מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין 10 פרקים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ד׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ג׳:י״א מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ה׳:א׳ »

1 כְּשֶׁיִּרְצוּ הַשֻּׁתָּפִין לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמָה יִקְנֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ. אִם בְּמָעוֹת נִשְׁתַּתְּפוּ יָבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְיָבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְיַטִּילוּ אוֹתָן לְכִיס אֶחָד וְיַגְבִּיהוּ אֶת הַכִּיס שְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם כָּתְבוּ שְׁטָר וְהֵעִידוּ עֵדִים אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד שְׁנֵיהֶם שֶׁיָּבִיא זֶה מֵאָה וְזֶה מֵאָה וְיִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן לֹא קָנוּ וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִין. שֶׁאֵין הַמַּטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. לְפִיכָךְ אִם נִשְׁתַּתְּפוּ בִּשְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין כֵּיוָן שֶׁקָּנוּ מִיָּדָם שֶׁיָּבִיא זֶה חָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה כַּדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ וַהֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִין בָּהֶן. וְכֵן אִם עֵרְבוּ פֵּרוֹתֵיהֶן אוֹ שֶׁשָּׂכְרוּ מָקוֹם בְּשֻׁתָּפוּת וְהִנִּיחַ זֶה כַּדּוֹ וְזֶה חָבִיתוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ שֻׁתָּפִין. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנֶה הַלּוֹקֵחַ בְּאוֹתָן הַדְּרָכִים עַצְמָן קוֹנִין הַשֻּׁתָּפִין זֶה מִזֶּה הַמָּמוֹן הַמֻּטָּל בֵּינֵיהֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ:

2 הָאֻמָּנִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּאֻמָּנוּת אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדָם אֵינָן שֻׁתָּפִין. כֵּיצַד שְׁנֵי חַיָּטִים אוֹ שְׁנֵי אוֹרְגִים שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁכָּל שֶׁיִּקַּח זֶה וְזֶה בִּמְלַאכְתּוֹ יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה אֵין כָּאן שֻׁתָּפוּת כְּלָל שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. אֲבָל אִם הָיוּ לוֹקְחִין הַבְּגָדִים בְּמָמוֹן עַצְמָן וְתוֹפְרִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין וְלוֹקְחִין הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִמְּעוֹתֵיהֶן וְאוֹרְגִים וּמוֹכְרִין וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּעוֹת שֶׁלּוֹקְחִין בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ שֻׁתָּפִין וְכָל מַה שֶּׁיַּרְוִיחוּ בִּשְׂכַר מְלַאכְתָּן וּבְמַשָּׂאָן וּבְמַתָּנָן הֲרֵי אֵלּוּ לָאֶמְצַע:

3 הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם וְזֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִתְעַסְּקוּ כֻּלָּן בַּמָּמוֹן וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת בֵּינֵיהֶם בְּשָׁוֶה לְפִי מִנְיָנָם וְלֹא לְפִי הַמָּעוֹת. וַאֲפִלּוּ לָקְחוּ שׁוֹר לִטְבִיחָה שֶׁאִלּוּ טְבָחוּהוּ הָיָה נוֹטֵל כָּל אֶחָד מִבְּשָׂרוֹ כְּפִי מְעוֹתָיו אִם מְכָרוּהוּ חַי וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת לָאֶמְצַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן אֲבָל אִם הַמָּעוֹת קַיָּמִין וַעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתָן וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ מֵחֲמַת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁשִּׁנָּה הַמֶּלֶךְ אוֹ אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה חוֹלְקִין הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד לְפִי הַמָּעוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּסְתָם אֲבָל אִם הִתְנוּ שֶׁיִּטּל בַּעַל הַמֵּאָה שְׁלֹשָׁה רְבָעִים מִן הַשָּׂכָר וְיִטּל בַּעַל הַמָּאתַיִם רְבִיעַ וְאִם נִפְחֲתוּ לֹא יִפְחֹת זֶה שֶׁיִּטּל שְׁלֹשָׁה רְבִיעֵי הַשָּׂכָר אֶלָּא רְבִיעַ הַהֶפְסֵד וְיַפְסִיד זֶה שֶׁנּוֹטֵל רְבִיעַ הַשָּׂכָר שְׁלֹשָׁה רְבָעִים מִן הַפְּחָת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ. שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם:

4 הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁיַּעַמְדוּ בְּשֻׁתָּפוּת זְמַן קָצוּב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחְלֹק עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן אוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה מָמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִטּל חֶלְקוֹ מִן הַקֶּרֶן וְלֹא בַּשָּׂכָר עַד סוֹף הַזְּמַן. נִשְׁתַּתְּפוּ סְתָם וְלֹא קָבְעוּ לָהֶם זְמַן הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה אֶחָד מֵהֶן וְזֶה נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִן הַסְּחוֹרָה וְזֶה נוֹטֵל חֶלְקוֹ. וְאִם לֹא הָיְתָה בְּאוֹתָהּ סְחוֹרָה דִּין חֲלוּקָה אוֹ שֶׁהָיְתָה בַּחֲלוּקָתָהּ הֶפְסֵד הֲרֵי אֵלּוּ מוֹכְרִין אוֹתָהּ וְחוֹלְקִין אֶת הַדָּמִים. הָיָה זְמַן יָדוּעַ לִמְכִירַת אוֹתָהּ סְחוֹרָה יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לְעַכֵּב שֶׁלֹּא יַחֲלֹקוּ עַד שֶׁתִּמָּכֵר הַסְּחוֹרָה בַּזְּמַן הַיָּדוּעַ לִמְכִירָתָהּ. וְאֵין אֶחָד נוֹטֵל מִן הַקֶּרֶן וְלֹא מִן הָרֶוַח עַד זְמַן הַחֲלוּקָה אֶלָּא אִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם. הָיָה לָהֶם חוֹב אֵצֶל אֲחֵרִים אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ לֹא נַחְלֹק עַד שֶׁנִּגְבֶּה כָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֶלָּא חוֹלְקִין וּכְשֶׁיִּפְרְעוּ הַחוֹבוֹת יִטּל כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ. הָיָה עֲלֵיהֶן חוֹב לְאַחֵר אִם אֵינָן אַחְרָאִין זֶה לָזֶה חוֹלְקִין וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַחוֹב לְפָרְעוֹ יִתֵּן כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ. וְאִם הֵן אַחְרָאִים כָּל אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב לַחְלֹק עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁטָר וְיִפְרְעוּ הַחוֹב. וְלָמָּה מְעַכֵּב שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ הוֹאִיל וְכָל אֶחָד מִמֶּנּוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם כָּל הַשְּׁטָר נִשָּׂא וְנִתֵּן בְּדָמִים אֵלּוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ נַחְלֹק וְטל אַתָּה דָּמִים כְּנֶגֶד כָּל הַשְּׁטָר וַעֲשֵׂה מֵהֶן סְחוֹרָה לְעַצְמְךָ וּתְשַׁלֵּם כָּל הַשְּׁטָר בִּזְמַנּוֹ יֵשׁ לוֹ לְעַכֵּב עֲדַיִן וְלוֹמַר לוֹ שֶׁמָּא נַפְסִיד וְהַשְּׁנַיִם יוֹתֵר מַרְוִיחִין מִן הָאֶחָד:

5 הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ לִמְדִינָה פְּלוֹנִית לִסְחוֹרָה אוֹ לִקְנוֹת לוֹ פֵּרוֹת לִסְחוֹרָה אוֹ לֵישֵׁב בּוֹ בַּחֲנוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וּלְהַחְזִיר הַמָּמוֹן מִיַּד הַשֻׁתָּף עַד שֶׁיֵּלֵךְ לַמָּקוֹם שֶׁהִתְנוּ וְיַחְזֹר אוֹ עַד שֶׁיִּקְנוּ אוֹתָן הַפֵּרוֹת וְיִמְכֹּר אוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב בַּחֲנוּת שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁקָּבַע זְמַן הוּא:

פירוש מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ד׳

1 כשירצו השותפין כו' עד הממון המוטל ביניהם להשתתף בו. עיקר ההלכה הזאת ושרשה בכתובות פרק מי שהיה נשוי דף צ"ג ובתשובות הגאונים ז"ל הסכימו על זה וקבעה ר"מ ז"ל:

2 השותפין שנשתתפו באומנות כו'. כיצד שני חייטים כו' עד דבר שלב"ל: כתב הראב"ד ז"ל ורבותי הורו וכו': ואני אומר גם אני כך היה דעתי משהגעתי להוראה וליכא לפלוגי ולמימר שאני התם דהוי כי הקדש ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דהא בנדרים וכתובות וכמה דוכתי מייתינן לה לגבי בעל יפר והוא הדיוט ומדמינן לה ועוד דתלמודא אמר וידים איתנהו בעולם אלמא טעמא ליתא אלא משום דבעי הקנאה על הדבר שישנו בעולם רק שאני מזהיר לסופר לכתוב אנו עדים החתומים מטה כן היה שבאו לפנינו פלוני ופלוני ואמרו היו עלינו עדים וקנו ממנו בקניין גמור מעכשיו מחמת שאנו מודים בפניכם שאנו משעבדין עצמנו ורשותנו וזכותינו זה לזה לעשות כך וכך כו' ולבי אומר לי שגם ר"מ ז"ל והגאונים הראשונים נ"ע אשר הורו זאת ההוראה היו מודים שאם היו השטר כתוב כך שהן שותפין:

3 אבל אם היו לוקחין הבגדים עד הרי אלו לאמצע. גם זו הוראת הגאונים היא והסכימו עליה וקבעוה וכן כתב הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל:

4 השותפין שהטילו לכיס זה מנה וכו' עד או הפחת לאמצע: כתב הראב"ד ז"ל לא נתחוורו דברים הללו כשמכרוהו חי אלא בריוח שהרויחו בו כשהוא חי במלאכתו מפני שהחלק הקטן צריך לגדול עכ"ל: ואני אומר עיקר הלכה זו בכתובות פרק מי שהיה נשוי ולפי פירוש ההלכות עלה הפסק זה במחלוקת והיא ישנה אמנם הר"מ ז"ל מקוצי כתב כדברי ר"מ ז"ל מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל:

5 בד"א כשנשאו ונתנו במעות כו' עד או ההפסד לפי המעות. פרק מי שהיה נשוי:

6 בד"א בסתם וכו' עד שבממון קיים. פרק המקבל דף ק"ד ובכתובות פרק מי שהיה נשוי דף צג:

7 שותפין שהתנו ביניהן כו' עד סוף הפרק. במציעא פרק המקבל דף ק"ה ובהלכות רב אלפס ז"ל:

« מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ג׳:י״א מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ה׳:א׳ »