מדרש תנאים על ספר דברים ל״ג

1 וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין מזי רעב לב כד לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו וזאת הב':

2 ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים א א לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' הושע ט יד תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש שם ט טז ימאסם אלהי שם ט יז וחזר ואמר להם דברי נחמות שם יד ה - ח ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:

3 וכן יואל אומ' דברים קשים מתחלה יואל א ב - ה שמעו זאת הכהנים הזקנים עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה הקיצו שכורים ובכו וחזר ואמ' להם דברי נחמות שם ד יח והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:

4 וכן עמוס אמ' דברים קשים מתחלה עמוס ד א שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון אלו בתי דינין שלהן העושקות דלים הרוצצות אביונים:

5 וחזר ואמ' להם דברי נחמות שם ט יג הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר:

6 וכן מיכה אמ' דברים קשים מתחלה מיכה ג ב - ד שונאי טוב ואהבי רע ואשר אכלו שאר עמי אז יזעקו אל ה' וחזר ואמ' להם דברי נחמה שם ז יח - כ מי אל כמוך נושא עון ישוב ירחמינו תתן אמת ליעקב:

7 וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה יר' ז לד והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמ' להם דברי נחמ' שם לא יב - יג אז תשמח בתולה במחול וריויתי נפש הכהנים דשן יכול משאמ' להם דברי תוכחות ואמ' להן דברי נח' חזר ואמ' להם דברי תוכחות ת״ל שם נא סג - סד והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום:

8 הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמ' להן דברי נחמות לא חזר ואמ' להן דברי תוכחות אלא דברי נחמ':

9 ד״א וזאת הברכה זו מוסף על ברכה ראשונה ואיזו זו תפלה למשה איש האלה' אבל איני יודע איזה יקדום אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה וכשהוא אומ' וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה:

10 ד״א וזאת הברכה הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אבי' דכת' וזאת אש' דב' לה' אבי' ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך משם התחיל משה רבינו מברך וז' הב':

11 הברכה אל תקרא הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן יחי ראובן ואל ימות:

12 אשר ברך משה אלו אחרים בירכו את ישראל ראויים היו לכך על אחת כמה וכמה שבירכן משה נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראוים היו ישראל להתברך מפי משה:

13 איש האלה' מלמד שהיה מברך והקב״ה מקיים וכן דוד אומ' ש״ב כג ג צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב״ה שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום משה עשה את היום לילה יהושע עשה את הלילה יום שמואל עשה את הקיץ חורף אליהו עשה את החורף קיץ משה עשה את הים יבשה אלישע עשה את הנחל גבים גבים הקב״ה מחיה מתים ואליהו ואלישע החיו מתים הקב״ה ממתיק מר ומברך את הממועט אף הן עשו כיוצא בו לפי כך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:

14 משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים תה' צ א:

15 אלקנה נקרא איש האלהים שנ' ש״א ב כז ויצא ויבא איש האלהים אל עלי זה אלקנה:

16 שמואל נקרא איש האלהים שנ' שם ט ו הנה נא איש אלהים בעיר הזאת:

17 דוד נקרא איש האלה' שנ' נחמ' יב כד ע״ש כמצות דוד איש האלה':

18 שמעיה נקרא איש האלה' שנ' מ״א יב כב ע״ש ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלה':

19 ויעדוא נקרא איש האלה' שנ' שם יג א ע״ש הנה איש אלהים בא מיהודה:

20 אליהו נקרא איש האלה' שנ' מ״ב א יג ע״ש תיקר נא נפשי בעיניך איש האלה':

21 אלישע נקרא איש האלה' שנ' שם ד ט הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא:

22 מיכה נקרא איש אלהים שנ' מ״א כ כח ויגש איש האל' ויאמר אל מלך ישראל ויאמ' כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה':

23 אמוץ נקרא איש האלה' שנ' דהי״ב כה ז ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:

24 את בני ישראל הכל בזכות יעקב שנ' ברא' מט ב הקבצו ושמעו בני יעקב:

25 לפני מותו וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה ואם כן למה נאמ' לפני מו' סמוך למיתה וה״א מלא' ג כג הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה ואם כן למה נאמ' לפני בוא יום ה' סמוך לביאה:

26 ויאמר ה' מסיני בא מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו שלהקב״ה מושלו מלה״ד לניטור שהיה עומד על הבימה ונזכר ונשכר לאחד שיבוא וידבר על ידיו ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה אלא פתח בשבחו שלמלך התחיל מקלסו ואומ' אשרי העולם מי בתוכו אשרי העולם מי דיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה וחזר ופתח בצרכו שלאיש וחזר וחתם בשבחו שלמלך:

27 וכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך בצרכן שלישראל וזאת ליהודה וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה אין כאל ישורון:

28 וכן את מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה תהי' קמט א שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל כי רוצה ה' בעמו שם קמט ד וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה הללויה הללו אל בקדשו שם קנ א:

29 וכן את מוצא בשלמה בנו שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך מ״א ח כג ואחר כך הוא אומ' רעב כי יהיה בארץ שם ח לז ובאחרונה הוא אומ' ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחיך דהי״ב ו מא - מב:

30 וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבו' א' אב' א' יצ' וא' יעקב ובשניה הוא אומ' תחית המתים ובשליש' הוא אומ' קדושת השם ואחר כך הוא אומ' גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך ובאחרונה הוא אומ' ועתה א' מודים אנחנו לך:

31 ד״א ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' ה' מסיני בא זו רוח צפונית:

32 וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית:

33 הופיע מהר פארן זו רוח דרומית:

34 ואתה מרבבת קדש זו רוח מערבית:

35 ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות שנ' ה' מסיני בא זה לשון הקדש:

36 וזרח מש' למו זה לשון רומי:

37 הופיע מהר פא' זה לשון ערבי:

38 ואתה מר' קדש זה לשון ארמי:

39 ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם שנ' ישע' מה יט לא בסתר דברתי כשנתתיה מתחלה לא נתתיה בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה תהו בקשוני לא נתתיה בטכס אלא אני ה' דובר צדק מגיד מישרים:

40 ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' תה' כט ג - יא קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער אמ' לו תאמר שהקב״ה מביא מבול על עולמו ומחריבו כשם שעשה לראשונים ה' למבול ישב אמ' להן לאו היום הוא מולך בעולמו היום הוא מישב את עולמו שנ' וישב ה' מלך לעולם תורה הוא נותן לעמו שבח הוא נותן לבניו שכר טוב ליראיו שנ' ה' עז לעמו יתן אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום:

41 ד״א ה' מסיני בא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר שנ' שופ' ה ד - ה ה' בצאתך משעיר בצ' משד' אדום ארץ רעשה הר' נז' מפני ה' מה ת״ל זה סיני מפני ה' אלהי ישר' אלא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר:

42 ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה ולא רצו לקבל שנ' ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע אמ' להן מקבלין אתם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תרצח אמרו כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב שנ' ברא' כז מ ועל חרבך תחיה היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל נגלה על בני עמון ומואב אמ' להן מקבלין אתם עליכם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תנאף אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות שנ' שם יט לו ותהרין שתי בנות לוט מא' היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:

43 נגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה אמ' להן מקבלין את אתם התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להן לא תגנב אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן חיין אלא מגניבה וגזל שנ' שם טז יב והוא יהיה פרא אדם היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:

44 כיון שבא אצל ישראל מימינו אשדת למו פתחו כולן פיהם ואמרו שמות כד ז כל אשר דבר ה' נעשה ונש' אמ' אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומ' אלא ישראל לכך נאמ' לב ח למס' בני ישראל:

45 מנין אתה אומ' שאין מלך ושלטון בעולם עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה ולא רצו לקבל שנ' תה' קלח ד יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ששמעו מסוף העולם ועד סופו:

46 ד״א ה' מסיני בא מגיד שכבודו שלהקב״ה מלא עולמו שנ' התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו והלא אינו אומר כן אלא איוב לח לה התשלח בר' ויל' ויאמרו לך הננו מגיד הכת' בכל מקום שהן הולכין הן נמצאים לפניך ואומ' עשינו את שליחותינו כענין שנ' יר' כג כד הלא את השמים ואת הארץ אני מלא:

47 מושלו מלה״ד למלך שהיה לו בנים הרבה והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו מה עשה גילה גילח את ראשו ופירסם ופירכס את עצמו ואמ' לזה אני נותן מתנה כך עמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנ' ברא' כה כז ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות לאלו אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא:

48 ד״א ה' מסיני בא וזרח משעיר מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם שנ' שם כה כו אחרי כן יצא אח' וידו אח' בעק' עשו מהוא אומ' שם לו לא ואלה המלכים אש' מל' הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם:

49 הופיע מהר פארן ארבע הופעות הן הופעה הראשונה זו שלמצרים שנ' תה' פ ב רעה ישראל האזינה נהג כצ' יוסף יושב הכרובי' הופי':

50 הופעה השניה זו שלמתן תורה שנ' הופיע מהר פא':

51 הופעה השלישית זו שלאדום שנ' שם צד א אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:

52 הופעה הרביעית זו שלגוג שנ' שם נ ב מציון מכלל יופי אלהים הופיע:

53 ואתה מרבבת קדש שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל הקב״ה אינו כן אלא ואתה מר' קדש ולא כל רבבות קדש:

54 מלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו נאים ממנו משובחים ממנו יכול אף מי שאמ' והיה העולם כן ת״ל ואתה מרבבת קדש ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש:

55 וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם שה״ש ה ח מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד שם ה ט אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' שם ה י - טז דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים מנ' מכאן אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' שמות טו ב זה אלי ואנוהו:

56 ד״א ה' מסיני בא היה ראוי לומר לסיני בא ולמה אמר מסיני אמ' ר' שמעון בן יוחאי מסיני הוא בא לדין אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנ' מיכה ה יד ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים:

57 וכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א חבק' ג ו עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' תה' כט ז קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש עוב' א יח וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש ברא' טו יז אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א ישע' מג ב כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' שם ח ז הנני מעלה עליהם את מי הנהר:

58 ובנהרות לא ישטפוך אלו ימי גוג ומגוג:

59 כי תלך במו אש לא תכוה אין אשה שלגיהנם שולטת בך:

60 ד״א אש דת מה האש ניתנה מן השמים כך תורה ניתנה מן השמים:

61 ד״א מה האש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם:

62 ד״א מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צן לו כך כל המתעסק בדברי תורה יש לו חיים פירש מדברי תורה אין לו חיים:

63 ד״א מה האש כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו כך כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם שכך היה הלל אומ' ודי ישתמש בתגא חלף הא כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם:

64 ד״א מה האש כל המשתמש בה ניכר בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן:

65 אש דת ואין דת אלא תורה שנ' אסתר ג ח ודתיהם שנות מכל עם:

66 ד״א אש דת שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה:

67 אף חבב עמ' מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:

68 כל קדושיו ביד' אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ' במשה שמות לב לב ועתה אם תשא חט' ואם אין מח' נא כו':

69 אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ' תה' סט כט ימחו מספר חיים וכגון שנ' בדוד דהי״א כא יז הלא אני אמרתי למנות בעם:

70 והם תכו לרג' אפלו חוטאים ומרגיזים:

71 ישא מדב' שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ' שמות כד ז כל אש' דבר ה' נע' ונשמ':

72 ד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:

73 בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:

74 בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:

75 גזילו של ישראל אסור וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה ואבידתו שלגוי מותרת:

76 אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ' לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ' שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:

77 בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:

78 בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:

79 גזילו שלישראל אסור ואבדתו שלגוי מותרת:

80 הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:

81 כל קדשיו ביד' אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ' ביחזקאל יחז' ד ד - ו ע״ש ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:

82 וכלית את אלה:

83 והם תכו לרג' אפלו אנוסים ובזוזים:

84 ישא מדב' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' שמות כד ז כל אשר דבר ה' נע' ונשמ':

85 ד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:

86 כל קדשיו בי' אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש ש״א כה כט והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' איוב לג כב ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:

87 והם תכו לרגל' אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:

88 ישא מד' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' שמות כד ז כל אשר דבר ה' נע' ונ':

89 ד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' לג יט עמים הר יקראו:

90 כל קדשיו ביד' אמ' משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:

91 והם תכו לרג' כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ' ישע' מט י לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:

92 ישא מד' שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ' חבק' ג ה לפניו ילך דבר:

93 תורה צוה לנו משה מו' הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו שכן משה אומ' י ג ואעש ארון עצי שטים וכן שלמה אומ' מ״א ח כא ואשים שם מקום לארון הוי הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו:

94 צוה לנו משה לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו:

95 מורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל וכאשת איש לאומות ומנ' שהתורה ארוסה לישראל שנ' הושע ב כא:

96 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ומנ' שהיא כאשת איש לאומות שנ' משלי ו כז היחתה איש אש בחקו:

97 אם יהלך איש על הגחלים שם ו כח:

98 כן הבא אל אשת רעהו שם ו סט:

99 ד״א מורשה אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש שיחזור שכן הוא אומ' לירושת אבותי אני חוזר מושלו מלה״ד לבן מלכים שהלך למדינת הים אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר:

100 קהלת יעקב שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:

101 ד״א מורשה ולא ירושה שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה אלא יזל מים מדליו במד' כד ז מן הדלים שבו:

102 ויהי בישורון מלך מגיד הכת' כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ויהי בישו' מלך אימתי בהתאסף ואין בהתאסף אלא לשון סנהדרין שנ' במ' יא טז אספה לי שבעים איש:

103 ראשי מגיד הכת' כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ראשי ואין ראשי אלא גדולים שנ' שם כה ד ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם:

104 יחד שבטי ישראל שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:

105 אלא כענין שנ' ש״ב ב כה ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת:

106 מושלו מלה״ד למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים ובנה עליהן פלטין כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת נשתברו הספינות אבדה פלטין כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' עמוס ט ו הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה:

107 ד״א ויהי ביש' מלך זה משה רבינו:

108 בהת' ראשי עם אלו שבעים זקנים:

109 יחד שב' יש' שעל ידו נגאלו ישראל:

110 ד״א ויהי ביש' מלך זה המלך המשיח:

111 בהת' רא' עם אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים מיכה ה ד:

112 יחד שב' יש' ואסף נדחי ישראל ישע' יא יב:

113 יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהלך אצל בניו לפרקים והיו מלוין אותו והוא פוטרן מלוין אותו והוא פוטרן אמ' להן אביהם בני שמא יש לכם דבר או שמא יש לכם עסק אמ' לו אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול כך אלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמ' יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן:

114 יחי ראובן ואל ימת אמ' ר' שמעון בן יוחאי בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב״ה ממי את למד ממשה רבינו שהוא רבן שלכל הנביאים כשביקש לקרב את ראובן תחלה הוא אומ' ה' מסיני בא אף חבב עמים ואחר כך יחי ראובן ועליו אמ' שלמה משלי י לב שפתי צדיק ידעון רצון פי כסיל מחתה לו שאינו יודע לרצות ולא לפתות:

115 וממנו למד דוד כשביקש על אותו עון בתחלה התחיל מקלס להקב״ה שנ' תה' יט ב השמים מספרים כבוד אל ואחר כך התחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה שם ח ואחר כך מבקש על השגיאות שגיאות מי יבין שם יג ובסוף הוא אומ' מנסתרות נקני מפני שהנסתרות להקב״ה שנ' דברים כט כח הנסתרות לה' אלה' אחר כך מבקש על הזדונות גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב תה' יט יד מאותו עון שלבת שבע:

116 אמ' ר' אחא הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים בתחלה הוא מבקש מים כשהוא שותה אומ' יש לכם בצל מפתה אותן בדברי קלוס משנותנין לו בצל מהוא אומ' להן בצל בלא פיתא מאי כך הצדיקים יודעין לפתות להקב״ה תחלה מקלסין ואחר כך תובעין בקשתן יחי ראובן ואל ימות ר' חנניה בן גמליאל אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא בראובן ודוד:

117 יחי ראובן במעשה יוסף:

118 ואל ימת במעשה בלהה:

119 ושמעי הולך בצלע אע"פ כן ההר לעומתו ש״ב טז יג:

120 שלמה בנה את המלוא אעפ״כ כן סגר את פרץ עיר דוד אביו מ״א יא כז:

121 וחכמים אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה הא מה ת״ל יחי ראובן ואל ימת שעשה ראובן תשובה:

122 יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימת לעולם הבא מיכן לתחית המתים מן התורה וה״א תה' מט י ויחי עוד לנצח לא יראה השחת משעה שהוא חויה אינו נזקק לבור שחת וה״א בר' מט ד כי עלית מש' אב' בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה וה״א ברא' לה כב ויהי בשכן ישראל ויהיו בני יעקב שנ' עש' מה שנים עשר לא נמצא בהן עולה שלכלום כך ראובן לא נמצא בו עולה שלכלום:

123 ויהי מתיו מס' בעולם הזה שימיו במספר אבל לעתיד לבוא יחי ראובן ואל ימת:

124 ד״א ויהי מתיו מס' שיהיו בניו גבורים ואין מתיו אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:

125 גבורים בכוח מנ' ישע' ג כה מתיך בחרב יפלו:

126 וגבורים בתורה מנ' תה' קג כ גבורי כח עושי דברו וכת' בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני דהי״א ה ו למה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה:

127 יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמ' צדקה ממני כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה אף הוא עמד והודה הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה עליהם הוא מפרש בקבלה איוב טו יח - יט אשר חכמים יגידו מה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ:

128 וזאת ליהודה ויאמ' מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה:

129 שמע ה' קול יהודה בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכו:

130 ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:

131 ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמ' ברא' נ ה בקברי אשר כר' לי בא' כנ' שמ' תק' אני נקבר שם אין אחר נקבר שם הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עמהם לארץ:

132 ר' יהודה אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר שמות יג יט כי השבע הש' את בני יש' לאמ' והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:

133 ידיו רב לו בהריגתו את עשו שנ' ברא' מט ח ידך בערף איביך:

134 ועז' מצ' תה' בעמידתו לפני יוסף:

135 ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון שנ' ברא' כט לג כי שמע כי שנו' אנ' בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:

136 ואל עמו תבי' שקירבו עמו בנחלה שנ' שופ' א ג ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי:

137 ידיו רב לו בשכם שנ' ברא' לד כה ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי:

138 ועזר מצ' תה' כמו שנ' שם לה ה ויסעו ויהי חתת א':

139 ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד:

140 שמע ה' קול יהו' בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה:

141 ואל עמו תבי' זה יאשיהו שנ' ע' מ״ב כב כ ונאספת אל קברת אבותיך בשלום:

142 ידיו רב לו זה מנשה וגם דם נקי שפך מנשה מ״ב כא טז:

143 ועזר מצ' תה' זה יהושפט שנ' דהי״ב יח לא ויזעק יהושפט וה' עזרו:

144 ד״א וזאת ליהו' מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל:

145 שמע ה' קול יהו' בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:

146 ואל עמו תבי' שיחזור אצל אחיו בשלום:

147 ידיו רב לו שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית:

148 ועזר מצ' תה' כמו שנ' תה' קכא ב עזרי מעם ה':

149 וללוי אמר ר' שמעון בן אלעזר אומ' בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת ששניהן שתו בכוס אחד שנ' ברא' מט ז ארור אפם כי עז מושלו מלה״ד לשנים שלוו מן המלך אחד לווה מן המלך ופרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לוה מן המלך לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו מן המקום איכן לוה לוי מן המקום בשכם ויקחו שני בני יעקב שם לד כה ופרע למלך איכן פרע לוי למקום במדבר שנ' שמות לב כו ויעמד משה בשער המחנה איכן הלוה לוי את המקום בשטים שנ' במד' כה ז וירא פינחס בן אלעזר איכן לוה שמעון מן המקום בשכם שנ' ברא' לד כה ויקחו שני בני יעק' ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה איכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' במד' כה יד ושם איש יש' המכה:

150 תמיך ואוריך למה שראוי ללבוש אורים ותומים:

151 לאיש חסי' למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך:

152 אשר נסי' במ' בכל שנסיתו עמד בנסיונו:

153 תרי' על מי מרי' סיקה פנטיון נעשה לאחיו אם משה אמר שמעו נא המ' במד' כ י אהרן ומרים מה עשו:

154 האמ' לא' ול' לא ראי' וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד ע״ז היה ומה ת״ל האמ' לא' ול' זה אבי אמו מישראל:

155 ואת אח' לא הכ' זה אחי אמו מישראל:

156 ואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל:

157 כי שמרו אמר' במצרים:

158 ובריתך ינצ' על הים:

159 ד״א כי שמרו אמרתך במילה וברי' ינצ' במרגלים אע"פ כן נוצר תאנה יאכל פריה משלי כז יח על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על ע״ז ומנ' שעבדו ישראל ע״ז במצרים שנ' יחז' כ ז ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ומנ' ששבטו שללוי מיחה בידן שנ' שמות ד יד הלא אהרן אח' הלוי ידע' כי דבר יד' הוא ומה ת״ל דבר ידבר דיבר ומיחה בידן במצרים ועתיד לדבר ולמחות במדבר:

160 יורו משפטיך ליעקב שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם שנ' כא ה ועל פיהם יהיה כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה:

161 וכל נגע נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים:

162 ותורתך ליש' זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי אמ' לו כמה תורות ניתן לכם מן השמים אמ' לו שתים אחת בפה ואחת בכתב אמ' לו וכי נאמ' ותורתיך לישראל אמ' לו אע"פ כן שתים שנ' ותורתך לישראל:

163 ישימו קטו' בא' זו קטרת שלפני לפנים:

164 וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שהיא כליל לאשים:

165 רבי אומ' ישימו קט' בא' זו קטרת שלפני לפנים:

166 וכליל על מז' אלו איברי עולה:

167 ברך ה' חילו בנכסים הא למדנו שרוב הכהנים עשירים אבא הדרוס אומ' נער הייתי גם זקנתי תה' לז כה זה זרעו שלאהרן:

168 ופעל ידיו תר' מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל:

169 ד״א ברך ה' חילו ופ' ידיו תר' אפילו חולין שבו תרצה מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל עבודה:

170 מחץ מת' קמ' כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו ר' אומ' מחץ מת' קמ' זה קרח ומשנא' מן יק' זה עזיהו:

171 לבנימין אמר ידיד ה' אשריך בנימין שנקראת ידיד למקום:

172 הרבה אוהבים למלך האהוב שבכולם מי שהמלך אוהבו:

173 ששה נקראו ידידים הקב״ה נקרא ידיד שנ' ישע' ה א אשירה נא לידידי:

174 אברהם נקרא ידיד שנ' יר' יא טו מה לידידי בביתי:

175 ישראל נקראו ידידים שנ' יר' יב ז נתתי את ידידות נפשי:

176 בית המקדש נקרא ידיד שנ' תה' פד ב מה ידידות משכנותיך:

177 שלמה נקרא ידיד שנ' ש״ב יב כה ויקרא שמו ידידיה:

178 בנימין נקרא ידיד שנ' לבנימין אמר ידיד ה':

179 יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד בתוך חלקו של ידיד:

180 יבואו ישראל שנקראו ידידים ויבנו בית המקדש שנקרא יד' להקב״ה שנקרא ידיד בזכות אברהם שנקרא ידיד על ידי שלמה שנקרא ידיד בתוך חלקו שלבנימין שנקרא ידיד:

181 ישכן לבטח ואין בטח אלא רחצן שנ' ויק' כו ה וישב' לבטח בארצ' ואומ' יחז' לד כה וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:

182 חפף על' בעולם הזה:

183 כל היום לימות המשיח:

184 ובין כת' שכן לעולם הבא:

185 ד״א חפף על' זה בנין ראשון:

186 כל היום זה בנין אחרון:

187 ובין כת' שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

188 את מוצא באבינו אברהם שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' ברא' כב יד ויקרא אב' את שם המ' הה' ה' יראה הרי בנוי:

189 אשר יאמ' היום בהר הרי חרב:

190 ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

191 וכן את מוצא באבינו יצחק שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' שם כז כז ראה ריח בני הרי בנוי:

192 כריח שדה הרי חרב:

193 אשר בירכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא וה״א תה' קלג ג כי שם צוה ה' את הברכה:

194 וכן את מוצא באבינו יעקב שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' ברא' כח יז ויירא ויאמ' מה נורא המ' הזה הרי בנוי:

195 אין זה הרי חרב:

196 כי אם בית אלה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

197 וכן את מוצא במשה שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' במד' כח ב את קרבני לחמי הרי בנוי:

198 לאשי הרי חרב:

199 תשמ' להק' לי במ' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

200 וכן את מוצא בדוד שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' תה' סח יז למה תרצדון הר' הרי בנוי:

201 גבנונים הרי חרב:

202 ההר חמד אלה' לשבתו בנוי ומושכלל לעתיד לבוא:

203 וכן את מוצא בשלמה בנו שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' מ״א ח יג בנה בניתי הרי בנוי:

204 בית זבול הרי חרב אל תהי קורא בית זבול אלא בית זבל:

205 מכון לשבתך עולמים בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

206 ובין כת' שכן בין חרב ובין שאינו חרב וה״א סוף דהי״ב כה אמר כרש מלך פרס מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל בין חרב בין שאינו חרב:

207 ד״א ובין כת' שכן אין לך באדם הזה גבוה מבין כתפיו כך היה בית המקדש גבוה מכל העולם כולו שנ' יז ח וקמת ועלית:

208 קומו ונעלה ציון יד לא ה:

209 והלכו עמים רבים ישע' ב ג:

210 ר' שמעון אומ' בית המקדש שבשילו בתוך חלקו של יוסף היה שנ' תה' עח ס ויטש משכן שילו וימאס באהל יוסף שם סז:

211 ויבחר את שבט יהודה שם סח:

212 ויבן כמו רמים מקדשו שם סט:

213 ד״א ובין כת' שכן או אינו אלא גד במזרח ודן במערב ר' אומ' בכל התחום הוא אומ' וירד הגבול וירד ותאר הג' ובסוף התחום הוא אומ' יהושע טו ח ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגד מנגב מלמד שבית הבחירה היה בנוי בתוך חלקו של בנימין:

214 ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה וכראש תור נכנס מחלקו של יהודה לתוך חלקו שלבנימין לכך אמ' ובין כת' שכן וה״א תה' קלב ו הנה שמענוה באפרתה:

215 ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו שליהודה היה שנ' רות א ב אפרתים מבית לחם יהודה:

216 ר' שמעון אומר בתוך חלקו שלבנה שלמי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה רחל שנ' ברא' מח ז ואני בבאי מפ' מתה עלי יכול שתהא כל העיר בתוך שלו ת״ל ובין כתפיו שכן בית המקדש בתוך שלו ושאר כל העיר בתוך חלקו של יהודה ומה אני מקיים ברא' מט י לא יסור שבט מיהודה ומ' מ' רג' יורש חקים זו היתה לשכת הגזית שהיתה בתוך חלקו של יהודה:

217 וכן את מוצא בשעה שחילק יהושע את הארץ נטל חמש מאות אמה על חמש מאות אמה מדשנה שליריחו ואמ' יהיה זה למי שיבנה בית המקדש בתחומו:

218 ר' שמעון אומ' דשנה שליריחו ניתן לבני קני חתן משה שנ' שופ' א טז ובני קני חתן משה עלו מעיר התמ' אמרו משתחלק ארץ ישראל איזה שבט שיקבל עליו שיתן לי בית תומן עפר בתוך שלו אלא הריני הולך לתוך ארצי ואוכל פירות מתוך שדיי ושותה יין מתוך כרמיי וכן את מוצא שהניחו פירות ארץ ישראל פירות מאכל ומשקה והלכו להם לערד מדבר להיות חמורים ליעבץ ואיזה הוא יעבץ זה עתניאל בן קנז:

219 מפני מה לא שרתה השכינה אלא בתוך חלקו שלבנימין שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל וכל השבטים נשתתפו במכירתו שליוסף ובנימין לא נשתתף במכירתו של יוסף לפי כך זכה שתשרה שכינה בחלקו שנ' לבנימין אמר ידיד ה':

220 מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין אלא אמ' הקב״ה איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם:

221 ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שבא אצל בניו לפרקים אמ' להן עשו לי סעודה זה אומ' אצלי וזה אומ' אצלי אמ' הקטן שבהם אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי מה עשה עמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אמ' להן אביהן בני אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו כך אמ' הקב״ה לשבטים יהו קרבנות משלכם ובית המקדש בתוך חלקו שלבנימין:

222 ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפס את מקומו והיה הקטן שבהם אוכל ושותה עמו ומסתמך עליו ויוצא ומסתמך עליו ונכנס כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו שם אני שורה לכך נאמ' ובין כת' שכן:

223 וליוסף אמ' מב' אין לך בכל הארצות מבורכת כארצו שליוסף:

224 ממגד שמ' מטל מגיד שהטל מצוי בה בכל שעה:

225 ומתהום רב' תח' מלמד שהיא מרבצת מעינות:

226 וממגד תבו' שמש מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה:

227 כשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנ' וממג' גרש יר':

228 ומראש הר' קדם הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל:

229 וממגד גב' עו' אלו האבות והאמהות שנמשלו בהרים ובגבעות שנ' שה״ש ד ו אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה:

230 וממגד ארץ ומ' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך ארצו שליוסף אינה חסירה כלום:

231 ר' שמעון בן אלעזר אומ' אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף ואינה חסירה חוצה לה כלום:

232 ורצון שכני סנה שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה:

233 תבו' לראש יוסף הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא:

234 ולקדקד נז' אח' למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר:

235 בכור שורו הדר לו ניתן הוד למשה והדר ליהושע שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו:

236 וקרני ראם קר' הרימן הזה נאה בקרניו אבל אין בו כוח:

237 השור כחו יפה אבל אינו נאה בקרניו ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן:

238 בהם עמים ינגח וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו:

239 יחדו אפסי ארץ וכי כל הארצות כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות:

240 והם רב' אפרים אע"פ שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים מנ' אנו למידים אותם מאדני בזק שנ' שופ' א ז ויאמ' אדני בזק שבעים מלכים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען:

241 והם אלפי מנשה אע"פ שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים מנ' אנו למידים אותה מזבח וצלמונע שנ' שופ' ח י וזבח וצלמונע בקרקור וגו' הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנ' והם רב' אפ' והם אלפי מנשה:

242 ולזבולון אמר שמח זבו' בצ' לפי שהוא אומ' בר' מז ב ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמתם זה אחד מהם:

243 שמח זבו' בצ' פרש איפודין שלך לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים לוקח מאחיו ומוכר לאחרים ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו:

244 ד״א שמח זבולון בצ' בשעה שהוא יוצא למלחמה מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה:

245 ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה:

246 מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' במד' ז יח - יט ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת״ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה״א דהי״א יב לג ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר שם ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה״א שופ' ה טו ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו ברא' מט טו וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:

247 עמים הר יקראו לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם והיו אומ' הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד אבל אומות העולם אינן כן אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה והיו אומ' אין כאלהי ישראל אין יפה להידבק אלא באומה הזאת ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין ומקרבין זבחים למקום שנ' שם יזבחו זב' צ':

248 כי שפ' ימ' יינקו שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והמלכות:

249 הים נותן בשפע ונוטל בשפע:

250 והמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע:

251 ד״א כי שפע ימים יינקו זה ים שלחיפה שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו שלים הגדול והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:

252 ד״א כי שפע ימ' יינקו זה חלזון אמ' ר' יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין אמ' לי מחלזון הזה אמרתי לו בני מצוי הוא אמ' לי רבי השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים וסממיות מקיפות אותו וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו הן נושכות אותו ומת ונימוק במקומו אמ' ר' יוסי אמ' לו בני ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:

253 וספני טמ' חול ספוני זו טרית:

254 טמוני זה חלזון:

255 חול זה זכוכית:

256 לפי שהיה זבולון מתרעם על הקב״ה ואומ' רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה אמ' לו חייך שאני מצריכם לך בחול לזכוכית אמ' לו וכי מי מודיעני אמ' לו כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום:

257 ולגד אמר לפי שהוא אומר ברא' מז ב ומקצה אחיו לקח חמש' אנ' ולא נתפרשו בשמותן זה אחד מהם:

258 ברוך מרחיב גד מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח:

259 כלביא שכן מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא משול שרוי על ספר משול באריות:

260 וטרף זרוע אף קד' טרף זרוע לשעבר אף קדקד לעתיד לבא:

261 וירא רא' לו הבא בראש עכשיו בא בראש לעתיד:

262 כי שם חל' מחקק ספון זה קבורתו של משה שנתונה בחלקו שלגד והלא לא מת אלא בחלקו שלראובן שנ' לב מט עלה אל הר העב' הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו שלראובן שנ' במדבר לב לז ובני ראובן בנו וגו' ומה ת״ל כי שם חל' מח' ספ' מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה מחלקו שלראובן לחלקו שלגד ומלאכי שרת מספידין עליו ואומ' יבוא שלום ישע' נז ב וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון שקיללה את הרשע ומערה שעמד בה משה ואליהו וקבורתו שלמשה שהיא אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:

263 ויתא רא' עם שעשה את התורה תוים תוים:

264 ד״א ויתא רא' עם מלמד שעתיד משה ליכנס בין חבורה לחבורה בראש חבורה שלבעלי מקרא ובראש חבורה שלבעלי משנה ובראש חבורה שלבעלי תלמוד ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וה״א ישע' נג יב לכן אחלק לו ברבים:

265 צדקת ה' עשה ומש' עם ישר' וכי מה עשה משה צדקה עם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותן וכי מה עשה משה עם ישראל אלא שהכתיב להם בתורה טו ז לא תאמץ את לבבך ועושה צדקה בליבב שלום על אחת כמה וכמה:

266 צדקת ה' עשה ומ' עם יש' מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנ' ישע' נו א כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה:

267 ולדן אמר לפי שהוא אומ' ברא' מז ב ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהם:

268 דן גור אריה מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות:

269 יזנק מן הבשן מה הזינוק הזה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים כך נטלו בני דן חלקם בשני מקומות שנ' יהושע יט מז ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותם ואולם ליש שם העיר לראשונה שופ' יח כט:

270 ולנפתלי אמר לפי שהוא אמ' ברא' מז ב ומקצה אח' לק' חמ' אנ' ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם:

271 נפתלי שבע רצון בימים בדגים ובספינות:

272 ומלא ברכת ה' זו בקעת גינסר שהיא בתוך חלקו שלנפתלי:

273 ד׳א ומלא ברכת ה' זה בית המדרש הגדול של טבריה שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו שלנפתלי:

274 ים ודרום ירשה ים זה ימה שלסיגפו:

275 ודרום זה שלטבריה:

276 ירשה מלמד שהוא מושך מלוא חבל חלקו בדרום:

277 ר' מאיר אומ' ים ודרום זה ים שלטבריה ולא עוד אלא שהוא מושך מלוא חבל חרם לדרום שנ' ים ודרום ירשה:

278 ולאשר אמר לפי שהוא אומ' שם ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהן:

279 ברוך מבנים אשר אין לך מבורך בבנים כאשר:

280 יהי רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות והן מרצין אותו בתבואה:

281 ד״א יהיה רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר:

282 ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שעשה ראובן מה שעשה והלך אשר והגיד לאחיו דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו אלא אמרו לו כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול כיון שעמד ראובן והודה חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו לכך נאמר יהיה רצוי אחיו:

283 ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שהיו השבטים מתיחסים זה או' שלי היא הכהונה וזה אומ' שלי היא הכהונה אמ' להם אשר אם לראובן המקום מונה שלי היא הכהונה ואם לבנימין המקום מונה שללוי היא הכהונה וריצה את אחיו לכך נאמר יהיא רצוי אחיו:

284 וטבל בש' רגלו מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר:

285 מעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן ומינו להן בימוטוס אחד אמר לו שמן במאה רבוא הבא לנו בא לתחום צר אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו עלה לגוש חלב ואת מוצא עמד ועלה לגוש חלב אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו לך אצל פלוני ואת מוצא הלך לבקשו בביתו ולא מצאו אמ' לו אשתו הרי הוא בשדה הלך אחריו לשדה ומצאו אדם זקן מתניו חגורים יושב ועוסק תחת הזית אמר לו שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו המתן עד שאני גומר את הזית ואני בא ונותן לך כיון שגמר מלאכתו לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך אמר אותו בימוטוס בלבו דומה ששיחקו בי היהודים לזה שמן במאה רבוא שיתן לי כיון שנכנס לביתו אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם לקיים מה שנ' וטבל בש' רג' כיון שאכלו ושתו אמ' לו רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא אמ' לו הן עמד ומד לו שמן במאה רבוא אמ' לו רצונך ליטול עוד אמ' לו אין בידי אמ' לו טול לך ואני בא ונוטל את השאר עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא אמ' ר' שמעון בן יוחאי מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן:

286 יצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו אמ' להן אותו בומיטוס לא אותי תקלסו אלא לזקן הזה שאחרי שהכל משלו ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא וקראו עליו הפסוק הזה משלי יג ז יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:

287 ברזל ונח' מנ' מלמד שארצו שלאשר היא היתה מנעולה שלארץ ישראל:

288 וכימיך דב' שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל כענין שנ' ברא' מז יד וילקט יוסף את כל הכסף:

289 וה״א וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל:

290 אין כאל ישורון ישראל אומ' אין כאל והמקום אומ' להן אלא ישורון:

291 ישראל אומ' מי כמכה באלים ה' שמות טו יא ורוח הקדש משיבה אותם אשריך ישראל מי כמכה לג כט:

292 ישראל אומ' שמע ישראל ה' א' ה' אחד ו ד ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דהי״א יז כא:

293 ישראל אומ' דודי צח ואדום דגול מרבבה שה״ש ה י ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב שם ז ב:

294 ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים שם ב ג ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות שם ב ב:

295 ישראל אומ' מי כה' אלהינו בכל קר' אליו דז ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כי מי גוי גדול אש' לו א' קרובים אליו שם:

296 ישראל אומר זה אלי ואנוהו שמות טו ב ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' עם זו יצרתי לי ישע' מג כא:

297 ישראל אומ' כי תפארת עזמו אתה תה' פט יח ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' ישראל אשר בך אתפאר ישע' מט ג:

298 רכב שמ' אין רוכב אלא שליט ואין שמים אלא ערבות וה״א תה' סח ה סלו לרכב בערבות ביה שמו:

299 ומהוא ובגאותו שחקים שבגאות מסבב שאר השחקים לפי שהוא למעלה מהן:

300 ד״א רכב שמ' בעז' בשעה שהוא עוזר את ישראל שמו מתגדל בעולם:

301 רכב שמ' בעז' כשישראל עושין רצונו שלהקב״ה רכב שמ' בעז' וכשאין עושין רצונו שלהקב״ה ובגאותו שחקים:

302 ובגאותו שחקים נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו אמ' לו משה רבינו אמור לנו מהיא מדת כבוד שלמעלה אמ' להם אין כאל ישורון מה אם שמים התחתונים אין אדם יכול להסתכל בהן כל שכן במדת כבודו אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן מושלו מלה״ד לאחד שהיה מבקש לראות פניו שלמלך אמ' לו השומעים לך למדינתו ואתה רואהו כיון שהגיע לפתח המדינה ראה וילון אחד פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא הספיק לזון עיניו ממנו עד שנפל לו על פניו אמ' לו השומעים ומה אם בוילון שהוא פרוס על פתח המדינה לא יכולתה לעמוד ולהסתכל כשתגיע למדינה עצמה על אחת כמה וכמה כשתגיע לפתח פלטין על אחת כמה וכמה כשתכנס לתוך פלטין על אחת כמה וכמה כך אמ' משה לישראל מה אם שמים התחתונים כך אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן:

303 מענה אלהי קדם אמ' ר' יצחק אין אנו יודעין אם הקב״ה מעונו שלעולם ואם עולמו מעונו אלא ממה שכת' תה' צ א ה' מעון אתה אנו יודעין שהקב״ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו:

304 מענה שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר מעונו מעון וספר זעטוטי וספר היא:

305 באחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מענה אלהי קדם קיימו שנים ובטלו אחד:

306 באחד מצאו וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל שמות כד ה קיימו שנים וביטלו אחד:

307 באחד מצאו תשע היא ובשנים מצאו אחת עשרה היא קיימו שנים וביטלו אחד:

308 ומתחת זרעת עולם אלו ישראל שהן תקפו שלעולם שעליהם העולם עומד:

309 ד״א ומתחת זר' עו' מלמד שארץ ישראל היא תקפו שלעולם:

310 ויגרש מפניך אויב אלו שברחו לאסיא:

311 ויאמר השמד אלו שנמצאו במחבואות:

312 ד״א ויגרש מפ' אויב אלו שנמצאו בארץ ישראל:

313 ויאמר השמד אלו שנמצאו בהרים:

314 וישכן ישראל בטח אין בטח אלא רוחצן שנ' ויק' כו ה וישב' לבטח בא' ואומ' יחז' לד כה וישבו במדבר לבטח וישנו בערים:

315 בדד לא כבדד שאמ' בלעם במד' כג ט הן עם לבדד ישכן ולא כבדד שאמ' ירמיה איכה ישבה בדד איכה א א אלא כבדד שאמ' משה ה' בדד ינחנו לב יב:

316 עין יעקב אין עין אלא נבואה כענין שנ' ישעי' כט י כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:

317 ד״א עין יעקב כברכה שבירכן יעקב אביהם ברא' מח כא והיה אלהים עמכם:

318 אל ארץ דגן ותי' כענין שנ' שם כז כח ויתן לך אלה' מטל השמים:

319 אף שמיו יע' טל כמו שנ' ישע' מה ח הרעיפו שמים ממעל:

320 אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

321 מושלו מלה״ד למלך שהיה משיא את בנו והיה עומד בחופתו ומראה אותו אמ' לו בני כל השדות הללו שלך כל הכרמים הללו שלך כל הזתים הללו שלך כל הפלטיות הללו שלך נתיגע המלך ממראה אתו אמ' לו בני איני יודע מה לומר לך אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם הרי הוא שלך כך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא אמ' איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

322 עם נושע בה' בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן את מוצא בשעה שאמ' הקב״ה למשה שמות כג כ הנה אנכי שלח מל' לפ' אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר אם אין פניך הול' אל תעל' מזה שם לג טו:

323 ובמה יודע אפוא שם וכן אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם כשם שנ' באברהם ברא' יב א ויאמר ה' אל אברם לך לך כשם שנ' ביצחק שם כו ג גור בארץ הזאת ואהיה עמך כשם שנ' ביעקב שם כח יג הארץ אשר אתה שוכב עליה הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם:

324 מגן עזרך כמו שנ' תה' כח ז ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי:

325 ואשר חרב גאותך מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב שנ' שמות לג ה - ו ועתה הורד עדיך מעליך:

326 ויצלו וינצלו בני ישראל את עדים אין כת' אלא ויתנצלו בני ישראל:

327 ומנין שנשבע הקב״ה שהוא עתיד להחזירו להם שנ' ישע' מט יח חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תל':

328 ויכחשו אוי' לך כענין שנ' ש״ב כב מה בני נכר יתכחשו לי:

329 ואתה על במ' תדר' כענין שנ' ביהושע ע' יהושע י כד ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמ' אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככת' בתורת משה ומה כתוב בתורת משה ואתה על במ' תדרך: