1משלי ל א: "דברי אגור בן יקה המשא": אגור - שאגר חלציו; בן יקה - בן שהוא נקי מכל חטא ועוון; המשא - שנשא עולו של הקב"ה; נאום הגבר - שהיתה עליו רוח הקודש; לאיתיאל - שהבין אותיותיו של אל; ואוכל - שהיה יכול לעמוד בהם; הא כיצד? שמלך על העליונים ועל התחתונים, מניין? שנאמר מלכים א ה ד: "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה". ואחר כל אותה המלכות וכל אותה החכמה וכל אותו השבח, צריך לומר - משלי ל ב: "כי בער אנוכי מאיש" - זה נוח, שנקרא איש, שנאמר בראשית ו ט: "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". אמר שלמה: היה לי ללמוד מנוח, ששכר ביין ונענש עליו, ונקרא צדיק. "ולא בינת אדם לי" - זה אדם הראשון, שלא היתה לו אלא אישה אחת והיטתו, ואני נשאתי אלף נשים, שנאמר מלכים א יא ג: "ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות", לכן נאמר מלכים א יא ד: "נשיו היטו את לבבו", כמד"א משלי טז א: "לאדם מערכי לב".2משלי ל ד: "מי עלה שמים וירד" - זה משה; "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן; "מי צרר מים בשמלה" - זה אליהו; "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אברהם אבינו; "מה שמו" - ה' שמו, שנאמר שמות טו ג: "ה' איש מלחמה ה' שמו". "ומה שם בנו כי תדע" - אלו ישראל, שנאמר שמות ד כב: "בני בכורי ישראל". ד"א: "מי עלה שמים" - מי הוא זה שתפילתו עולה לשמיים והוא מוריד הגשמים - זה שמחלק מעשרותיו כראוי; "וירד" - שהוא מוריד טל ומטר לעולם, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל העשבים: "מי אסף רוח בחפניו" - זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, וכן הוא אומר מלאכי ג י: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"; ומניין שהרוחות צורך התבואה - דכתיב דברים לב ב: "יערוף כמטר לקחי". "מי צרר מים בשמלה" - מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפילתו עולה לשמים ואינה מורידה למים, אלא צורר המים ואינן יורדות לארץ. "מי הקים כל אפסי ארץ" - כמד"א דברים כח כד: "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו'"; "מה שמו" - זה אברהם, שהפריש מעשר תחילה, שנאמר בראשית יד כ: "ויתן לו מעשר מכל", והקנה לו הקב"ה שמיים וארץ, שמיים לגשמים ורוחות, וארץ לפירות, שכן כתיב בראשית יד יט: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", ברכו שיקנה לו האלהים שמים, וארץ לזרעותיו; "ומה שם בנו" - זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר בראשית כו יב: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", מלמד שמדדן לעשרן. "כי תדע" -וכן הזהיר הקב"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם - יברכם, שנאמר דברים יד כב: "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. ד"א: "מי עלה שמים" - זה משה, דכתיב שמות יט ג: "ומשה עלה אל האלהים". "וירד" - שנאמר שמות יט יד: "וירד משה מן ההר אל העם". "מי אסף רוח בחפניו" - שנאמר שמות ט כט: "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'". "מי צרר מים בשמלה" - שנאמר שמות טו ח: "ניצבו כמו נד נוזלים". "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אוהל מועד, שהוא שקול כנגד מעשה שמים וארץ, שנאמר שמות לח כא: "אלה פקודי המשכן משכן העדות", נאמר כאן משכן העדות, ונאמר להלן בשמים ובארץ דברים ד כו: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ". ד"א: "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן, שנאמר במדבר יז יא: "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'", וכתיב במדבר יז יג: "ויעמוד בין המתים ובין החיים". "מי הקים" - זה אברהם אבינו; "מה שמו" - זהו שנאמר שמות טו ג: "ה' שמו". "ומה שם בנו" - אלו ישראל, שנאמר שמות ד כב: "בני בכורי ישראל". ד"א: "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה משה, שה'ים אוהל מועד, שהעולם הוקם עמו, "להקים המשכן" לא נאמר אלא "להקים את המשכן", העולם הוקם עמו, שעד הוקם המשכן היה העולם רותת, ומשהוקם נתבסס העולם, לכך נאמר במדבר ז א: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". ד"א: "מי עלה שמים" - זה אליהו, שנאמר מלכים ב ב יא: "ויעל אליהו בסערה השמים"; "מי אסף רוח בחפניו" - זה אליהו, שנאמר מלכים א יז א: "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"; "מי צרר מים בשמלה" - דכתיב מלכים ב ב ח: "ויקח אליהו את אדרתו"; "מי הקים כל אפסי ארץ" - מלכים א יז כג: "ראי, חי בנך".3משלי ל ז: "שתים שאלתי מאיתך", משלי ל ח: "שוא ודבר כזב הרחק ממני, ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי", משלי ל ט: "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה', ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהיי" אמר רבי לוי: וכי תעלה על דעתך ששלמה המלך דובר שקרים היה? או גונב או נשבע לשקר היה? אלא הוי אומר שנתן חכמה לדורות כדי שלא לעשות. אמר רבי יודן: לא נאמר אלא להחמיר על דברי תורה: להלן כתיב שמות כ ז: "לא תשא", ואף הוא החמיר: "שווא ודבר כזב הרחק ממני"; ולהלן כתיב שמות כ יג: "לא תגנוב", ואף הוא החמיר ואמר "ופן איוורש וגנבתי". הא למדת, שלא לבטל דברי תורה הוא בא, אלא להחמיר.4משלי ל טו: "לעלוקה שתי בנות הב הב" - שני פעמים הב הב למה? אמר רבי שמעון בר יוחאי: עתידה גיהנם לצווח לפני הקב"ה ולומר 'הב לי את הרשעים!' משלי ל טז: "שאול ועוצר רחם, ארץ לא שבעה מים, ואש לא אמרה הון" - אש של גיהנם לא אמרה הון, שאינה מרחמת על הרשעים.5משלי ל יח: "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים" משלי ל יט: "דרך הנשר בשמים" - שאין אדם מכיר את מקומו; "דרך נחש עלי צור" - שאין אדם מכיר את דרכו; "ודרך גבר בעלמה" - אמר רבי יוחנן: זה התרנגול, שאין אדם מכיר שכבת זרע שלו.6משלי ל כא: "תחת שלוש רגזה ארץ", משלי ל כב: "תחת עבד כי ימלוך", משלי ל כג: "תחת שנואה כי תיבעל ושפחה כי תירש גברתה" - אמר רבי אלכסנדראי: מהיכן למדנו? מהגר שפחת שרה.7משלי ל כד: "ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים": משלי ל כה: "הנמלים עם לא עז" - זה בבל, שנאמר ישעיהו כג יג: "הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה". משלי ל כו: "שפנים עם לא עצום" - זה מדי, "וישימו בסלע ביתם" - זה אחשורוש וכורש, שביקשו לבנות בית המקדש. משלי ל כז: "מלך אין לארבה" - זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כולו כארבה שהוא פורח באויר. משלי ל כח: "שממית בידיים תתפש" - זה אדום, שאין בכל השרצים שנואה כמותה, וכן כתיב מלאכי א ג: "ואת עשו שנאתי". "והיא בהיכלי מלך" - אדום, שהחריב בית המקדש. "שממית בידיים תתפש" - אמר רבי ירמיה: דא היא אדום אומתא רשיעתא, דכל דקיימא תמן משתכחא.8משלי ל כט: "שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת" - ואלו הן: משלי ל ל: "ליש גיבור בבהמה, ולא ישוב מפני כל" - למה לא ישוב מפני כל? שאינו מתבייש. משלי ל לא: "זרזיר מתניים או תיש" - מה הזרזיר הזה הולך ואינו תמה, כך כל מלכות שהיא עומדת - אין אתה יכול לעמוד לפניה. משלי ל ל: "ליש גיבור" - זה בבל, שנאמר ירמיהו ד ז: "עלה אריה מסובכו". משלי ל לא: "זרזיר מתניים או תיש" - זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ומעיר לבני אדם, כך אחשורוש, שנאמר אסתר ו א: "בלילה ההוא". משלי ל לב: "אם נבלת בהתנשא" - זה יון, שגזרו לבטל נשותיהן של ישראל, כמד"א בראשית לד ז: "כי נבלה עשה בישראל". משלי ל לג: "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - זה אדום, שלא זכה למלכות אלא בזכות אברהם, שנאמר בראשית יח ח: "ויקח חמאה וחלב". חמשה פעמים ראה שלמה את המלכויות. ד"א: משלי ל לב: "אם נבלת בהתנשא" - אמר רבא, ואיתימר רב שמואל בר נחמני: אם ניבל אדם עצמו על דברי תורה - מתנשא, "ואם זמות - יד לפה". משלי ל לג: "כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'" - רבי ינאי דרש את הפסוק הזה: "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שהוא מוציא כל חלב שינק משדי אמו. "ומיץ אף יוציא דם" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור. "ומיץ אפיים יוציא ריב" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.
