1וכי יפלא ממך דבר זה אשר דברנו עד עתה כי לא ניסת ולא הלכת בגדולו' ובנפלאות תמים דעי' אערוך לפניך ביאור אחר וכבר היה אפש' להשיב על הספק הראשון כי ברבוי המועדות הם מיקרי' את השער באופן שמכניסים פחת בממונו של עולם, ובכל זאת הנה שפתי לא אכלא מלפרשו על הדרך הנז' כי באמונתם הטהורה מקבלי' מיטב השפע ולהורות כי יש ויש בידם פעולות ורשומות ירשימו ויחריתו בלבם אמונת ההשגחה ומזה זכו אליה מכל עם ולשון ומהם שבע הן הנה השבע ראיות שמורות עליה שכתב הרב ר' יוסף אלב"ו ז"ל בספר העיקרים שלו מאמר ד' פ"ח פ"ט פ"י ואני אקצרם הנה ואסדרם על סדר המאמר אשר אנו בביאורו ואם הוא ז"ל סדרם בסדר אחר לסבה כתבה בסוף פ"ז. הראיה הראשונה המורה על ההשגחה הלא היא הגלו' היבשה, וזה שלפי שהמכחיש ההשגחה חושב שהעולם נוהג כפי מנהג הטבע הנמצא היו' ושאין שם רצון רוצה יכריח הדברים לצאת מטבעם. הנה מהגלות היבשה יש להביא ראיה שהעולם נברא ברצון רוצה. וזה שכפי טבע היסודות היה ראוי שתהיה הארץ מכוסה ביסוד המי' שלא ימצאו צמחים ולא בעלי חיים והגלות היבשה היא ראיה על רצון רוצה מכריח הטבע לעשות רצונו. שאם היה העולם קדמון ומתנהג תמיד כפי הטבע הנוהג היום ולא היה שם מכריח על צד הרצון הנה הדבר שהוא בטבע ראוי שימצא בפעל בעת מן העתים ודבר שהוא בטבע אל יסוד המים הוא שתהי' הארץ מכוסה בו ואם העולם נוהג כפי המנהג הטבע למה לא יצא אל המציאות מעולם שתהיה הארץ מכוסה בו ולפי זה יהיה יסוד המי' תמי' מוכרח בזולת מקומו הטבעי וזה אי אפשר לפי דרך הטבע שראוי היה שיהיה טבע היסוד יוצא אל המציאות בעת מה. ובעת ההיא א"א שימצא אדם ולא ב"ח ולא צמחים ואם היה כן בעת מן העתים מי הוא שהכריח היסוד המימיי לצאת מטבעו כדי שימצאו הצמחים והב"ח הנמצאים בעבור מין האדם וזו ראיה מכרחת שהמציאות נעשה ברצון רוצה ושלא יהי' העולם נוהג כמנהג הטבע שהוא היו' אבל נתחדש ברצון רוצה ולא בטבעו והוא המשגיח בו להנהיגו בצדקה ובמשפט. וידוע ומפורסם כי הדבר היותר מורה על חידוש העולם הוא יום השבת אם מהמן אם מנהר סמבטיון ואם מבעל אוב כדאיתא בסנהדרין דף ס"ה ע"ב. ובהיות עם בני ישראל משמרים את השבת מעידים על חדוש העולם הנם מעידים ומודים בהשגחה ואחר שהם מודים בה מן הראוי שהיא תתדבק בהם וטוב לא יהיה לרשע המכחיש אותה וז"ש חד לז' יומין שבתא. ומה שאמר חד לתלתין יומין ריש ירחא ירמוז לטענה וראיה ב' מורה על ההשגחה הלא היא מצד חכמת האל ויכלתו ויושרו וזה כי הוא מושכל ראשון שהשי"ת ראוי שיוחסו אליו כל מיני השלמיות ויסולקו ממנו כל מיני החסרונות ומאשר נראה אשר הוא שלמות אל האדם שישגיח במעשה ידיו באופן שיגיענו אל תכלי' שלמותו ואל האדון ג"כ במונהגים מאתו להנהיגם בצדק ומשפט ואם לא יעשה כן יהיה זה חסרון בחק האדם ובחק האדון והחסרון הזה יגיע אל האד' אם מצד היותו בלתי יודע או היותו בלתי יכול או בלתי מספיק לעשות כך. או מצד היותו מעול וחומץ ומואס במעשיו יתעלה הוא יתברך מכל החסרונות האלה עלוי רב ונודע בעמים כי הוא שלם ויכול וישר ולא אחד מכל החסרונות הנז' בו אם כן יחוייב שנאמין בהשגחתו שהוא משגיח בכל פרטי הפרטים אחרי שכלם מעשה ידיו. וזה הדבר הודיע לעם זו בצוותו אותם לקדש החדש כי בם רצה להעתיקם מהדעות הזרות אשר לאיזה אומות בחשבם כי ההשגחה הזאת תתייחס אל צבא מעלה. ובהיות הלבנה היא היושבת ראשונה פתח השער ועל פיה יודע כל אשר אתה בבית ובהודע להם חקיה ומשפטיה על פי תהלוכותיה וסבוביה ובשומם לב אל כל דבוקיה וכל תולדותיה יכירון ויעידון כי הוא חכם לבב בסדור הגרמי' ההם ואמיץ כח לסדרם ולהמנע אורם וצדיק דשר בגרוע אור הלבנה ומעוט' על אשר קטרגה וכי הממשלה לו יתברך אין עוד מלבדו וכמו שהאריך והמתיק הדרוש הזה והפלא לדבר בו הרב ר' יצחק עראמה בספרו המעולה ספר עקידת יצחק במצות קדוש החדש שער ל"ז כי שם ביתו. והואיל וכן הוא בעשותם עולה וחטאה לה' לבדו ביום החדש יפתח שער בינתם וחדרי שכלם להבין ולהורות כי ההשגחה מיוחסת אליו ואז תתדבק בהם כאמור. ומ"ש בניסן פיסחא בא להורות על ראיה שלישית מורה על ההשגחה החלקית ופרטית וזה אשר נראה כמה חכמים וערומי' משתדלים בסבות נאותות להוציא מחשבות' לפעל להגיע הרע לאיש מה ולא תשלם מחשבותם שתגיע לפעל אדרבה אותן הסבות בעצמם שיחשבו שיגיע בהן לזולתם הרע פעמים הן סבות להגעת הטוב למי שיחשבו רע. כאשר היה ענין אחי יוסף במכירתו למצרים להפשיט מעליו בגדי מלכות ולהלבישו מדי העבדות כנודע כי תועבת מצרים לשחרר שום עבד כל שכן לתת לו מנוי ושררה והיא בעצמ' היתה סבת גדולתו ומבית האסורים יצא למלך וכאש' היה ענין שאול ודוד ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתי'. ומאת השם היתה לו כי זאת היתה נסבה להגדיל שמו ולהודיע בעמים כי הנה הוא גבור ואיש מלחמה ומזה ומכיוצא בו נודע עז ותעצומות ההשגחה, וכמה כח ההוראה הזו גדול כי אם בכל נפלאותיו אשר עשה במצרים לעינינו וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ופרעה ומצרי' עשו כל הסבות הנאותו' למעטנו ולהכניענו ויד ה' היתה בם להומם ולאבדם ואנחנו קמנו ונתעודד ובשאול עתיקי משדים גמולי מחלב מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ויענום עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקנו משם. ואת כל תוקף הנסים והנפלאות אשר סופר להם יגדלו הנערים באמונת ההשגחה גם כי תקינו לא יסורו ממנה ובזה יושגחו תמיד מאין ספק. ומ"ש בסיון עצרתא בא להורות על ראיה רביעית מורה על ההשגחה והיא כי הכח השכלי שבאדם אי אפשר שיהיה מציאותו לתכלית קיום המין בלבד אחר שנראה אשר המינים מתקיימי' זולתו ואחר שנרא' לאדם זה. היתרון על שאר הב"ח לא יתכן שנא' שיהיה משולח ונעזב ובלתי מושגח בפרטי מעשיו בהם אחר היות לו עליה' יתרון דעת זו מורה באמת כי הוא מושגח. ומה גם בהוציא שכלו מן הכח אל הפעל במעשיו ובדעותיו ומי גוי גדול אשר לו הקים ועיוני' ומשפטים צדיקים ואמונות אמתיות כמונו עם בני ישראל אשר ה' חפץ למען צדקו להנחילנו תורתו מצותיו חקתיו ותורותיו אשר בקיימנו אותם כאשר צונו הננו מושגחים תכלית ההשגח' כי בהיותו שומר תורה אשריו והנה הוא מושגח בפרי בטנו ובפרי בהמתו ובפרי אדמתו בניו כשתילי זיתי' סביב לשולחנו שורו עבר ולא ישליט אדמתו תתן יבולה ועל כן אנו ששים ושמחי' בחג העצרת יום מתן תורתנו ונשכיל ממוצא דבר כי אנו מושגחים ממנו אחרי שנתן לנו תורתו כלי חמדיתו ונטע שעשועיו ובקיימנו זה היום על זאת הכוונה נגילה ונשמחה בו ונדעה נרדפה לדבקה בו והוא גם הוא יבא כגשם לנו. ומ"ש בתשרי ריב שתא כיון לראיה חמישית מורה על ההשגחה והיא היותנו מעשה ידיו ואין מדרך הפועל למאוס מעשה ידיו בהיות לאל ידו להשלימו ואחרי שנתבאר תכלית הביאור כי הוא ית' תקיף וחזק ובעל היכולת נודע כי ישגיח בעולם ע"י המין האנושי כי כלם מעשה ידיו לצוות לזה בראם יצר' אף עשאם ועל כן בהיות האדם הלז שלם כל המינים כלם יתקיימו ובהמרותו יגוע כל בשר יחד וגם דגי הים יאספו וזה יוחק בנו ביום ר"ה אשר בו נבר' אדם הראשון ועל שמו יקרא יום ראשון לבריאה כענין זה היום תחלת מעשיך היום הרת עולם ואז נדע באמת כי זכר כל המעשים לפניו יבא ע"י מעשה איש ופקודתו באופן כי אז יאמר אם השמים יתנו טלם ואם הארץ תתן את יבולה. וכל הנבראים נדונים בשביל האדם. ומי גבר יחיה ולא ילבש כסות חרדה ומעיל פחד ומעטה יראה ביום ההוא ואז ה' יראה מעשיהם ותפלתם וישמ' תחנתם וצעקתם והושיע אותם ומ"ש צומא רבה רמז על ראי' ששית מורה על ההשגחה והיא מה שנמצא בדברי אליהו מההודעה שתבא לאדם בחלום בסעיפים מחזיונות לילה וגו' אז יגלה אזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגו' לחשוך נפשו מני שחת וזו ראיה גדולה על ההשגחה האשית והראיה הזאת הנה היא ביותר בצומא רבה כי אז יודיעוהו אם זך וישר פעלו אם לא הלך בדרך טובים כדאיתא ביומא פ' י"ה תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים עוונותיו מחולים והתניא עונותיו סדורי' מאי סדורי' סדורין להמחל. תני תנא קמי דרב כחמן בר יצחק הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כלה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העה"ב אמר רב נחמן בר יצחק תדע שכל העולם כלו רעב והוא שבע. כי אתא רב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי בטיבות' הנה כי בא החלום בליל צומא רבה ברב ענין להודיע אם צריך ליטהר או לבשרו שהוא בן העה"ב ושיראה זרע יאריך ימים. ומ"ש חגא דמטללתא גם הוא יורה על ראיה שביעית מורה על ההשגחה בלי ספק והיא ממציאות המטר אשר באמת יורה על ההשגחה מצד הכרחיותו ובפרט בבאי ע"י תפלת הצדיק אשר אז תפקחנ' עיני עורים וידעו כי יד ה' עשתה זאת וידוע ממתניתין פ"ק דר"ה דבחג נידונים על המים והכי תנא דבי ר' ישמעאל בגמרא. ותניא ר, יהודה אומ' משום ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא. אמר הב"ה נסכו מים לפני בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. באופן כי מזה נודעה יד ה' לשומרי בריתו ועדותיו וא"כ לנו נתן מיטב השפע. ואמ' כי אם היו משמרי' מועדם ומועדך יפה היו עושי' אחרי שהם יודעים לרצות קונם גם ישפיעו בככב או במזל הנעבר בקנדלס וסטרנלא. והנה אחרי שאת דתי המלך אינם עושים הנה מבזים מועדך כי לא יאמינו היות בהם ממש ולכן לא לרצון יהיו להם וראה מאמר זה וזכור מאמ' אחר אשר הובא שם תשובת חכמי הנכרים כלם לאחשורוש כי הוא היה טועה בזה. אמרו שם אמר אחשורוש לימלך בחכמים מיד שלח וקבץ את כל חכמי העולם אמר להם אחשורוש רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם אמרו לו כלם בבת אחת מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן שאם אתה מאבד את ישראל מן העולם אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שנתנה להם לישראל הה"ד ירמיה ל"ג ל"ד אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. הרי שהודיעו לו שאין ישראל סבה מגעת לעולם בלבד כענין בראשית ברא אלהי' בשביל ישראל שנקראו ראשית. כי גם סבה מעמדת כי בשבילם העולם מתקיים עד שאם ישוער העדרם חלילה יעדר העולם כלו ואם כן מחשבותיו הבל המה. והרי שכוונתו לעקור את הכל ולכן הפיל פור הוא הגורל לפני המן. וראה כי לא לבד דרש שלא ימצא להם זכות מצוה לדעתו כי התורה שביד' כתריס לפני הפורענו' אבל גם שימלא להם חיבה ולזה בקש אדר אשר בו מת אבי התעודה וחשב כי בחטאם מת כאשר חשב בלעם כמובא בספר אוצר נחמד בס"ד. ועל כן עלה על לבו שמצא מקו' לגבות חובו לולי ה' עזרתה לנו כי כפי העת היה מוצא מקו' והאל ית' חשכו מהרע אותנו וזהו שקלל את יומו כאשר קרא לחכמיו ולזרש אשתו אמר וכל ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י אשר נרמז שם השם הגדול בהיפוך אותיות ונודע ליודעי חן כי בהיותו הפוך הנה הוא מורה על תוקף הדין כמובא בספר התיקוני' במקומות רבים והביאו הרב רבינו בחיי בפירוש התורה בפ' נח ובפרשת מקץ וכוונתו כי עם היות שמדת הדין מתוחה עליהם איני יכול להם וזהו וכל ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י והזכיר הטעם בזה בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך יר' כי זכותו מגין עליהם והוא המהפך מדת הדין לרחמים ואינני רחוק שיאמר בשער המלך מלכו של עולם ולכן היתה עצת זרש וחכמיו שיתלו את מרדכי באופן כי בהעדרו לא ימצא מי שיגין על הדור יכמו שיבא.
