מנות הלוי על אסתר ה׳:ד׳

4 ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו:

5 ותאמר אסתר. איתא בגמרא מגלה פ"ק ת"ר מה ראתה אסתר שזימנה את המן, ר' אליעזר אמר פחים טמנה לו ללוכדו שנא' תהלים ס"ט כ"ג יהי שלחנם לפניהם לפח, ר' יהושע אומר מבית אביה למדה משלי כ"א כ"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ר' מאיר אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד, ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, ר' נחמיא אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים. ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת. ר' שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה נס, רבי יהושע בן קרחא אומר הסבירה לו פנים כדי שיהרג הוא והיא, אמר רבן גמליאל אחשורוש הפכפך הוה, ואמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים, רבה אמר שם י"ו י"ח לפני שבר גאון. אביי ורבא אמרי תרווייהו ירמיה כ"א ל"ט בחומם אשית את משתיהם. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו אמר ליה כמאן חזייה אסתר ועבדה, אמר ליה ככלהו תנאי וככלהו אמוראי. ופרש"י מבית אביה למדה שמעה התינוקות קורין כן, וימרוד במלכות שהיתה שעתו מצלחת. שיהא מצוי לה אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך, ירגיש המקום שאני מקרבת האויבי'. אי נמי ירגיש שאני צריכה להחניף לרשע זה ולזלזל בכבודי שיהרג הוא והיא שיהא המלך חושדה ממנו ויהרוג את שניהם, וכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו בטלי לה. מלך הפכפך היה אחשורוש וחוזר בדבורו, אמרה אולי אוכל לפתותו עליו ולהרגו ואם לא יהיה מזומן לי תעבור השעה ויחזור בו, בחומם אשית את משתיהם על בלשאצר וסיעתו נאמר בשובם מן המלחמה שנלחם בדריוש וכורש שהיו צרים על בבל ונצחם בלשאצר. באותו היום היו חמים ועיפים וישבו לשתות נשתכרו ובאותו הלילה נהרג. ואף אסתר אמרה מתוך משתיהם של רשעים פורענות בא עליה' ע"כ. הנה המאמר הזה קשה להולמו, וראוי להתעורר בו דברים, א' מפני מה היה זימון זה זר כ"כ בעיני חכמים עד אשר הוצרכו בטעמו י"ב דברים והעיד אליהו ז"ל שכיוונה ככלהו תנאי וככלהו אמוראי ולפי הנראה אין הדבר כ"כ זר שלא יספיק א' מהטעמי' הנאמרים ושיצטרכו כלם כעדות אליהו ז"ל, ב' אומרו מבית אביה למדה והלא שלמה הוא האומר אם רעב שונאך וגו' והיל"ל משום דכתיב אם רעב שונאך וגו' וביאור רש"י קשה עד מאד כי בגמ' מגילה פ"ק אמר שלמדה מבית אביה, והוא אומר ששמעה התינוקות אומרי' כן, ג' דרשת וה' ישלם לך זרה, כי זאת היא עת מלחמה לא עת שלום, ד' דרשת אל תקרי למה ומי הכריחו להגיה הכתוב ונודע כי בכל מקום אשר אמרו אל תקרי אינו אלא מפני דוחק או קושי שיש בכתוב, ה' ר' מאיר ור' יוסי היינו ת"ק כי לכן טמנה לו פחים ללכדו שלא יטול עצה וימרוד כדברי רבי מאיר ושיהיה מצוי לה בכל עת כדברי ר' יוסי, ו' מאמר שלא יכירו בה שהיא יהודית קשה, ואם יכירו מה בכך והלא פתח דבריה ומפתח שפתיה כי נמכרנו אני ועמי ובזו הודיעה שהיא יהודית, ז' מאמר אולי ירגיש הב"ה ויעשה נס, בלתי מבואר. מאי אולי ומאי ירגיש. ודברי רש"י ז"ל צריכי' ביאור, ח' ר' אליעזר המודעי היינו ר' יהושע בן קרחה כדי שיהרג הוא והיא ושלמה צווח משלי ו' ל"ד כי קנאת חמת גבר ולא יחמול ביום נקם:

6 והתשובה, חכמים הללו המה ראו י"ב גנויות בזימון זה וכל א' מהם בא להסיר גנות אחד שהיה בדבר, ואליהו ז"ל העיד כי ראתה עינה כלם וכי היה לה מענה וטענה בדבר מבטלת כל גנו' שיתיחס והותרה ההערה הא', ולאהבת הקיצור לא אסדרם ביחד רק על פי דברי המאמר, ר' אליעזר אומר פחים טמנה לו, עינינו הרואות פחדת הרשע הזה ממה שעשה ומה גם בהיות המלך הפכפך והדבר לעתים רחוקות. וכבר קדם לנו דברי הה"ר יעקב בר נחום ז"ל בפסוק גלוי לכל העמים כי לכן יעץ לגלותו תכף מפחדו שינחם על הדבר להיותו הפכפך, ויורה על זה מה שהשתדל למהר את הקץ לתלות את מרדכי אחר ד' ימים לגיזרה הרעה, וכן לכ"ב אלף תלמידיו והוא עבר לפנינו בפסוק ויהי ביום השלישי. והנה גם הוא אחרינו בס"ד. ומזה גנות רב ועצום כי בזה היא מקשה את רוחו ומאמצת את לבבו בראותו המלכה שעד עתה לא נודעה לאוהבת אותו זימנתו עם המלך לבדו אין זר אתם וכמו שנתהלל ביום מחר אף לא הביאה וגומ' כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך כי זה תכלית המעלה והכבוד כי על כן קראה אסתר המלכה להרבות בכבודו כי עם היותה מלכה מזמנת אותו ואחר שעשר ידות לו במלך מקודם זה, ועתה כמו כן במלכה מה שלא עלה על לבו ואולי כי פחדתה יפול עליו לאמר שמרדכי שונאו הוא אומן המלכה וכבר החל לעלות במעלה כי שמה לו אסתר כסא בשער המלך. ועתה כי ראה גם המלכה אוהבת אותו ממי יירא וממי יפחד על כן אמר ר' אליעזר פחים טמנה לו, וביאור הדבר הוא מה שאני כותב בביאור הכתוב בסמוך בשם הה"ר שמריא האקריט ז"ל שכוונתה להחניפו בזה כדי שהוא ירבה לדבר למלך עליה דברי' טובים ויפליג ויפליא בשבחיה, באופן כי בבא עת פקודתו שתאמר בפניו איש צר ואויב המן הרע הזה יבוש ויבהל עד מאד ויחפור ויאבד, ואם באולי יקשה את רוחו ויעיז את מצחו לדבר עליה תועה יאמרו לו כבר בנית ואי אתה רשאי להרוס ואלו הם הפחי' שטמנ' ללכדו שלא יהיה לו עוד פתחון פה לדבר כנגדה ואין אלה דברי ר' מאיר ור' יוסי והוא מבואר וראית הכתוב יהי שולחנם לפניהם לפח הוא מה שאומר, איתא בגמרא ברכות פ' בתרא והמאריך על שולחנו דילמא אתיא עניא ויהיב דכתיב יחזקאל מ"א כ"ב והמזבח עץ שלש אמות גבוה, וכתיב וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשולחן, ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוויהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו, וכן בגמרא חגיגה פ' בתרא וכבר קדמו לנו אמרים אמת בזה הדבר למעלה בפסוק ביום השביעי כטוב לב המלך עמוד עליהם ודורשם משם, ובכן קלל דוד לאויביו קללה נמרצת שלא יהיה שלחנם להם לכפרה אבל שיהיה לתקלה ולמוקש, אם באכילתם בכוונת הנאה לצבות בטן או שלא יבאו עניים, ואם יבאו שלא יתנו להם, או באוכלם דבר שאינו מעושר כדבריהם ז"ל אצל ותורתך בתוך מעי, אמר דוד תבא עלי אם אכלתי דבר שאינו מעושר כדאיתא במדרש ר' תנחומא, ולשלומים למוקש, יען הנותן צדקה משים שלום בין הב"ה והעני, התפלל עליהם כי במקום השלום יהיה מוקש שיוכשלו בבני אדם בלתי מהוגנים כמו שקלל ירמיהו הנביא כאויביו ויהיו מוכשלים לפניך כדרוש רבא בגמר' ב"ב פ' קמא אמר ירמיה לפני הב"ה רבש"ע אפי' בשעה שכובשין את יצרם לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר עליהם והתוספות פירשו בגמר' ב"ק פ"ק לפניך זו צדקה שנאמר ישעיה כ"ח ח' והלך לפניך צדקך, ותגדל קללת דוד שלא בלבד יהיו בלתי מהוגנים אבל שיהיו רשעים כדי שיחשבו מחזיקי ידי עוברי עבירה והיא מוקש גדול וטעם הדבר כי עשות צדקה וחסד איננו טבעי אליהם אבל הוצרכו לכבוש את יצרם ובהפך זה העלו השלמים ישעיה ס"ד ד' פגעת את שש ועושה צדק שהוא שש בעושה צדק ולמ"ד לפח למוקש כלמ"ד ותהי להם הלבנה לאבן, במקום אבן, חמר במקום חמר, ומכל זה נודעה כוונת אסתר הטובה בזימון זה כי השלחן הזה יהיה לו לתקלה ולמזכרת עון כמדובר, ר' יהושע אומר מבית אביה למדה וכו' ר' יהושע ראה עוד גנות שני בזימון זה, כי עד עתה הוללה אסתר מהשמעותה למרדכי לא תסור מדברו אפי' יאמר לה על שמאל שהוא ימין, ועתה למה החלה דברו כי הוא צוה לה לבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה ולא אמר שתקרא להמן ושתכבדהו כבוד גדול כמו שנראה וכמו שעוד תשמע בסמוך בס"ד, וזה דבר מבהיל, והשיב ר' יהושע ואמר כי אדרבה מבית אביה למדה, וביאור מבית אביה אצלי מבית מרדכי שהוא אביה כענין לקחה מרדכי לו לבת, והיא ראתה או שמעה כי אביה מרדכי שאל לתינוקות פסוק לי פסוקיך ושמח על בשורתם וכמו שבא למעלה בשם מדרש רבתי פרשה ו' בפסוק הרצים יצאו דחופים, ומזה למדה היא כי בלא שאלה שמעה התינוקות קורין אם רעב שונאך וגו' כדברי רש"י ולכן האכילתו והשקתו, וביאור מבית אביה למדה כלו' למדה ללכת לקראת פסוקי התינוקות לשמוע מה בפיהם ושמעה אומרו משלי כ"ה כ"א אם רעב שונאך, וענין הכתוב הלז הוא מה שאומר, הוקשה לו לר' יהושע דבר וה' ישלם לך שאם כוונת המאכיל היא לחתות גחלים על ראשו מהו השילום המושב אליו, והיאך יעץ שלמה דבר כזה ויבטיחהו גומל טוב ויותר טוב היה אם יעביר על מדותיו ויגמלם טובה תחת רעה, ודוד אביו אמר תהלים ק"ט ד' תחת אהבתי ישטנוני וגומ' ואמרינן בבמדבר רבה פרשת כ"א את מוצא בשעה שישר' מקריבים שבעים פרים על ע' אומות אמרו ישראל רבון העולמים הרי אנו מקריבי' עליה' ע' פרים והיו צריכי' לאהוב אותנו והם תחת אהבתי ישטנוני. ובמדר' שוחר טוב, ע' פרים אני מקריב בחג על שבעים אומות ואני מתפללת עליהם שירדו גשמי' הוי תחת אהבתי ישטנוני הישולם רעה תחת טובה לכך ואני תפלה, ולדברי המאמר שלפנינו דברי שלמה חולקים על דברי דוד אביו. ולכן אמר אל תיקרי ישלם לך אלא ישלימהו לך, וביארו וא"ו וה' במקום או כמו ומקלל אביו ואמו, אמר מה שתאכילהו ותשקהו ימשך אחד מב' דברים, אם כי גחלים אתה חותה על ראשו אחר שאתה משלם טובה תחת רעה בלי ספק בעיני אלהים ואדם אתה חותה עליו פחים באופן שרעתו רבה וחטאתו כבדה אחרי שגמלך רעה, ואם באולי גרמו זה עונותיך כי אין יסורין בלא עון, לפחות ה' ישלימהו עמך, וביאורו אם תזכה לנצח אותו גחלים אתה חותה על ראשו, ואם לאו ה' ישלימהו לך שיהיה שלום ביניכם וזה או זה יכשר, וכמו כן דבר אסתר כי אחרי ששמעה דבר התינוקות נסתפקה איזה דרך ישכון אור, ולכן התחילה בתחלת הכתוב האכילהו לחם ומזה ימשך חיתוי גחלים כשיראה המלך שהיא אוהבת אותו ומכבדתו כבוד גדול, וכי הוא ישטננה וידבר עליה רעה אין ספק כי אז יעשן כאש חמת מלך עליו ובערה ואין מכבה, ואם אין זכות לגרום זה לא יחסר לפחות כי ישלימהו הב"ה עמה כי כן יסד שלמה והרבה פתחים למקום להביא הדבר הזה לגמרי, והותרו ההערות, ב' ג' ד', ר' מאיר אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד, ר' מאיר ראה עוד גנות גדול שהיא מחמצת את המציה. הלא זה עון אביה שאול כי לא הביא אגג מלך עמלק חי להחיותו רק להמיתו בקרב כל ישר' ובין זה לזה היה מה שהיה שהניח זרע תחתיו, ולכן דרש אבא מארי זלה"ה סמיכו' לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה דברים כ"ה י"ז זכור את אשר עשה לך עמלק מדאמרינן בגמרא ב"ב פ"ה אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שישהא מדה חסרה או יתרה בביתו שמא יבא הדבר לידי תקלה ולכן סמך דבר עמלק כי על שהשהה אותו שאול היה מה שהיה, ומזה יש לתמוה על אסתר למה החמיצה את המצוה והנה היא לא ראתה להמתין הצומות ולהשהותן לפחות עד י"ז בניסן, אשר למה עתה איחרה הדבר, לכן אמר שמא יטול עצה וימרוד, ופשר דבר כי אחרי ראותו שאסתר נכנסה בלא רשותו כמו שקדם, ראה כי היא אויבת אותו ומבלי ספק שתבקש רעתו והמלך נשמע אליה והושיט לה השרביט. ומה גם בשיסופר לו חמת מלך ועיניו כלפידי אש כמדובר, וכמעט רגע נהפך ועבר על דתו ותורתו הפר, כי כל דבר לא יכחד ממנו, והיאך יבחר ובניו העומדים לפני המלך, ולכן פחדה שמא יטול עצה וימרוד, והוקשה לו לרש"י ז"ל. ואם ימרוד מה בכך בודאי יהיה המרד לרעתו. והשיב שראתה שהיתה שעתו מצלחת, ומזה יש לפחד מהמרד, ולכן טרדתו בסעודה כדי שלא יהי' לו פנאי ליטול עצה. ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, ר' יהודה ראה עוד גנות רב בזימון זה, הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב. ועינינו הרואות כי מסבת המשתה העביר המועד והקדימו להרוג את מרדכי ושיהיה זה ברשיון המלך וכמו שנראה ממאמרו אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה וגו' כי זו עולה על כל המעלות המסופרות כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו וגומ', וכמו שיבא שם, והראיה על כי הפליא להעזר בזה כי חזק לשאול לתלות את מרדכי בהיותו אומן המלכה כנודע. ולכן השיב ר' יהודה כי עשתה זאת כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. ובמדרש לקח טוב מסיים כה כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית ויאמרו למלך היאך נכנסה זו לחצר הפנימית, והמסתבר לי בביאורו כי לא על עוברה על דת המלך יאמרו זה רק על שהיא מהעם אשר זעם המלך וצוה להכחידו מגוי ואין ראוי שתראה פני המלך וכמו שיבא בפסוק ופני המן חפו דמטעם זה לא סיים למילתיה היאך נכנסה זו לחצר הפנימית שלא נקראה. כ"ש כי כבר הושיט לה המלך את שרביט הזהב ובכן הורה שמחל על העברת הדת, שיש בידו למחול וכמו שקדם במקומו. מה שאין כן גזרת להשמיד להרוג ולאבד שלא נשאר ביד המלך יכולת למחול ונשאר הדבר לדת פרס ומדי הקדומה כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, ואיננו רחוק שיהיה התרעומת גם על השוערים וזהו היאך נכנסה זו וכי לא היו שוערים שומרי' והיאך לא הומתה כי כל עבדי המלך וגו' יודעים כי כל איש ואשה וגומ' אחת דתו להמית וא"כ זו היאך נכנסה והנה חייבת מיתה מעת בואה שמה ואין הושטת השרביט מצילתה כמו שנאמר. ומעתה ביאור כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית כנוי הוא וכמו שאמר כדי שיחשבו שאינה יהודית ולא יתנו לב על הדבר, כי אין עוזר לישראל והותרה ההערה הו'. ר' נחמיא אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לכו וכו', הנה ר' נחמיא ראה גנות גדול' מה שהפילה לבן של ישראל בראותם אותה דורשת שלום האויב ומבקשת אהבתו היעמוד לבם אם תחזקנה ידיהם עוד אשר אמרו בצלה נחיה ועתה כרגע יהפך פניה מהם ותהפך כהם לאויב, ומה יעשו עניי עם, והשיב ר' נחמיא כי אדרבה זאת היתה לה להפיל לבם ושלא יסיחו דעתם מן הרחמים את אשר החלו לעשות מכוסים בשקים מתפלשים באפר בוכים ומתחננים וכי ישמעו בואה לפני המלך והמלך אהבה יאמרו אחות יש לנו בבית המלך כלו' כבר נכנסה בבית המלך ולא הכלימוה ולא גערו בה, ומעתה לא יגרע המלך דבר ובזה יפתחו שקיהם וינערו האפר מעל ראשיהם ויסיחו דעתם מן הרחמים ותגדל עונם עד להפליא ולכן שאלה יבא המלך והמן כדי שירפו ידיהם ממנה ויחזיקו באביהם שבשמים, ר' יוסי אומר כדי שיהיה מצוי לה בכל עת, ר' יוסי ראה כי דעות השלמים ההמה שלמי' הם וטעמם כי טוב, ועל השנות המשתה לא נתקררה דעתם בכל הנאמר ודי והותר במשתה הראשון לפח ולמוקש להמן ולהמטיר עליו פחים ושלא יטול עצה ושלא יכירו מה היא וימס לבב העם ויהי למים ומן הראוי כי באמור לה המלך במשתה היין מה שאלתך שתאמר ותשאל שאלתה, והשיב ר' יוסי כדי שיהיה מצוי לה בכל עת, ויובן זה במה שפרש"י ז"ל כדי שיהא מצוי לה אולי תוכל להכשילו באיזה דבר לפני המלך, והיא לא ידעה במה תהיה החטאת והמכשול, ובאיזו שעה יהיה ולכן תצטרך שיהיה מצוי אצלה בכל זמן שאם לא תוכל להכשילו בשעה זו יהיה בשעה אחרת, ר' שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה נס, הנה ר"ש בן מנסיא ראה גנות רב ועצום מכל הנאמרים, והוא כי הנה היא בזה כמתשת כחה של מעלה על הדרך שביארנו למעלה משלי כ"ד י' התרפית ביום צרה צר כחכה, בביאור השני בפסוק כי אם החרש תחרישי וגו'. ובמקום אשר יאמר להגדיל כחה ולתת עז לאלהים הנה מתשת כחה ועוזרת הכח החיצוני בהשפיל כבוד ישר' והגדיל כבוד אויביהם, והשיב ר' שמעון בן מנסיא כי כוונתה שיראה ה' ורע בעיניו אשר היא עושה וימיתה ה', והשיב מעל עמו חרון אפו עה"ד שכתבנו למעלה בפסוק פן יראה ה' ורע בעיניו באופן שהשליכה נפשה. מנגד כדי שינצלו בני ישראל עה"ד הנאמר, וכלפי הפי' השני שכתב רש"י אי נמי ירגיש שאני צריכה להחניף לרשע זה ולזלזל בכבודי וביאורו אצלי לשון כנוי הנה היא מזלזלת בכבוד של מעלה. ואולי ירגיש זה הב"ה ויעשה נס כי יראה שעושה זה במר נפשה והותרה ההערה הז', ר' יהושע בן קרחה אומר הסבירה לו פנים כדי שיהרג הוא והיא דברים הללו מתבארים מתוך מדרש, כיון שנכנס המן לסעוד' נתנה אסתר כתרין שלה אצל כתרין של המן שאמרה אסתר אם אין אני כונסת בין המלך להמן שהוא חביב עליו היאך אני שולט' בו, והיה הכוס נמזג למלך ואחר כך נמזג למלכה והיתה נוטלת כוסה ונותנת להמן. והמלך היה רואה ורע לו והיה אומר לא היה טוב שאוכל עסיקין שלי ולשתות כוסה ולא המן ע"כ, הנה זה הסבר' פנים אשר אומר ר' יהושע בן קרחה שאם הכריחוה הטעמים הנאמרי' עד הנה לזמנו, הסברת פנים כזה למה וזה הוקשה לו לר' יהושע בן קרחה בזימון זה, והשיב המוש' במדרש כי אחרי רואה שהמן חביב עליו ביותר לא ראתה שיספיק הזימון להכניס קנאה אם לא יהיה הדבר לפנים מן השורה כענין בכתרין ובכוס ובזה יהרגו הוא והיא והוקשה לו לרש"י ומה בצע בהריגה זו לתקן דבר ישר' ואמר וכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו בטלי לה, אמר רבן גמליאל אחשורוש מלך הפכפך הוא, הנה רבן גמליאל ראה כי לא יספיק כל זה אחרי שהמלך אהב' נפשו אהבה כי רבה תפארת' והנה מעשה רב שמרתה דברו ותשם לאל מצותו והעביר לה ונדר עד חצי המלכות ומה לה לבקש עוד, והשיב כי המלך הזה הפכפך וכמו שכתב רש"י ז"ל מלך הפכפך היה אחשורוש וחוזר בדברו, אמרה אולי אוכל לפתותו עליו להרגו, ואם לא יהיה מזומן לי תעבור השעה ויחזור בו ע"כ, והבדל גדול בין דברי' הללו ובין מה שכתב בדברי ר' יוסי ששם כתב אולי תוכל להכשילו באי זה דבר לפני המלך, כי ימשך הדבר מעצמו לא שהיא תבקש את נפשו, וכאן אמר אולי אוכל לפתותו עליו להרגו כי ראתה שיש מקום לבטוח בו כפי העת ההיא אלא שהוא הפכפך ואם לא יהיה מצוי אז המן אצלה תעבור השעה ויחזור בו ולכן צריך שיהיה מצוי לה מתוך המשתה, ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים ר"א המודעי ראה עוד גנות אחר שאם היתה כונת' להחניפו ולהראו' לו שגדל' ערכו בעיניה ואהבתו גדלה מאד אשר למה לא זימנה שרים אחרים עמו כי בזה כבוד גדול מה שלא יתעלם, והשיב כי אדרב' כוונתה להכניס קנאה בשרים שיתקנאו כמו כן והמה יעזרו לרעתו והותרה ההערה הח', רבה אמר לפני שבר גאון, רבה ראה עוד באופן בואו אל המשת' ראשונה מהרו את המן בשני ויבהילו את המן, ובשניה' זכר אסתר וזה אליו כבוד גדול, שלא יאכל המלך עם המלכה אם לא יבא הוא, והשיב לפני שבר גאון להורות כי כוונתה להרבות בכבוד שמים והוא עה"ד שכתבנו למעלה מאמ' רבתי דאחשורו' פרשת ו' על פסוק בפרוח רשעים וגו' כך אמר הב"ה אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשרוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי יודעו אלא יתגדל ואח"כ יתלה בפסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן תמצאנו, והנה אסתר כיוונה לדעת עליון להגדילו יותר כדי שתהי' מפלתו גדולה ובזה יגדל כבוד שמים אביי ורבא דאמרי תרווייהו ירמיה כ"א כ"א בחומם אשית את משתיהם. הנה אביי ורבא המה ראו כמה נזהרה אסתר עד הנה בפיה שלא תתגאל בפת בג המלך וכמו שנכפל למעלה כי גם הנתן לה משולחן המלך לא היתה אוכלת אותו, והיתה אוכלת זרעונים וכמו שנראה בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב, כן תמהו בראות אותה מזמנת עצמה לאכול עם המלך והמן והמלכה ובלי ספק שלא יאכלו משחיטת מרדכי ולא מבשוליו, וגם כי יאכלו כבר הקדמנו למעלה מדברי הגמר' ע"א פ"א תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"א בטהרה הם, כיצד כותי שעשה משתה לבנו וזמן את כל היהודים אשר בעיר אעפ"י שאוכלים ושותים משלהם ושמש שלהם עומד עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים בהקדמת הביאור תמצאנו. אצל מאמר שאלו תלמידיו וכו', באופן שזה אצלם עון פלילי. ונכפל עון זה במה שהקדמנו למעלה בפתיחות ובפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב כי כוונתה בהזהרות הזה כדי לכפר על הקהל מעון אשר נהנו מסעודתו של אותו רשע אשר למה תוסיף על חטאתם פשע היות היא נהנית מה שלא עשתה עד עתה ואם היה זה בהוראת מרדכי וכמו שקדם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובשלמא לשכב עם אחשורוש ניחא אי משום דהיא קרקע עולם, ולא קא מתהניא מעביר' שטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקי' דקא שדי בה זוהמא כדאמרינן גביה יעל בגמרא יבמות פ' י"ב אי משום דלהנאתו הוה מכוין כי יפה היא, אבל לענין אכילה אי אפשר לומר דלא קא מתהניא ואם כוונתה להחניף את הרשע היה לה לחפש דרכים אחרות כי אם האוכל עם הנכרי מאכל יהודי שמץ ע"א נמצא בו כ"ש להיסב עם המן הרשע דאיהו גופא דע"א, וכמו שקדם בפסוק ויהי באמר' אליו יום יום משמה דגמרא סנהדרין פ"ז עיין שם ולכן יש לתמוה על הצדקת הזאת בדבר המשתה. והשיבו כי ראתה שפורענות הרשעים ומפלתם הלא היא מתוך משתה כענין בחומם אשית את משתיהם האמור בבלשאצר ותעש גם היא משתה שמרים להביא על המן פקודת רעה ולכן התירה לעצמה האכילה להציל את בית ישראל. ואני עתיד לכתוב בסמוך כי נזהרה מזה כל מה שהיה בידה, ומעתה נתבארו דברי המאמר על נכון, ואחר אשר ראינו כמה ספקות גדולים ועצומים היו בדבר וראתה עין אסתר כלם כדברי אליהו ז"ל לכן פיה פתחה בחכמה יב"א המל"ך והמ"ן היו"ם להזכיר שם מדת הרחמי' בראשי תיבות כי להיות הדבר מסופק מאד סייעתא דשמיא בעי ועל דבר זימון זה אני אומר אי הוינא התם הוה אמינא חדא דעדיף כותייהו ואבא אליהו לא הוה קפיד עלה. והדבר מיוסד על דברי המתרגם בפסוק כל עבדי המלך וכה אמר וכען כל עבדי מלכא ועממין דדיירין בפילכי מלכא ידעין דכל גבר ואתתא די יעול קדם מלכא לדרתא גוואה דלא מתקרי על פומא דהמן חדא היא גזרת דיניה למימת ע"כ. למדנו שאין הקריאה על פי המלך אלא על פי המן ומזה למדנו למה לא שלחה אסתר לאמר למלך שירשה לבוא לפניו אחרי כי כן יסד המלך שלא לבא לפניו איש או אשה אלא על פי המן ונפשה יודעת מאד שנאת המן פרטית אליה על המלכתה כי בלבו היתה שומה שיקח המלך את בתו לאשה וימליכה תחת ושתי אלא שהב"ה לא אבה לשמוע בקולו וכמו שיבא זה באורך בתרגום בפסוק ויהי ביום השלישי וכה אמר בשם אסתר רבון עלמא לא תמסרינני ביד ערלאה הדין ולא תעביד רעות המן רשיעא מיני כמא דעבד מן ושתי דשם טעי' על מלכא ופקיד למיקטלא בגין דהוה צבי למיסבא ליה ית ברתיה. וכד אתכנשו עולימתאן לידוי דהגי הות תמן ברתיה דהמן והות צבו מן שמיא דכל יומא ויומא הות מיקלקלא בריעא עציצא ובמוי דריגלאן ופומא הוה סרי לחדא ואפיקו יתה בבהילו ומינה איסתקף עלי הדא לאיתנסב' ליה ע"כ, ומעתה אחרי שכן הוא כי יש שנאה וצרעת נושנת, ועתה מחדש ביזתה אותו וישם לאל מלתו מצותו ועצתו ונכנסה שלא ברשותו אין ספק שניתוספה שנאה על השנאה הקדומה ובמה יתרצה זה אל אדוניו כי אם בהריגתה אחרי שמרתה פי מלך ולא נכנסה ברשות המלך והיא גם היא ידעה כי הושטת השרביט על אפו ועל חמתו כי ממראה עיניו ראתה חמת מלך וכמו שקדם והנה הוא הפכפך והאיש הזה מועד להרוג אשה גדולה מאין כמוה מבלי שתעשה דבר ואם החלה דברו לא בקום עשה אלא בשב ואל תעשה בהוראת צניעות, לא כן אסופית אחת אשר לא יכלה להתיחס לזאת תקרא אשה מורדת ולא על המלך לבדו עותה כי אם על כל השרים ועבדי המלך אחרי שעותה על גדול שבכלן שכלם כורעים ומשתחוי' אליו כל אלה חברו לפחד ממנו ועל כן הוצרכה להראות כי לא עשתה הדבר הזה לבזותו או למיעוט ערכו בעיניה כי חשוב הוא בעיניה כמלך ונחשב לה הזמנתו עם המלך חן וחסד, והנה הה"ר שמריא האיקריט ז"ל הרבה בדבר הזה דברי' טובים דברים של טעם וז"ל, באמת שתשובתה צודדת דעתו להתחבב עליו מאד כי הוא אומר לה מה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך, והיא משיבה שבאה לבקש ממנו שיאכל עמה שאכילתו עמה יקרה בעיניה מכל בקשה שאפשר לבקש ממנו, ושאלה את המן לאכול עמה מפני שהיה גדול בעיני המלך מכל אדם ושומע את דבריו כי הוא לכהן לו ובזה בלא ספק ימלא דבר המלך בשבחו אותה ויגדיל מעלת' בעיניו כי כבוד גדול כבדתהו לקראו עם המלך כמו שנכתב ואמר אף לא הביאה. וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. ובלא ספק כי כשיראה המן רצון המלך עליה טוב למלאת את בקשתה ישבחה גם הוא לפני המלך שהיא מבחר כל הנשי' שיש בעולם ושהצלמי' שהיה עובד זימנו לו אשה כזאת, וכ"ש אם מאתו העצה להעביר את ושתי ולתת את המלכות לרעותה הטובה ממנה שהמן יעלנה בכל מיני עילוי והשבח כי בכן יעלה עצתו, ואחר שישבחנה בתכלית השבח אל המלך בקריאה הראשונה והשניה. מה מענה ימצא בפיו כשתאמר פתאום למלך בפניו איש צר ואויב המן הרע הזה הסיתך שתמכור אותי ואת עמי לו להשמיד להרוג ולאבד, באמת שיאבדו עשתונותיו ככתוב והמן נבעת מלפני המלך והמלכה, אבל אם היתה קובלת עליו בתחלה כשהלכה לפניו מפני שהמן גדול מאד בפני המלך היה אפשר לו בקל לדחותה בדרך שחוק ושמחה ויאמ' לה אל תדאגי אסתר כי לא נתכוון בעבורך ומה את מחשבת אל העם הנבזה ההוא אני אגזור על כל משפחתך שלא יגע בהם רע, ובאמת כי גם את גופה לא היה יכול להציל שכן היה חקם דלא להשניא, אמנם אסתר יראה מכל זה ע"כ ודברים נכונים הם, ובביאור המאמר שלמעלה הוצרכנו לקצת מהם אם תזכור אותם או תעיין עליה' ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר זלה"ה א"ם ע"ל המל"ך ס"ת מלך נתנה עיניה במלך הכבוד לכך ראשי תיבות יב"א המל"ך והמ"ן היו"ם השם הנכבד לומר אם רעב שונאך וגו' וה' ישלם לך לכך שתפה השם עמהם אולי יראה השי"ת בעמל ישראל, המל"ך בגימ' המ"ן, לכך ב' פעמים תהלים קכ"ד ד' המים שטפונו המים הזדוני' ובאותו מזמור ג"פ אזי אזי אזי גימט' נ"ד נ"ד תיבו"ת באותו מזמור, ונ"ד אותיות בבני המן, ונ"ד פעמים המן במגלה עד כאן, וכבר הקדמנו קצת דברי' הללו ומה שצריך מהם ביאור למעלה בהקדמת המגלה בפתיחות פתיחה י"א עיין שם. ועוד בשערי בינה יבא המלך והמן היום מיד אל המשתה וכבר הסעודה מתוקנת ואז כשנהיה שמחים אומר לך מה אני חפצה, ואני אומר ראה והפלא כי בכתוב הזה יש ט"ו תיבות וכבר הקדמנו והוכחנו כי זה היה בט"ו בניסן. ומצאתי בשערי בינה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע הם אותותיו ומהמן יושע ותיבת יושע גימטר' לי"ל עומ"ר וזה נודע ממה שהקדמנו למעלה.