מנות הלוי על אסתר ד׳:ה׳

5 ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה: ויצא התך אל מרדכי אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך: ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם: ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה:

6 ותקרא אסתר להתך. איתא בגמרא מגילה פ"ק אמר רב התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו, ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכו על פיו, הנה ביארו ה' של התך במקום ח' כמשפט אותיות של מוצא א' שתתחלפנה ותבואנה זו במקום זו לפי קצת המדקדקים ואיננו רחוק אצלי כי להיות אותיות דניאל כמספר אותיות המן כי לכן שינו את שמו בהזכירו אותו במקום הרשע. עוד בגמרא שם ותצוהו על מרדכי אמר ר' יצחק נפחא שלחה ליה שמא עברו על חמשה חומשי תורה דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים. ובמדרש רבתי פרשה ו' אמרה לו לך אמור לו מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת שמא כפרו ישראל בזה אלי ואנוהו. ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים, את כל אשר קרהו אמר לה בן בנו של קרהו בא עלינו, הה"ד אשר קרך בדרך ע"כ. והמתבאר מדבריה' ז"ל ששאלה מה היא הצרה ומה היא סבתה כי מזה ההתישר אל ההצלה. ולכן אמר ותצוהו על מרדכי, ואין צו אלא זירוז וזירזו לירד לעומקן של דברי' ובחנה שמרדכי ידע זה כל קבל די רוח יתירה ביה, והמתרגם אמר מה זה שהוא לבוש שק ועל מה זה לא קבל הבגדי'. ויצא התך אל רחוב העיר, כתב הרמ"ע כמו ויקרא ללאה ורחל השדה כדי שלא ישמיעו הדברים וטוב מזה מה שכתב הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כי שם הכין מושבו מרדכי, ואני אומר אל רחוב העיר הוא מקומו הראשון אשר קבץ עם רב מישראל כמו שכתבנו למעלה ושם היה בוכה ומתחנן ונקרא רחוב העיר על שם הנעשה שנרמז היות שם רחבה של עיר ושם ס"ת כמי שכתבנו ולכן טרח וכת' לן קרא אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך הוא האמור למעלה ויבא עד לפני שער המלך ומיני ומיניה יתקלס עילאה, והנה מרדכי הגיד לו הכל באר היטב סבת השנאה על שלא השתחוה הוא אליו. ומזה ומזה פתח תקוה להצלה ממה שכתבנו בפסוק ויהי כראות המן אם תדקדק בדברי' הנאמרי' שם. גם הגיד לה חטאות בני ישראל אם מהצלם אם מהמשתה ואשר קרהו עם בני ישראל אשר השתדל שלא ילכו למשתה ויתנו כתף סוררת ולא אבו שמוע, גם כל אשר קרהו מה שהגיד לו אליהו ז"ל מצבא מעלה כמדובר כי הכל נרמז באת כל אשר קרהו כי את וכל רבויין הם כנודע, ודבר פרשת הכסף ענינו אצלי מה שהקדמנו במקומו היות כוונתו לבטל כסף הפדויים ואמר לשקול עשרת אלפי' כנגד שקלי בני ישראל כמו שבא שם יכל זה להורות עוצם השנאה ועוצם ההשתדלות ולכן ביהודיים בב' יודין והוא ענין פרשת הכסף ביאורו ע"י הכסף וכוונתו. ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמיש' ז"ל כתוב וז"ל עשרה דברי' כתוב בשאול שחטא, כי שב מאחרי, ואת דברי לא הקים, שמואל א' ט"ו י"ט לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל. ותעש הרע, מאסת ולא עשית ולא שמעת, ד"ה א' י' י"ג וימת שאול במעלו אשר מעל, וכן עשרה מחיות נאמרו בעמלק בראשית י"ו י"ו מחה אמחה, מלחמה לה' בעמלק, תמחה את זכר עמלק, והחרמת כל אשר לו, והמתה מאיש ועד אשה ולא תחמול עליו, והחרמתה את החטאים, שמואל א' ט"ו י"ח ונלחמת עד כלותם אותם, לכך יהודיים כתיב מלא יו"ד עכ"ל:

7 אמר המר משה בנו כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מגילה פ"ב הקורא את המגלה וטעה בקריאתה. קשה זה די ולמה האריך ואמר וקרא קריאה משובשת יצא. וי"ל כתב הרב המגיד בירושלמי אין מדקדקין בטעיותיה חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא חזר חד מנהון וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל ודוקא בטעיות שהלשון והענין אחד כגון יהודים יהודיים אבל טעות אחר לא שאם כן לא קראה כלה ע"כ, וזה כיון הרב כי אם לא היה אומר רק וטעה לבד היה מובנו איזה טעות שיהיה והנה הכל נכנס תחת סוג טעות, לז"א הרב וטעה בקריאתה אמנם לא היה טעות אשר יש הפרש בענין כי א"כ לא יצא רק הפרש בקריאה וזהו שאמר קריאה משובשת. וכתב מורי טור א"ח סימן תר"ץ וז"ל ואיכא למידק דהיל"ל ולא אהדר מ"ד יהודיים דההוא הוא טעי אבל ההוא דאמר יהודים דשפיר קאמר לא ה"ל למהדריה, וי"ל דלא נחית השתא הגמרא לאשמועינן הי מינייהו שפיר קאמר אי מאן דאמר יהודים אי מאן דאמר יהודיים אלא לאשמועינן דלא אהדר למאן דטעי ומשום הכי קאמר ולא הדר חדא מינייהו ואפשר דאיכא פלוגתא אי קרינן יהודי' או יהודיים וההוא דקאמר האי עובדא לא ידע היכי הוה קושטא דמילתא ומיהו רב ודאי הוה ידע ומדלא אהדר חד מינייהו אלמא אין מדקדקין בטעיותיה ומה שכתב רבינו שי"מ דוקא בטעות כי האי שהלשון והענין אחד כן כתב הר"ן, ואעפ"י שיש לדחות דכל שקרא התיבה אעפ"י שלא קראה כתקנה קראה כלה מקרי, וכתוב בא"ח י"א דוקא יהודים יהודיי' אבל אם אמר מיושב ישב או מנופל נפל וכדומה ודאי חוזר וכן נראה עכ"ל, ואומר אני כי במ"ש ולא הדר חד מנהון פי' בפי' לטועה כי לזה שכיון אל האמת למה ליה למהדריה ונראה שגם מורי כיון לזה. עיין ואפשר טעמו של דבר דלא אהדר למאן דקרי יהודיי' עם היות כי קראוהו טועה וקריאה משובשת, עם מה שאמר מר אבא זלה"ה לו ולהה"ר אליעזר מגרמיש"ה ז"ל, אמר המר משה עונותי הטו שלא זכיתי עדין לשארית הפירוש ממר אבא, וגם לא שערי בינה מהה"ר אליעזר ז"ל לי, לראות אם איזה מהם ידקדק זה, כי נמצא ששה פעמי' במגלה יהודיים. לרמוז לששים רבוא אשר נתן הכסף כנגדם לאבדם, וכל זה להראות לה כמה שנאוי לפניו זרעו של עמלק והיאך נענש עליו בית אביה והיא תראה ותקח מוסר, ועוד יתבאר צורך הודעת פרשת הכסף בדברי אסתר אצל אין הצר שוה בנזק המלך בס"ד, ובסתום הודיעה כי בסבת בית אביה באה אליה' הצרה הזאת על אשר לא עשה חרון אפו בעמלק וכי עבר על עשר צוויים מעשר מחיות והיא צריכה לתקן כל זה ועליה ראוי תיקון זה. ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם הוא המרת הדת כמו שהוכחנו למעלה נתן לו, כי מזה להלהיבה על הדבר שתחוס על הדבר הרבה כי אתורה ואמצות הוא דואג ובוכה ומצטער, והה"ר יוסף יחייא ז"ל כתב, וז"ל וגם נתן להתך את פתשגן כתב הדת ר"ל הטופס ממנו כי להיותו הכתב ההוא מדבר תועה ולשון הרע על עם בני ישראל ומגיד כל עניני ספוריהם בהגדות של דופי להראות העמי' כי העם השסוי הלז הם אויבי' לכל הזולת למען ישמידום היה ארוך מאד ונמנע לאומרו אליה בעל פה ע"י אמצעי ולכן נתן לו את הטופס ממנו להראותו את אסתר למען בעיניה יראה הכתב ההוא ודבריו עכ"ל, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל ואת פרשת גימטריא זה עשרת אלפי' ככר כסף, ודבר להראות אסתר בעיני אחות ממני תראי וכן תעשי שלא תתנצל באמור שהיא מוסר' עצמה לסכנה בבואה לפני המלך ולא נקראה כי להצלת עם רב ראוי למסור ולאסור וכמו שהוא עשה. ודבר ולצוות עליה דבר גדול כתוב בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל וכה אמר, ולצוות ל' מלא וי"ו כי אמר מרדכי הנה בפרשת כי יפליא, יש ו' דברים, דברי' י"ז י' והגידו לך, על פי הדבר אשר יגידו לך, ככל אשר יורוך. התורה אשר יורוך. אשר יאמרו לך תעשה, לא תסיר ימין ושמאל, כך אני מצוה לך, לא תסור מדברי ומה שאני מתיר לה להשמע לו להראותו פתח לתשמיש, כי קרקע עולם היא עכ"ל, ולפי דבריו לבא אל המלך לשון ביאה כמו לשכב עם המלך ודבר ולבקש מלפניו על עמה כתוב במדרש שוחר טוב, עד עתה אין אסתר מגדת, מעתה נתן לה רשות להודיע שהיא יהודית שנאמר על עמה, וכן אמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי ע"כ. וכן כתב הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל והטיבו אשר דברו גם אחרי אשר מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ואת מאמר מרדכי אסתר עושה לא היה רשות לה להודיע כי היא יהודית אלא שמרדכי צוה עליה ולצוות עליה וגו' על עמה, ובשמות רבה, פרשת ו' כתוב וכן אסתר נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה שנאמר ולבקש מלפניו על עמה, ולפי דבריה' היה זה ממרדכי הצדיק לחזק ידיה ולהלהיב אותה שתמסור עצמה לסכנה כאשר עשה מרע"ה מחני נא, וזכה שנקראו עמו וכן היא תזכה שיקראו עמה. ומעתה להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה אינו כפל ענין אבל כל אחד נדרש לעצמו, להראות את אסתר שתראה דרכיו ומעשיו, ותלמד ממנו, כי הוא הערה למות נפשו שלא להשתחוות להמן וכמו כן בבאו עד לפני שער המלך בלבוש שק מה שאינו ראוי, כי הוא ניחוש, וסימן רע למלך ובא לראות אם יוכל לדבר רע על המן כדי להציל עם רב, וכן תעשה היא. ולהגיד לה סבות הצרה פשעי בני ישראל, ולצוות עליה שלא תחוש ליבעל אליו כי גדולה זו מדבר יעל וצוה לה להראות לו פתח לתשמיש לא בלבד שתשמע לו אם ידרוש אותה אלא גם שתתקשט היא מעצמה ותעשה דברי' לעוררו אל הדבר וכהא דאמרינן בגמרא נדרים סוף פ"ב על הא דאקשינן על בני חצופה שמעיזה פניה להיות תובעתו בפה, והאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין ליה בנים שאפי' בדורו של משה רבינו לא היו כמותן וכו' ומשנינן ההיא דמרציא רצו. פי' לא שתהא תובעתו בפה רק שמפתה אותו בדברי פיוס ורצוי, ומראה לו מתוך דבריה. וזה דקדק הה"ר אליעזר ז"ל במה שכתב להראותו פתח לתשמיש שתהא משתדלתו בדברי' באופן יתעורר הוא אל התשמיש ואינה נקראת מתהניא מעבירה כדאמרינן בגמרא יבמות פ' י"ב גבי יעל כל טובתן של רשעי' רעה היא אצל צדיקים, ואסיקנא דקא שדי בה זוהמא ולכן שבחה הכתוב מנשים באהל תבורך אעפ"י שהיא שדלתו בדברי' להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל, וכמדה הזאת באסתר, וזהו ולצוות עליה לבא אל המלך ותיבת אל המלך כמו עם המלך וכן פי' יונתן בן עוזיאל יחזקאל י"ו כ"ט ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה ואסגיתית טעותיך להתחברא לעמה דכנען למיהך בנימוסי כשדאי, הנה שפי' אל ארץ כנען כמו עם ארץ כנען, אף אנו נאמר אל המלך כמו עם המלך, ולפי שהדבר הזה הנה הוא ע"י השתדלותה ברצוי ופיוס כמו שנאמר תלה הדבר בה לבא אל המלך וענין ולבקש מלפניו על עמה ולא אמר על היהודי' כמו שאמר בראשונה ביהודים לאבדם מפני ב' דברים א' מפני שאמר למעלה לא הגידה אסתר עמה. וגו' כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד, עתה בעת צרה התיר לה גזרתו וצוה לה שתגיד עמה כמדובר, ב' להראות לה שאם תשתדל בדבר בעצם תזכה שיקרא עם ה' עמה וכמו שקדם, ולמפרש א' לא נודע שמו ראיתי שכתב ולצוות עליה כאלו אמר שגם היא צריכה בקשה כי היא בכלל היהודי' ויודע שהיא יהודית ומכלל המטים להרג וזהו ולצוות עליה כלומר שיבקש עליה ואחר כך ולבקש מלפניו על עמה ע"כ.