מנות הלוי על אסתר ג׳:ב׳

2 וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה:

3 וכל עבדי המלך, הטיב אשר דבר הה"ר מאיר בן עראמה ז"ל בענין השתחויה זו דלא גרע מאשרה אשר אל העץ ההוא ישתחוו כי יאמינו באמצעיתה יושפע שפע בעולם, וכן בדבר המן וכמו שקדם. ובמיאון מרדכי כתב כי מאמר המלך היה שיכריח לעם להשתחוות לו לא שיצא מצות המלך ככה בעיר שיכרעו וישתחוו לפניו, ולסבה זו לא עבר על מצות המלך, גם לסבה זו לא הגידו עבדי המלך למלך דבר כי אם שהמן אמר להם כי כן צוה לו המלך, ולכן הגידו הדבר להמן, והה"ר יצחק אביו ז"ל כתב כי לא יובן מאמר המלך על שום אדם מזרע המלוכה שיכרעו וישתחוו לו ולכן מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי הוא קרוב למלכה. והראב"ע אחרי שטבע האמת הכריחו להודות לדברי רז"ל כי צורת צלם וע"א היו בבגדיו או על מצנפתו והוא אסור למרדכי להשתחוות לו, והם דברי רז"ל בגמרא דסנהדרין ובמדרש רבתי דאחשורוש פרש' ו' ובשמות רבה, פרש' ט"ז אחרי כן כתב, והנה יש לשאול למה הכניס מרדכי עצמו בסכנה. גם הכניס כל ישראל, היה ראוי שידבר לאסתר ותסירנו משער המלך ולא יכעיס להמן, אחר שראה שהשעה משחקת לו. והתשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי אם יסור בלא מצות המלך דמו בראשו ע"כ ואני תמה ממנו, וכי אסתר תסירנו מבלי רשות המלך והוא מהיושבים בשער המלך, ואם ברשות מה בזה והאמת הברור הוא מה שכתבתי למעלה בהקדמת המגלה בביאור הפתיחות פתיחה י"ב כי כיון לכפר על כל הקהל מעון צלם נבוכד נצר ושם הארכתי בדבר והבאתי דברי רז"ל וכן בפסוק איש יהודי עיין שמה ותברכני נפשך. ואשר הביא המפרשים לבקש חשבונות רבים הלא הוא ביען לא נזכר פה שצוה המלך להעביר קול שכל רואה את המן יכרע וישתחווה אליו, רק שכתב כי כן צוה לו המלך. ולכן כתב הה"ר מאיר עראמה ז"ל שצוהו שיכריח את העם להשתחוות לו, ומה צורך לזה יעביר קול הוא, ובאשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה, ומה שאאמינהו אני כי לא היה זה מצות המלך לכל העם רק לשריו ועבדיו היושבים בהיכלו צוה שיכרעו וישתחוו לפניו להורות אדנות וממשלה עליהם כי אעפ"י שהם יושבים על כסאותם כמוהו. אינם נכנסים בסוג אחד כי הם שרים והוא אלוה, ולכן לא הוצרך לכרוזא קרי. וזה שאמר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך, וזהו כפל וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כי להם לבדם היה הציווי. ומרדכי לסבה האמורה לא יכרע ולא ישתחוה, ואף כי הוא יושב בשער המלך, ושוב מצאתי להרלב"ג שכתב ז"ל ידמה שלגודל מעלתו אצל המלך צוה את השרים שישתחוו לו ויעשו ממנו אלוה כמו שמצאנו בנבוכד נצר כי כששמע דברי דניאל בהודעתו לו חלומו ופתרונו אמר לעשות ממנו אלוה עכ"ל, הנה שציווי זה הוא פרטי אל השרים ועבדי המלך, ועוד אני אומר מתוך דברי המדרש אשר בילקוט סימן תתרנ"ג כי היה הצווי לעבדי המלך להכריח זה לזה בדבר ואם א' לא יכרע ולא ישתחווה יכריחוהו חביריו שכן אמרו שם אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב מה ראית לנטל קלווסין של מלך ע"כ. הנה מבואר שאשר לא יכרע ולא ישתחווה כי חביריו נענשים על ידו, ומצאתי כתוב, כי כן צוה לו המלך לא היתה שררתו של המן אלא ע' יום מנין כ"ן ע"כ. ופרפרת נאה הוא, ומדקאמר לא יכרע ולא ישתחווה ולא אמר לא כורע ולא משתחוה כמו כורעים ומשתחוים משמע לי שפי' שקבל עליו ובפיו מלא לאמר שלא יכרע ולא ישתחוה וכמו שתשמע מדברי רז"ל בפסוק הבא בס"ד, ושוב מצאתי אל הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כדברי ושמחתי, האמנה המתרג' בתרגום רבתי כתב כי בהיות מרדכי והמן שני שרי צבאות אחשורוש בלכתם לכבוש מדינה שמרדה במלך בידם מזון ג' שנים, ומרדכי עשה כמנהג הצדיקים אוכל לשובע נפשו לא גופו צמצם עצמו וחייליו וחילופו בגולם המן הרשע כי בשנה הראשונה אכל כל מה שהיה לו לשלש השנים וכאשר חזקה עליו הרעב הלך אל מרדכי שילוהו ברבית על חד תרין או יותר והוא לא רצה להלוות ברבית כי אמ' היות הדבר אסור עליו מצד אחוה הלא אח עשו ליעקב ומקרא צווח ולאחיך לא תשיך והוכרח לימכר לו ממכרת עבד וקבל עליו ועל זרעו אחריו לעבוד את מרדכי יום בשבוע עבודת עבד הוא ובניו לעולם וכי לא נמצא נייר לכתוב עליו השטר נכתב במצחת נחשת שעל רגליו, וכתב שם המתרגם נסח השטר וכי על כן לא יכרע ולא ישתחוה לעבדו, ודברים אלה באו שם באורך ובפסוק וכל זה איננו שוה לי תמצא כל הדברים באורך ודבריו דברי קבלה, והכי איתא בגמ' מגילה פ"ק ודבר לא יכרע ולא ישתחווה יתבאר בפסוק ויהי כאמרם בס"ד: