8ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל שושן הביר' אל יד הגי ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שמר הנשים:9ויהי בהשמע וכו' שארי ליה מארי להה"ר יצחק כהן ז"ל שכתב כי לא נמצא נתינת דת בקיבוץ הנערות כי אומרו דבר המלך ודתו הוא מה שעשה לושתי וכי על לבו שומה לתת מלכותה לרעותה הטובה ממנה וכל אחת ואחת היא מעצמה מתקבצת ובאה אל שער המלך לראות אם באולי תיטב בעיני המלך ואסתר כאחת מהן, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, ובהפך אמרינן בגמרא מגילה פ"ק אצל ויפקד המלך פקידים אמר רב נחמן אמר רבא מ"ד כל ערום יעשה בדעת זה דוד מלך ישראל דכתיב ביה מלכים א' א' ב' ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נער' בתול' וגו' כל מאן דהוה ליה ברת' אייתיא ניהלי' משלי י"ג י"ג וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ביה ויפקד המלך פקידים דמאן דהוה ליה ברתא אטמרא ע"כ, ופרש"י דוד לא בקש אלא אחת לפיכך כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניהם. ואחשורוש היה כסיל צוה לקבץ את כלם הכל יודעים שלא ישא אלא אחת ואת כלם יבעול מאן דהוה ליה ברתא אטמרא ע"כ וביאור דבריה' לדעתי הוקשה להם מקרא זה מכמה פנים, א' פשיטא מימרא בעי שהחכם יעשה בדעת והכסיל בכסילות. ואם לא איפה למה זה חכם וזה כסיל, ב' למה קראו ערום ולא חכם כענין החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך, ג' היל"ל וכסיל יעשה באולת כענין כל ערום יעשה בדעת ולכן שאלו מ"ד כל' ערום וגו' כי הכתוב קשה להולמו, ואמרו כי החכם אפי' כשיעשה דבר יש בו גנות קצת יצדד פני הדבר באופן יהיה הגנות מעט ושלא יורגש והכסיל יפרוש ויגלה אולתו לעיני הכל. והנה בדוד מלכנו נודע שגם הוא לא יקח אלא אחת וכדי בזיון וקצף מי שיחפשו לו ביתו לראות את בתו ולא ישרה בעיני השולחים אבל עשו בערמה כשתהיה הבקש' שמה בבית כל אחת מהן לא שתבאנה בהיכל מלך והמלך יבחר ויקרב או ימאס וירחק כי אז חרפה גדולה וקלון רב ועצום אבל כשיכנסו עבדי המלך ויראו אותה הטובה היא אם רעה אין רע אחרי שהיא בבית אביה בכבודה ואפשר מטוב מזלה שתלקח אל המלך ויש לסבול מעט הגנות ההוא לתקות רב טוב. ואפשר שזה דקדק רש"י ז"ל במ"ש לפי' כל אדם הראה לשלוחיו את בתו כלומר שהם לא יכריחו לשום אדם על הדבר רק מודיעים כי המה באו לבקש למלך נערה יפה וכל א' לאהבת התועלת מראה את בתו לשלוחיו כי הדבר נעשה בהצנע וכבוד לא כן הרשעים שלוחי אחשורוש דכתיב בהם ויפקד המלך פקידים באונס גמור והוא דבר ויקבצו את כל נערה בתולה אל שושן הבירה כי בעל כרחן תלקחנה ותבאנ' מסוף שבע ועשרי' ומאה אפרכיות לבא על הספק ואם לא תמצא חן בעיני המלך תשוב לביתה בחרפה רצופה וקלון מתמיד ומה גם כשתבעול את כלנה כמו שנאמר באופן שהוא כסיל פורש אולתו לעיני הכל וכלם ישמרו עצמם ולא יפיקו רצונו. ואתה המעיין ראה מה בין דורות הראשונים רבותינו הקדושים ע"ה ובין דורות האחרונים כי הראשונים חכמי המשנה רצו להציל בנות הערלים מהגנות באמור שהיו אנוסות ואיש מבני ישראל מן הכהנים בא ויוציא שם רע על אשה יראת ה' כאסתר המלכה מבלי שיהיה כתוב אחד או אות אחת יכריחהו לזה יעוקם לנו המקראות להוציא דבר מגונה מפיו והרחיק הקרובים וקרב הרחוקים כי הנה הכתובים הקרובים אומרים אמור שהיה כרוז וקבוץ כי כן אמר ויפקד המלך פקידים וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן ומה עשה כי אם פקידת הפקידים וקבוץ הנערות ולפי שהפסיק בפרשתו של מרדכי להראות ולהשמיע יחוסו ופרשת גדולת חסידותו כאשר שמעת משגמר חזר לענין ראשון והוא ויהי בהשמע וגו' וענין דבר ושתי נשכח כבר ודבר גזרתה רחוק מאד מאדם בעל שכל שיחזור עתה אליו. ותקטן זאת בעיני הכהן כי גם החטיא את ישר' באומרו ונראה מן הכתוב שהוליכוה אנשים יהודים באולי בהתגברות אל בית המלך ולא באה אל יד הפקידים ע"כ. הנה הוציא שם רע על אסתר ועל היהודים ועל הכתובים שאומר שנראה מן הכתוב מה שלא נראה ולא נשמע לא בפי' ולא ברמז, והלא לאמונה אם יין עברו לכתוב דברים הללו בשמחת פורים לפי שכלו יהולל איש שקיים מצות פורים יותר מרבא ועוד אני אוסיף לדבר בענין ויהי בהשמע דבר המלך דבר נפלא בסמוך בס"ד, והנה המתרגם תרגם ואדברת אסתר באונסא ואתעלת לבי מלכא, ובתרגו' רבתי כתוב והוה כד אשתמעו פתגמוי דמלכא וגזירותיה וכד אתכנשו עולימתא סגיאת' לשושן בירנתא על ידוי דהגי סריסיה דמלכא נטיר נשיא וכד שמע מרדכי דבתולן מתבעיין שקלה וטשייה לאסתר מן רברבנוהי דמלכא אחשורוש דנפקין למיבעי בתולן דלא ייתון וידברונה וטמרא בגו קיטין דלא ייחמון יתה שלוחייא דמלכא, ובנת עממייא כד הוו שלוחייא עברין הויין מרקדן ומחזיין שופריהון מן כוותה ונפקו שלוחייא דמלכא ואייתיאו בתולאן סגיאן מן מדינתא, ושלוחייא דמלכא הוו ידעין לה לאסתר וכד חמו דאסתר ליתהא עם הנך בתולאן אמרין חד לחד מגן אנן לעינן במדינתא. אית הכא לנא במדינתן טליתא חדא יאה בריוא ושפירא בחזווא יתיר מכלהו בתולאן דאייתינן כד אתבעיית אסתר ולא אשתכחת אודיעו למלכא וכד שמע מלכא כתב בדיטגמא דכל בתולתא דתטשי מן קדם שלוחי מלכא חדא היא גזירתא דתתקטל וכד שמע מרדכי פוקדנא דמלכא דחיל ואפקה לאסתר בת אחוי דאבוי לשוקא ואדברת אסתר לביה מלכא על ידוי דהגי נטיר נשיא הנה שלומי אמוני ישראל הורו תמות אסתר וצדקת מרדכי הצדיק כי נלקחה בעל כרחה באונס גמור וגם היות שבתרגום ראשון כתב בפסוק ויהי אומן את הדסה אסתר הוו קרן לה על די הוות צניע בביתא דמרדכי שבעין וחמש שנין ולא חזת אפי גבר אילהן אפי מרדכי וכו' ופה אמר שנודע לשלוחי המלך היות' יפה עד מאד עד שנקרא' בשם, הדבר מבואר כי נסתרה מן האנשים לא מן הנשי' והנשים הודיעו יופיה לבעליהן ומשם נודע הדבר, וביען מרדכי הסתירה עד עתה גם כי לא רצה למוסרה בידו ליטמא לערל זה ק"ו מתרומה, דתנן תרומה פ"ח היה עובר ממקום למקום וככרות תרומה בידו אמר לו נכרי תן אחת מהן ואטמאנה ואם לא הריני מטמאה את כלן, ר' אליעזר אומר יטמא את כלה ואל יתן לו אחת מהן ויטמאה ר' יהושע אומר יניח אחת מהן על הסלע והלכתא כר' יהושע דקאמר יניח לפניו, כדי שלא יגרום טומאה לאחרות, ואף אותה אחת יניח על הסלע ולא יתננה בידו שלא יטמאנה בידים, וכן דבר מרדכי הצדיק שלא רצה למסרה בידיו לכן הוציא אותה החוצה ומשם לוקחה, ואם ישאלו את פיו נראה שישיב שואליו דבר הן אמת נערה יפה היתה בביתי אסופית וגדלה בחקי ועתה מקרוב יצאה מביתי והלכה לא ידעתי איפה היא ולאמת דבריו הוצרך להוציא' מביתו שלא תמצא שמה להורות כי היא יצאה מבלי רשותו והוא לא ידע אם הלכה לבית המלכות או לוקחה מהם ודברים הללו קרובים אל השכל. ומזה טעמנו טעם דבש וחלב דבריה' המובאים למעלה בויהי אומן את הדסה מדברי ב"ר פ"א אמון מוצנע ויהי אומן את הדסה כי עתה בהתחדש גזרה זו הצניע אותה שלא יקחוה וזה היה זמן ד' שנים משנת שלוש למלכו עד שנת שבע כי שנה א' היה המשתה. ומזה נתיישב דבר ויהי אומן אשר נתחבט בו הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל עם הרלב"ג ז"ל כאשר ראית, ופי' הכתוב ויהי אומן מצניע עתה את הדסה אשר עד עתה היתה עמו לבית במות אביה ואמה ועתה הוצרך להצניעה כי גם נשי אנשים היו לוקחים וכמו שקדם מדברי המדרש ועוד למדנו מדברי המתרגם ביאור ויהי בהשמע דבר המלך כי לא על הכרוז הכולל אמר רק על הכרוז השני הפרטי הלז שנתן בעבור אסתר ולפי זה ו' ובהקבץ הוי כמו ואיה וענה ותשב תמר ושוממה ווי"ן אלה נקר' כפי הראב"ע בפ"א רפה בלשון ישמעאל וביאור הכתוב בהשמע דבר המלך אשר נעשה בסבת קבוץ נערות רבות והיא לא באה, ומשבח אני דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל שכתב וז"ל והנה להסתר זה רבו הסבות כפי המפרשים וכלם קיימו וקבלו שלא הגידו שהיא ישראלית ואם קבלה הכרחית היא אני אומר כי הוא היה מוכרח על זה מדברי תורה כי אם יכריחנה המלך למשכב או לעבור על דת יהודית הנה כשלא ידע שיהא יהודית בידוע שאינו מכוין כי אם להנאתו והדין בכל כיוצא בזה יעבור ואל יהרג, אמנם אם ידע שהיא יהודית כבר אפשר שיכריחנה כדי לעבור על דברי תורה בפרהסיא והדין בזה הוא שיהרג ולא יעבור ואפי' אערקת' דמסאנא והוא כיון נעמוד על ד"ת ולבסוף הועיל לו כענין שנאמר משלי כ"ט י"ח ושומר מצוה אשרהו ואומר קהלת ח' ה' שומר מצוה לא ידע דבר רע עכ"ל, ומצאתי בדברים הללו הגהה מהה"ר דוד בן הה"ר יהודה גאליקו ז"ל וכה אמר, ואפי' שבסוף גלתה עמה ומולדתה אז לא היה לה פחד שיכוין להעבירה כי כבר דש ורגיל באהבתה ולהנאת עצמו ופשיטא שלא יעבירנה אז ולא יכוין לזה, גם כי אז לא היה מכוין להורגה. אם לא תעשה רצונו כדי שנאמר שתהרג ואל תעבור כמו שבזה משיבים התוספות בענין סיסרא ויעל וכ"ש שקודם לא הותר לאסתר שלא היה להציל עמה כמו שהותר לה אח"כ להציל את ישראל כמו שהותר ליעל להבעל לסיסרא אפי' ברצונה להציל את ישראל כדרך שכתבו התוספות שם ע"כ. ואפרין נמטייה להה"ר מאיר עראמה ז"ל שכתב וז"ל כלל הפסוקים הללו להגיד שבחה של אסתר ולסלק מעל כשרותה וטוב שכלה כל מיני ערעור ובפרט אותו אשר עוררנו עליו בספק הי' מהעניינים כי גם הרלב"ג חשב להשיבו ולא יכול כי אמר בתועלת ט"ו ז"ל ראוי לאדם שיקל בגנות מעט אשר הוא דרך להגיע אל תועלת מרובה ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת אל המלך ואם היה בזה קצת הוצאה מדרכי התורה מצד התועלת וכו' וע"ד הקדמתו האמיתית כי הרע המעט בערך הרע הרב הוא טוב אבל אין הדב' הזה נופל תחתיה כי לא גנות קטן הוא זה כי הוא נופל תחת העריות וחברו שכם בן חמור יגיד עליו וילמד זה ממנו, ועוד שנית כי אשר יהיה מי יגיד לו שיתיר בעצמו, וכדי ליישב הדבר הזה אומר כי אין ספק כי האונס הגמור המגיע בדברים פוטר את האדם מן העונש ויסיר גנות המעשי כמבואר מן החוקר בס' המדות והכתוב אמר דברי' כ"ב כ"ו ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא משפט מות וכו' בפי' ביארתי האונס פטור בעריות אחר שבנערה המאורסה הכתו' מדבר כ"ש מי שאין זיקת בעל עליה כמו שפי' למעלה, ולכן טרח וכתב לן בבירור אונס זאת האשה, וזה כי בג' מקומות אשר בהם ניכר רצונ' במעשה ההוא תחלה וסוף ואמצע בכלם הגיד אונסה הגדול' הא' בהקבץ נערות רבות אל יד הגי והמה באות בשמחה ובטוב לבב' והגיד הכתו' כי שמעה דבר המלך וראתה בבואן אל ידי הגי. ועכ"ז הוצרכו לקחתה באונס וזה שאמר ויהי בהשמע דבר המלך וגו' ותלקח אסתר שנה הכתוב בלקיחתה כי אנוסה היא ואמר לא הגידה אסתר את עמה שאין ספק שהמלך הסכי' לקחת נערה אשר תיטב בעיניו תהי' מאי זה עם שתהי' יותר רוצה בזה אם היה יודע שהיא מזרע המלוכה מלכי ישראל או מן הסנהדרין כי חשובי' בעיניהם היו והעד חנניה מישאל ועזריה וגם מרדכי חשוב בשער המלך ולכן לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדת' שלא יקחה המלך בטוב לב יותר. עם היות זה עוד סבה לדבר אחר אליו כיון מרדכי כי הוא רוצה לעמוד בשער המלך תמיד לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה ומה זה יאמרו נערי המלך ממנה כדי להרחיק המזיק ולהקריב המועיל לה ואין ספק שזה לא יוכל להתקיים ולא יוכל עשוהו אם יודע בשער המלך מה הוא לה כי ישמרו עצמם מלדבר לפניו ולכן סמך לעולם בדברים האלה בלתי הגדת אסתר את עמה ואת מולדת' והיותו יושב בשער המלך עד שנמשך מזה מה שנמשך, ובהגיע תור אסתר וגו' בכאן יתבארו ב' המקומות הנאמרים האמצעי גם האחרון בהם יתבא' אונס אסתר הגמור. וזה כי כל מין דבר שישאלו הבתולו' בכל י"ב חדש גם בהליכתן אל המלך כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה מבית המלך והיא לא שאלה דבר בפיה שלא להכין עצמה מרצונה לכך, וכדבריהם בגמ' כתובות פ"ב האשה שנחבשה אי מחמת נפשו' אסורה לבעלה ואף לבעלה ישראל כי מעצמה רוצה לעשות רצונ' ומיפה עצמה להם להנצל מהם על כן היא אסורה אבל אסתר לא בקשה דבר כי אם אשר יאמר הגי סריס המלך כלומר מה שהיה עושה מעצמו גם בסוף העיד הכתוב כי בהגיע תור נערה ונערה לבא אל המלך בערב ברצונה היא באה ובבקר גם כן היא שבה מה שלא עשתה אסתר כי בהגיע תור אסתר בה אביחיל וגו' ותלקח אסתר וגו' כדרך שלקוחה באונס בראשונה ואין שבח גדול מזה ולכן יחסה גם עתה בשעת זה המעשה אל אביה ואל מולדתה להגיד שמעשה אבותיה בידיה ולא חטאה וגם נראה בה אימון מרדכי וזהו אשר לקח לו לבת עכ"ל וניכרין דברי אמת ואומרו נערות רבות יורה על דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל כי לא כל הבתולו' יקחו כי אם אשר תיטב בעיני הגי ולזה אמר נערות רבות כי לא כלן יקחו, והה"ר בנימין בן הה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב בשנויי' אלה פעם בית הנשי' ופעם אל שושן הבירה אל יד הגי ופעם אל בית המלך אל יד הגי דבר נאה וכה אמר כי בתחלה אמרו נערי המלך שיביאו נערות טובות מראה אל בית הנשים אל יד הגי אח"כ בהשמע דבר המלך ודתו והוא מה שכתבו מחדש בדת כמ"ש ממוכן ויכתב בדתי פרס ומדי והוא שימליכו אחרת תחת ושתי אז נתקבצו מאליהן נערות רבות לאמר מי יודע אם לעת כזאת נגיע למלכות, ואלה לא היה להן זאת המעלה לשיכנסו בית הנשים בבית המיוחד לנשי המלך אחר שלא בשם נקראו אמנם היו בשושן הבירה ג"כ אל יד הגי בבית המיוחד אמנם לא בית הנשים. האמנה אסתר נלקחה בעל כרחה ונלקחה באופן שהביאוה בית המלכות פנימה וזהו ותלקח אסתר אל בית המלך לא בבית הנשים אלא בבית המלך עצמו עכ"ד ושפתים ישק, וכיוצא בזה כתב הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל ואלה דבריו, ובהקבץ נערות לא אמר בכאן בתולו' כי לעת כזאת מי יודע, אמנם מה שנ"ל לדקדק מלשון הכתוב כי בהקבץ נערות רבות נתייחדה אסתר כי מאז נתנו עיניהם המקבצי' שזו ראויה אל המלך שאם לא כן די שיאמר ותלקח אסתר בתוכן ומהו האריכות הזה שאמר אל בית המלך אל יד הגי וגו' גם כי לא היה ראוי שיאמר אל בית המלך כי זה שם חדש אשר לא נזכר עד הנה כי אם בשם בית הנשים עד עתה בעת הלקח אשר לה משפט המלוכה כאלו מאז דנוה לבית המלוכה והענין אמת, והדקדוק נכון ע"כ, ומה שדקדק בתיבת נערות עם שהוא אמיתי משום מדבר שקר תרחק ומי יודע אם בתולה אם מוכת עץ אם דרוסת איש אומר אני טעם לשבח וזה כי כמו שתלו רז"ל דבר מוקפת חומה מפני כבודה של ירושלים מימי יהושע בן נון כן כתב הנה נערות מפני כבודה של אסתר כי לא היתה בתולה וכמו שקדם בפסוק לקחה מרדכי לו לבת בדרשת ז"ל אל תיקרי לבת אלא לבית והוא דבר נאה ומתקבל, גם מה שדקדק כי מאז ניתנו עיניהם המקבצים וגו' זכור תזכור מה שכתבנו בתחלת הפסוק הלז מדברי המתרגם ותראה כי בצדק כל אמרי פיו כי שם נאמר כי הללו אותה ביניהם לאמר זו הגונה למלך:
