מנות הלוי על אסתר ב׳:כ״ב

22 ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:

23 ויודע הדבר וגו'. כבר הקדמנו כי הודעה בחכמתו היתה כי היה יודעי שבעים לשון ואין ספק כי לא ידע ולא שמעו מאחר ולכן אמר ויודע הדבר למרדכי ולא אמר ויוגד הדבר למרדכי כמ"ש ויגד לאסתר, והה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב, וז"ל ויש פני מן ההראות בדרך חכמה נתגלה הדבר כי אם היה מסופר אליו מזולתו, עם שמן התימא הוא המספר איך לא הלך להגיד הדבר אל המלך או אל המלכה למצוא חן בעיניהם. עוד יש תימא איך לא הגיד מרדכי הדבר בשם אומרו שאם באולי לא ימצא כן שלא ישאו עליו עון אשמה ומשום זה לא בא על זה לשון סיפור והגדה ושמיע' זולתי ידיעה עכ"ל. ולפי מה שכתבנו למעלה מדברי מדרש לקח טוב אשר אמר בדברו השני שהם בעצמם. דיברו עם מרדכי כי לא ידעו מה הוא לאסתר המלכה לא יפול דבר ויודע אם לא שנאמר כי ההודעה הזאת היתה בעת אשר נעשה פתגם הרעה, ביען איך ראוי לומר אותו בשמעו אחרי שלא יוכל להוכיח דבריו ונכזב ויחשב למוציא דבה כי עביד אינש דגזים ולא עביד, לכן שם הדברים על לבו ושמר את הדבר עד עת אשר גמרו רע רשעים ויכונן צדיק אז להגידו ועל העת ההיא יפול ההתודעות הלז' יורה עליו ויבוקש הדבר וימצא אשר לא יתכן עם מאמר ויבקשו לשלוח יד אם אין עוד רק הבקשה בלבד ובמעט עיון יראה אימות כל זה, האמנה בהגדת דבר זה אמרו בב"ר פל"ט וז"ל ויודע הדבר למרדכי וגו' זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהא ר' יהודה ור' נחמיא ר' יהודה אמר תהלים קי"ט ק' מזקנים אתבונן כי פקודך נצרתי, אמר יעקב ברך את פרעה שנא' בראשית מ"ז ז' ויברך יעקב את פרעה יוסף גלה לו, דניאל גלה לנבוכד נצר אף אני כן ויגד לאסתר המלכה ור' נחמיא אמר, אמר הב"ה לאברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהון עתירין. הרי עתירין אינון מינן, אלא לשאל' כשהם נכנסים לצרה הם נשאלים ואנו מגלים להם ע"כ. הנה שהוקש' בעיניהם כי אם נאמר ולא תעמוד על דם רעך אין בכלל רעך ערל זה. אשר למה יגיד הדבר ויצילהו, ורבי יהודה אמר שלמד מיעקב שברך לפרעה ללא צורך כי מה טעם לברכו, וכן יוסף גלה לו כי יכול היה להציל את עצמו בחכמתו ומה לו מאחרים וכ"ש דניאל, לנבוכד נצר שגלה לו אשר לתת לו בשורה על חלומותיו ועל דבריו, ור' נחמיא ראה כי זה הודיע הדבר הנעלם ביותר נעלם ממנו כי גם יש לתמוה מהם והוספת מים הוסף קמח, ולכן אמר כי היה הטעם מהם וממנו להקים דברו ית' ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך כי הם לא יגלו הדבר מעצמם אך נשאלו על הדבר חייבים הם לידרש להם מפני קדוש השם כאשר ראית מדבר דניאל מן קשוט די אלהכון אלה אלהין וגו' ואין ספק כי כיוצא בזה היה דבר פרעה, ולפי זה יתישר הדבר עם מה שכתבנו למעלה כי אסתר יעצה לאחשורוש להביא בהיכלו אחד מחכמי ישראל להודיעו את אשר ישאל ממנו והביא למרדכי ויהי בבואו אל בשורה טובה בא להציל את המלך ממות וצדקה אסתר בדברה אל המלך.

24 ועוד הוסיפו במדרש טעם להצלה זו שהצילו מרדכי וז"ל בילקוט סימן תתרנ"ו למה אמר מרדכי לומר למלך אין כתיב בתורה לא תכרות ברית, אלא אמר מרדכי מוטב זה שיחיה שנתן לי רשות לבנות בית המקדש. ד"א מיטב זה שהוא מכירנו שאם בא דבר לישראל ואומר לו והוא יעשה, ד"א שלא יאמר כל אותם הימים שהיה נשוי נכריות היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת. ד"א שלא יאמרו כל אותם הימים שהיו נכרים משמרים אותו היה שמור, ועכשיו ששמרו מרדכי נהרג, לכך נאמר ויגד לאסתר המלכה ע"כ, האמנה יש לדקדק בו, א' מאי בינייהו. ב' מ"ש שנתן אחשורוש רשות לבנות בית המקדש דבר תימא, ונודע כי בימיו בטילת עבידת בית אלהנא רבא והוה בטילה עד שנת תרתין לדריוש כדברי המתרגם בפסוק ראשון, ובהדיא אמרינן בגמ' מגילה פ"ק אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות' ומאי הוא זה בנין בית המקדש ופרש"י שחוצץ במלכות בנין הבית שהיא באמצע העולם כדאמרינן בגמ' יומא פ"ג אבן שתיה שממנה הושתת העילם. ואחרי שכן הוא איך אמר שנתן רשות, ג' מ"ש מוטב זה שמכירנו ומי הוא המלך שאינו מכיר העמים אשר היא מולך עליהם, ומה גם בהיות מהם בעיר ממלכתו כענין היהודים הנמצאים בשושן למי שלא ירצה לבקש עלילות וחשבונות רבים ואם על הכרה לטובה אמר זו מנין לו אדרבה שונא הוא להם וכדאמרינן בגמרא מגילה פ"ק אמר ר' אבא בר כהנא משל דאחשורוש והמן למה"ד לשני בני אדם א' יש לו תל בתוך שדהו וא' יש לו חריץ בתוך שדהו וכו' ישנו בפסוק ישנו עם אחד ובמדרש רבתי דאחשורוש פ"ג רבנן אמרין אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע וכו' בפסיק ויסר המלך את טבעתו תמצאנו, ואחרי שכן הוא מה זו הכרה. ד' זה שאמר עכשיו ששמרו מרדכי וכו' שימור זה לא שמענו, ומה בין זה ובין דבר אסתר.

25 ונ"ל שהם ז"ל ראו ד' סבות מחייבות שאחרי שהסכימה דעת עליון להקציף שרים על אדוניהם שגם יד מרדכי תכון עמם והיה לו לקיים באחשורוש הלא משנאיך ה' אשנא וגו' ואחרי שהוא כבה אורו של עולם היא בית המקדש מן הראוי שלא יהיה באורו של עולם, ואם נשמר כמו שנשמר בבא בן בוטא בגמרא ב"ב פ"ק משום גם במדעך מלך אל תקלל, לפחות היה לו לקיים בנפשי אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים והוא לא יכן עשה אבל בקום עשה הצילו מן המות. ומכל זה האשם המושב אל מרדכי רב ועצום, וזה גנות גדול אחד, עוד גנות שני ההוא דר' אבא בר כהנא דבעל התל ובעל החריץ אשר אמרנו, והנה גם הוא אחרינו במקומו אשר ממנו יראה כי תמיד לבבו למרע. ומרדכי יודע ומבין כל רז לא אנס ליה, והוו ישראל כנרדף, שנתן להצילו בנפשו של רודף אם אי אפשר בא' מאבריו או מדהוקש רוצח לנערה מאורסה שנאמר דברים כ"ב כ"ו כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ברודף נערה מאורשה כתיב אין מושיע לה, הא יש מושיע לה בכל דבר אשר אתה יכול להושיעה כדאיתא בגמרא סנהדרין פ"ח או מלא תעמוד על דם רעך כדאיתא בת"כ, דברים כ"ה י"ב או מוקצתה את כפה כדאיתא בספרי, והנה מרדכי א' מבני ישראל אשר הותר ב דמו של אחשורוש משום בא להורגך השכם להורגו ק"ו מגנב במחתרת אשר זה טעמו כדאיתא בגמרא סנהדרין פ"ח ומה גם בהיות הדבר נעשה על ידי אחרים כמו שנאמר, עוד גנות ג' בהיות אסתר נכבשת תחתיו נבעלת לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לעם בני ישראל כדברי אבותנו הקדושים אשר על פי זה הדרך ירצחו שכמה כי נבלה עשו לשכב את בת יעקב והנה ידענו צרת נפשה ופחדתה להיותה עמו עד שהיתה בעיניה ככלי אובד כדאמרינן בגמ' מגילה פ"ק מאי אשר לא כדת א"ר ירמיה בר אבא אשר לא כדת כל יום עד עכשיו באונס עכשיו ברצון, וכאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא כך אני אובדת ממך הנה כי היא נאבדת בעיניה מאז היתה לגוי הזה, ומכל זה יפול הגנות על מרדכי אחרי שבא מידו להצילה מכל זה מה עלה על לבו להחיות הצר הזה, עוד גנות ד' אחרי שהוא מתבטל מדברי תורה בהיותו יושב בשער המלך והנה תאנא דר' יוסי בגמ' שם מאי לרב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו סנהדרין, ואמר רב יוסף גדול ת"ת מהצלת נפשות וכו' כמו שיבא במקומו בס"ד. והנה מצאה ידו עת ומשפט לצאת מכל זה והוא לא כן עשה, אשר זה דומה ליושב ומסירה מלבו חלילה אחרי שבהבטל הסבה תתבטל המסובב, הנה ד' גנויות יתייחסו אל מרדכי הצדיק בהצלה זו, אם מצד הבית הנורא. אם מצד כל ישראל. אם מאסתר. אם מצד עצמו וחז"ל בראותם ד' גלויות הללו השתדלו להסירם מעליו ולהצילו מהם ואמרו כי לא נסתרו מנגד הצדיק הזה ולא נצפנו מעיניו, אך עמדו כנגדו ד' סבות חזקות, יחייבו השתדלות רב להצילו אשר בקצתם חילול השם דחמיר מכלהו. ועל הראשון אמר מוטב שיחיה זה שנתן לי רשות לבנות בית המקדש. ואם בא בספקות סותר זה איננו קשה ההיתר ייען ידענו כי בעצת ושתי נתבטל הבנין אשר היא היסתו לכך וכמו שבא בדברי המתרגם בפסוק ראשון, הוא אחשורוש דביומוהי בטילת עבידת בית אלהנא רבא והות בטילא עד שנת תרתין לדריוש בגין עטיתא דושתי חייבתא ברתיה דאויל מרודך בר נבוכד נצר ועל דלא שבקת למיבני ית בית מקדשא אתגזר עלה לאתקטלא ערטילתא, הנה היא שהתחילה בעבירה תחילה והכי איתא במדרש רבתי דאחשורוש פ"ה בפסוק אחר הדברים האלה כשך חמת המלך וגו' ז"ל ולמה לא עלתה לה כ"כ לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות ע"כ. באופן שכבר יראה מזה היות כוונתו בראשונה שיבנה אם לא כי שמע לקול אשתו ואף כי בהיותו עם אסתר עודנו מחזיק בטומאתו אחרי שעוד לא נדרש על הדבר והוא לא ידע שהיא יהודית למודה על האמת אין עליו כ"כ אשם, ואחרי שרבותנו הקדושים ז"ל העידו בשם מרדכי שנתן לו רשות לבנות בית המקדש. יאמנו דבריהם כי גדול מרדכי בבית המלך מקדמי קדם ושר צבאו היה כאשר תחזנה עיניך בדברי המתרגם בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה בס"ד, ואין ספק אצלי כי הארורה ושתי בראות' כי המלך שומע בקול מרדכי הצדיק כי גרשו מהסתפח בהיכל מלך, ועתה ע"י אסתר אחרי שהיה אומן שלה חזר לבית הנשים לדעת את שלום אסתר. והיא גם היא דברה עליו טוב אל המלך כאשר שמעת והושיב לו קתדר' בשער המלך כמדובר באופן כי בכל עת וזמן שאסתר תשאל הדבר המלך יתפתה ויעתר לה, והנה נתבטל הגנות הראשון כי הוא שמע מפי המלך רשות לבנות הבית אלא שושתי הטילה בו זוהמא ובבא אסתר עתה יטהר ממנו, ובזה הותר הספק השני אשר ספקנו במאמר וכלפי הגנות השני אמר מוטב זה שהוא מכירנו וכו' ויתבאר בדברי מדרש רבתי דאחשורוש פ"ה אמר ר"ל בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש בא ונאבד לישראל מן העולם, אמר לו אחשורוש לא יכלת להון בגין דאלההון לא שבק לון כל עיקר, תא חזי מה עבד לון למלכי קדמאי דהוו קומינון דהוו פשטין ידיהון עליהון דהוו מלכיי' וגבריא רברבייא טפי מינלא וכל מאן דאתי עליהון למיבדינהו מן עלמא ומיעץ עליהון מיבטיל מן עלמא. והוה למידל לכל דר ואנן דלא מעלינן כוותייהו עאכ"ו שביק לך מלמללא תו פתגמא דנא ע"כ הנה הוא כי הוא מכיר עם ה' אלה ואהבתו ית' אליהם בנקמו את נקמתם וירא ורוהא מליגע בהם יד, וע"כ שפט מרדכי כי טוב להחיותו כי גם שיפותה לדברי מי שיהיה כאשר היה אחרי כן בכל זאת כאשר ידבר אליו מרדכי ישוב ונחם על דעתו כי המוכן לדבר תספיקהו קלה שבסבותיו ואחר שהוא יודע חבתן של ישר' לפניו ית' אם יפתוהו ויפת עכ"פ בקל ישוב וירפ' כמדובר. ועל הגנות הג'. אמר שלא יאמרו כל אותם הימים שהיה נשוי נכריות היה שמור וכו' ובזה חילול השם דחמיר מכלהו כ"ש כי הוא מכוון להנאתו אחרי שהיא יפיפיה שחוט של חסד משוך עליה עד שכל א' נדמה לו שהיא מאומתו ולא נודע כי היא יהודית כדי שיסופק שהוא מכוין להעבירה על דת, ואפשר שבמותו יספקו שהיא יהודית יגזרו על הדבר ויקימוהו אחרי שנתגדלה בבית מרדכי ובבוא' בבית המלך מת המלך, הגם כי גם שהיא בעיניה ככלי אובד הנה מרדכי יודע שעתיד דבר גדול לבא על ישראל וינצלו על ידה וכמו שהקדמנו מדברי מדרש ר' תנחומא וממכילתא באופן שהוא ככפיר יבטח. וזה יהיה פתח תקוה להצלה וכמו שיבא עוד בס"ד. ומזה נסתלק גם הגנות הרביעי כי אם מרדכי ישתוק מזה יש חלול השם רב ועצום בדבר דחמיר מביטול תורה כי אחרי שאסתר שמהו בהיכלו הדבר מוכרע שהוא לשומרו מכל רע ק"ו מדניאל ואם לא יעשה כה אין ספק שיאמרו כי מידו היתה זאת אליו, ומה גם אם יתפשו הם על מיתת המלך ויוסרו ביסורין קשים כמנהגן של פרסיים ויאמרו שנתייעצו עמו כמו שקדם ממדרש לקח טוב. ולכן ראוי והגון להצילו, ובזה נתאחדו דברי המאמר והותרו כל הספקות.

26 האמנה יש לספק למה לא אמר מרדכי הדבר אל המלך מפיו אל פיו אחרי שהוא יודע הדבר בבירור כי הוא עד בדבר, או ראה שנתייעצו עמו כמו שקדם. או שמע אותם מדברים זה עם זה על הדבר כמו שנאמר, ואם היה הוא מסופק בדבר בודאי לא ישים לאסתר בסכנה עצומה על דבר חשש או אמתלאה. ואם כן למה לא אמר הוא בעצמו הדבר אל המלך, ואחשוב כי עשה זה להטות חן אסתר בעיני המלך אחרי שהוא יודע כי עתידה תשועת ישראל להיות על ידה וכמו שנכפל למעלה, לכן הקדים שאסתר תגלה אזן המלך, ובהיות המלך ניצול על ידה כאשר יבאו עם בני ישראל לעת משפט מות והיא תבא לפניו לבקש מלפניו על עמה שורת הדין שינצלו ע"פ דבריה אחר שהיא הצילתהו והיא גם היא כמו כן הפלאתה לעשות כי אמרה הדבר בשם מרדכי להטות חנו בעיני המלך. ומה גם עם מה שקדם כי בעצתה נכנס מרדכי לפני לפנים, ועתה יאמנו דבריה ויראה טוב טעמה ועצתה אחרי שעל ידו ינוצל המלך מהמות, ושניה' כאחד טובים להציל את המלך. ושוב מצאתי במדרש לקח טוב. בשם מרדכי כדי שימצא מרדכי חן בעיניו, ובמס' אבות פרק ו' מנו א' ממ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם, והאומר דבר בשם אומרו ואמרו עוד הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנ' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי והן אמת ימים עמדתי מרעיד באין מבין דברי' הללו אם מצד עצמם כי מה ענין אמירת דבר בשם אומרו לענין גאולה, אם מצד הלשון דתלי תניא בדלא תניא. כי דבר האומר דבר בשם אומרו כאן נמצא וכאן היה, ואמר הא למדת עד שמצאתי ביאור הדבר במדרש ר' תנחומא פרשת במדבר איתא התם. כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו עליו הכתוב אומר משלי כ"ב כ"ב אל תגזל דל כי דל הוא, וכל האומר דבר בשם אומרו זוכה שיגאלו ישראל על ידו ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי זכתה שנגאלו ישראל על ידה הוי אם שמעת דבר הוי אומרה בשם אומרו ע"כ. ופשר דבר כי ממדות הגואל שיהיה עניו ושפל איננו נוטל עטרה לעצמו סימן לדבר עני ורוכב על חמור, ואחרי שאסתר שמעה הדברים מפי מרדכי נראה שכוונתו שתאמר היא הדבר למלך משמה להטות חנה בעיניו כמו שנאמר דאם לא כן למה לא אמרו הוא עצמו אל המלך, ואף גם זאת לא רצתה ליטול עטרה לעצמה ולא גבה לבה לאמר הדבר בשמה יראה מזה שהיא שפלת רוח וראויה שתבא גאולה על ידה, ומזה ק"ו לאומר דבר תורה בשם אומרו כי אם על דבר הדיוטות כך על דבר תורה עאכ"ו, ולכן דקדק במדרש כל מי שאינו אומר דבר משל תורה וכו' ואח"כ אמר וכל האומר דבר בשם אומרו וכו' ואלו דבר משל תורה לא קאמר. כי לא היה זה דבר תורה, אלא שזה הוא קל וחומר כאמור כי אם על דבר חיל זוכה לכך על דבר תורה עאכ"ו ולכן חזר ואמ' הא אם שמעת דבר הוי אומר בשם אומרו כלומר בין שיהיה מדברי תורה הן שיהיה. מדבר אחר, ומעתה הובררו הדברי' כי ענין הא למדת וכו' ביאורו כבר אתה יודע כי האומר דבר בשם אומרו זוכה שמביא הקב"ה גאולה לעולם על ידו. א"כ אל תתמה על אשר מצינו מדה אחרונה למ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם האומר דבר בשם אומרו כי זה מורה על שפלותו וענותנותו עד שע"י כך זוכה להביא גאולה לעולם כ"ש לדברי תורה ואפשר שנסמכה למעלת המבין שמועתו להגדיל דבר האומר דבר בשם אומרו כי לא די לומר הדברי' כאשר שמעם כמשמעם כי גם כשהוא מתבונן דבר מתוך דבר האחר צריך שיודה בפיו ובשפתיו כי ממנו למד והבין וזה מבואר אחרי שאמר המבין שמועתו ונודע כי נק' נבון המבין דבר מתוך דבר, וענין זה נפך ונופת צופים, וכמה רחקה עצה זו מדורות האחרונים הללו כי נמצאו בעניננו מגנבי דברים אלו מאלו והמהדרים שבהם מכסים שם אומרו ואומר סתם והמכוערי' שבהם מייחסים אותם לעצמם תמוכים בטוחים על מאמר סגנון אחד עולה לכמה נביאים. ועל זה סמכו מגנבי דברים כנביאי השקר ומהם מגנבי ספרים וחוששני להם מחטא' חוסר אמונה שאם היו מאמינים באמת שיש דין ויש דיין ויש עולם אחר עתידים ליתן בו דין וחשבון ומשפט על כל נעלם. היו מפחדים מאשר יבושו לפני קונם בהמצאם גזלנים שם, ומי גדול ממנו ית' וכשעלה מרע"ה למרום מצאו דורש בשם ר' אליעזר פרה בת שנתים ועגלה בת שלש כדאיתא בפסיקתא, וחכמים הללו ראו ולא לקחו מוסר, ובמר נפשי כתבתי זה כי הייתי עשוק וגזול מדברי תורה כל הימים ונחזור לענין ואומר כל זה שביארנו הנה הוא על פי פשוטו של מקרא יתאמר אסתר למלך בשם מרדכי כי היא אמרה הדברים למלך בשם מרדכי, האמנה המתרגם תרגם ואמרת אסתר למלכא ואתכתיב על שם מרדכי, ויש להפליא על מה עיקם לנו את המקרא והכחיש מוסר זה של האומ' דבר בשם אומרו שכ"כ נתעצמו עליו חכמי ישר' רבותינו הקדושים בכמה מקומות במסכת אבות פ"ד. במדר' ר' תנחומא במס' כלה. באבות דר' נתן. בירושלמי. ואומר כי הוא ברוח בינתו הקדים פה רפואה למכה רבה תצמיח להלן בפסוק וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש. וזה זר לפי המקרא אשר אנו בו כי לא הי' המגיד מרדכי רק אסתר, ועוד יפול זרות גדול ונפלא במלך זה אשר למה לא נעשה עם מרדכי דבר בעת ההוא עד אשר נדדה שנתו ושאל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה, וזה זר בחק המלכות, ובדברי המתרגם הכל על נכון כי אסתר לא הגידה בעת ההוא הדבר אל המלך בשם מרדכי כדי שלא יבא מזה המלך לדעת מה הוא לה כי לא רצה לומר הדבר הוא אל המלך והוא ישב בשער ואמרי אל אסתר. ולכן אמרה סתם כי נודע אליה כי בגתנא ותרש בקשו לשליח יד במלך. ואחרי כן אל המזכיר צותה שיכתוב הדבר בשם מרדכי, ואפשר עוד שעשתה זה ביען כבר הקדמנו שכוונת מרדכי בזה להמציא חנה ולהטות אליה חסד בעיני המלך כי אמר אי אפשר לצדקת זו וכו' אלא שעתיד דבר גדול ליארע לישראל והם ניצולים על ידה, וכי את מאמר מרדכי אסתר עושה יראה ופחדה לשנות דברו ולמרות את פיו אחרי שהוא בוחר שיאמרו הדברים מפיה, ואף גם זאת ציתה שיכתבו הדברים בשמו, ומכל זה סר גנות אחשורוש כי לא עשה עם מרדכי דבר כמשפט המלכים לגמול חסד רב עם מי שגמלם חסד מה' כל שכן עם מי שהחיה את נפשו, אבל אחרי שהוא לא ידע כי מרדכי הוא המגיד אין עליו אשם והוא שמע הדברים מאסתר והיא מלכה ומושלת בכל אשר לו ומה לעשות לה עוד יקר וגדולה על זאת, ולמדנו דבר וימצא כתוב כמתפלא על הדבר כי נמצא כתוב אשר הגיד מרדכי והוא לא ידע כי אם שהגידה אסתר ואשם במה שלא נעשה עמו דבר, וחשש שמא עשה אז ושכח ולכן שאל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי והם דברים מצודקים שבעתים מזוקקים, ואף גם זאת לפי דברי המתרגם הכתיבם בשם מרדכי קראוה חכמים האומר דבר בשם אומרו ואיננו חולק על דברי חכמים ויש להפלא מאד ממאמר נאמר בילקוט בלשון הזה, ולמה אמרה למלך בשם מרדכי, אמרה, יודעת אני שהוא צדיק. ואעפ"י שלא היה מבקש מהב"ה והוא עושה, לכך נאמר ויבקש הדבר וימצא ע"כ, וקשיא רישא וסיפא. רישא מה זו שאלה ולמה אמרה למלך בשם מרדכי, וכמה וכמה נמצא הדבר הזה מפי חכמים בכמה מקומות כאשר ראית ולמה ירע בעיני בעל המאמר הזה, וסיפא שאמר לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא והנה תחלת דבריו בפסוק ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ומה זה לכך נאמר ויבוקש מלבד היות דבריו קצת מלוכלכים ובלתי מובני' מבקש מהב"ה והיא עושה מה יבקש מרדכי ומה יעשה הב"ה. ואני אומר אתא סיפא לגלויי רישא והדבר כי הם ז"ל ראו שיפול בדבר הזה שאלה לאסתר איננה קטנה וזה כי עם היות מרדכי הצדיק איש אמונים לא יכזב, אף גם זאת היה לה לחקור בדבר תחלה. כי שמא שמע מרדכי הדברים מפי אחרים מוציאי דבה, או אפי' שמע הוא מפיהם. עביד אינש דגזים ולא עביד' וכמו שהקדמנו. ואפשר שאחרי כן ניחמו על רעתם, ואם יוכיחו הדבר בין מרדכי ואסתר ונכזבו הדבר רע ומר והיה לה להתיישב בדבר עד תחקור מילים ולא תשים את עצמה ואת מרדכי בסכנה עצומה כזאת והשיבו כי גדולה חזקה שהחזיקה אסתר למרדכי כי אם הוא מבקש מהב"ה על הדבר אף אם נתחרטו בגתנא ותרש ולא נעשה הדבר הקב"ה הוא עושה שימצא שם לשעתו סם או נחש כמו שיבא. לא שחשדה אסתר למרדכי למפיח כזבי' חלילה ואם הוא דובר שקרים איה צדקתו שהקדימה יודע אני שהוא צדיק, אלא ע"כ פי' ואעפ"י שלא היה הדבר, שלא בא הדבר לידי גמר הב"ה עושה הדבר לשעתו. ולכן סיים בשבח לכך נאמר ויבוקש הדבר וכאלו אמר לכך נאמר אחרי כן ויבוקש הדבר אשר היה ראוי להקדימו, ואפשר שהוקשה להם ענין ויבוקש הדבר מתרי טעמי, חדא שאין לחשוד לאסתר שתדבר כזבים למלך, ואין צורך לבקש הדבר, ותו, דבר ויבקש אשר לא יפול כי אם על הדבר הנאבד וכמו שעוד תשמע בסמוך בס"ד, לכן אמר כי בשבח שני הצדיקים הכתוב מדבר כי היא בטחה בדברי מרדכי שיודעת שהוא צדיק ואפי' שלא גמרו רשעים די זכות מרדכי הצדיק שהב"ה עושה כאמור. ולכן צותה לבקש הדבר כי בלי ספק ימצא והוא נכון עד מאד והנה גם הוא אחרינו: