מנות הלוי על אסתר ב׳:כ׳

20 אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה באשר היתה באמנה אתו:

21 אין אסתר מגדת. כבר קדמו דברים רבים בביאור דברים הללו בפסוק שלפני זה, ויש לי לדקדק חילוף הנמצא פה, כי למעלה אמר לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה ופה אמר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה הנה השינוי בשני פנים אם בקיצור אם בחילוף כי בראשונה את ואת, ובאחרונה לא אמר אלא ואת, ובראשונה הקדים עמה למולדתה ובאחרונה הקדים מולדתה לעמה, ולא נמצא למפרשים התעוררות על זה. וראשונה יש לי להקדים מה שמצאתי כתוב במדרש לקח טוב בדבר ישיבת מרדכי בשער המלך, ואם הוא כתב בפסוק בימים ההם ומרדכי יושב וגו' ידוע ששניהם שוים לטובה ויש ליתן את האמור של זה בזה וז"ל, ומרדכי יושב בשער המלך מה ענין זה אצל זה, אריב"ל מלמד שהיה אחשורוש שואל לאסתר. בת מי את. והיא אומרת לו בן מי אתה, והוא אומר לה אני מלך בן מלך, והיא אומרת לו אני מלכה בת מלך. ומאי זה אומה אמרה לו מתוך דבריך הרגת את ושתי ואתה מרבה דברים כדי למצוא בי עלילה, לא היו המלכים עושים כן שהרי נבוכד נצר היה מכניס לפניו דניאל שנא' דניאל ה' י"ג אדין הונעל דניאל וגו' ובבלשצאר כתיב שם ב' כ"ו באדין דניאל הנעל קדמוהי ואתה אינך מבקש מחכמי ישראל. אמר לה ויש מזרעם בעולם אמרה לו הרי מרדכי. בימים ההם ומרדכי יושב עד עכשיו היה מתהלך לפני חצר בית הנשים כיון שאמר' אסתר לאחשורוש למה אינך נוטל עצה מחכמי ישראל אלא אתה מתיעץ משרי פרס ומדי וגרמו לך להרוג את ושתי מיד קרב למרדכי ושם לו קתדרא לישב בשער המלך להיות שופט בימים ההם עכ"ל, הנה בדברים הללו ישוב הגמגומים כי אחרי ששאלת המלך היתה עכשיו מפיהו אל פיה לא כראשונה אשר היתה השאלה מהגי ואם אפשר שהיה בשם המלך סוף סוף עדיין לא דבר המלך עמה אמנם עתה כי בפיו מלא לשאול ממנה היה נראה כאנוסה בדבר ומוכרחת להגיד, הגיד הכתוב כי גם עתה אין אסתר מגדת, וביען שאלת המלך בת מי את. שבכלל מאתים מנה ומיודעו בת מי הוא יודע מאי זה אומה, שורת הדין לומר אין אסתר מגדת מולדתה בתחלה שהוא על בית אביה ע"ד כל המפרשים ואחר שמהדברים אשר בינו לבינה נראה שנואש מדעת בת מי היא בפירוש ובקש לדעת עמה כי משם אפשר לעמוד על אביה לכן קצר במולדתה והאריך בעמה ואמר ואת עמה, יושג במעט התבוננות, ואומרו ואת מאמר מרדכי וגו' עם שכבר דובר בו נכבדות, אף גם זאת להיות כפל זה רב ובאריכות דברים יצטרך גם לכפל ורבוי ביאור. ואומר כי האמת והצדק הוא דברי רז"ל כי לא על הסתר מולדתה ועמה דבר כי זה נאמר בשכבר, אבל על דבר אחר נפלא ממנו והוא מה שאמר בגמרא מגילה פ"ק ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר חנינא בר אבא מלמד שהיתה מראה דם לחכמים כאשר היתה באמנה אתו, א"ר אבא בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושב' בחיקו של מרדכי ע"כ, ופרש"י וטובלת מחמת מיאוס שלא תהיה מאוסה לו בשכיבת נכרי ע"כ, ובתוספות ויושבת בחיקו של מרדכי ואעפ"י שלא היתה הבחנת ג' חדשים כיון שהיתה אשתו כבר, ולא היתה יכולה להמתין בכל פעם ג' חדשים זמן הבחנ' אינו מחוייב בשביל זה לפרוש מאשתו ע"כ, ובתוספות אחרים כתוב, וא"ת והא לא היה שם הבחנת ג' חדשים שהרי בכל יום היה אותו רשע אצלה, וי"ל שהיתה משמשת במוך ע"כ, והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב בחלק המדרשות. ז"ל ואמרם מראה דם לחכמים נראה שלא לשמש עם המלך עושה כן שכיון שהיא אנוסה בשמושה אם משמשתו נדה מה לה. אלא לצורך בעלה מרדכי היהודי עושה כן, ולהיות טהורה בכל עניינה בימי טוהר שלה, וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שפי' וטובלת מחמת נקיות וכו' נראה מדבריו שלא היתה משמשתו למלך בעודה בנדתה ואפשר שגם רבינו ז"ל מודה שמשמשתו נדה אלא שלא הוצרכו בעלי הגמרא מגילה פ"ק לומר שטובלת לנדתה לצורך ישר' בעלה אלא להודיענו שגם כשהיתה טהורה היתה טובלת מפני מיאוס שכיבת הנכרי ורבים יתמהו איך היו מסכנים עצמם ומחייבים את ראשם למלך ומזלזלים במלכות, וזו מדה שאינה מדה, ואני אומר כי ראוי לאסתר להכין עצמה למרדכי בעלה כל מה שאפשר לה כדי להראות לו כי ביהדותה היא עומדת ואינה רוצה בקיומו של איסור, והנה גם הוא הולך אחריה ומחזיקה בעתים מזומנים כי היא חלקו והוא היה מהזקנים אשר בשער, גם כי הוא גדלה וזה נודע היה להם אלא שהיא והוא אין מגלים מה הוא לה ויד היה לו ליכנס בארמנותה ואלו פירש ממנה אולי תתייאש מן היהודים בראותה נכרי את מקורה הערה. אך עתה ביאת נכרי טפל לה. וצריכים אנו לזה אחר שתנא ואמורא הסכימו בזה ואין חולק עליהם כי למוד הוא מרדכי לסכן עצמו ליראת ה' והפוער פיו על גמרא ערוכה תעלה בידו דרכי המדיניו' ועזב השלמיו' הנמצא בזה, גם כי אנוסה היא ביד המלך והאונס עשה שלא כהוגן עכ"ל, ואני תמה מרבינו ז"ל אם היה דעתו שהית' אסתר משמשתו נדה מכמה פנים, ראשונה כי המשמשת נדה גם היא חוטאת כמו המשמש עמה, ומקרא מלא ויקרא כ' י"ד ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניה' מקרב עמם ואם היא יכולה להזה' למה לא תזהר. כ"ש דאי אתינ' להכי אינו אומ' שהיתה טובלת לצורך אחשורוש אלא וטובלת ועומדת בחקו של מרדכי, וא"כ מאי קושיא ועוד מה יאמר רבינו במאמר ר' חנינא בר אבא מלמד שהיתה מראה דם לחכמים, וגם היא מימרא מוסכ' מאין חולק עליה, וכן אמרינן במדרש רבתי דאחשורוש פ"י ובכל יום ויום מרדכי מתהלך בחצר בית הנשים לשאול על כתמה ועל נדותה, ואין ספק אצלי בדעת רש"י כי האפשר שאמר הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל הוא המחוייב כי גם בהיותה טהורה היתה טובלת מפני המיאוס, אלא שדבר שהיתה מראה דם לחכמים ומאמר לשאול על כתמה ועל נדותה מורים באצבע כי היה נזהרת בכל מה שאפשר ושהיא טובלת גם לאחשורוש גם למרדכי, ובעלי הגמרא מגילה פ"ק לפי שראו פסוק זה מיותר כי כבר נאמר למעלה לא הגידה וגו' כי מרדכי צוה עליה לכן אמרו מלמד שהיתה מראה דם מלמד שהיתה עומד' וכו' ואני עתיד לכתוב בפסוק ותתחלחל המלכה וגו' שאז"ל שפירסה נדה ובפסוק וכאשר אבדתי אבדתי דבר נאה ומתקבל על דבר זה בס"ד, ועל מ"ש החכם הנז' בנועם חסידותו והפוער פיו על גמרא ערוכה וכו', אומר אני תאלמנה שפתי שקר אתפרכן אתחרשן אשתקקן כי הם דוברים על צדיקי עולם עתק בגאוה וגודל לבב לא כן רבותנו בעלי התוספות אשר ראית כמה דחקו עצמם להעמיד דבריהם בגמרא שם אליבא דהלכתא ואני אומר שארי ליה מאריה להחכם הנז' שכתב שתעלה בידם דרכי המדיניות שאני אומר תעלה בידם דרכי הדעות נכזבות והאפיקורסות והנם רועה זונות, זה האומר שמועה זו נאה שמועה זו אינה נאה כדאיתא בגמרא, עירובין פ"ו כ"ש וכ"ש כי מ"ש החכם הנז' דברים של טעם הם לפי פשוטן של דברים כי זה וזו לשם שמים מתכוונים עאכ"ו למי שזכה לעמוד בסוד ה' לדעת ולהבין דבר מרדכי הצדיק ואסתר הצדקת וכי חבורם יחד וזיווגן נר אלהים ודבר ראוי ומחוייב להצמיח גאולתן של ישראל וכדאי היה זה לשים נפשם בכפם עליו כ"ש כי מרדכי הצדיק חכם גדול היה ובקי בשם המפורש ויוצא ונכנס ואין רואה, וכן נמצא בספר רעיא מהימנא, ואין להאריך בזה ואם תטעם טעם דברים הללו תראה כי בחנם דחקו עצמם התוספות למה לא גרשה כי אם היה עושה ככה כל צבא מרום היו מורידים עליו דמעות ויש' אינם, ונשוב למנוחנו, כי אסתר הצדקת נוהגת בבית המלך מנהג יהודית בכל מכל כל וכמ"ש המתרגם וית מאמר מרדכי הות אסתר עבדא שביא ומועדייא הות נטרת, ביומי ריחוקהא היה מזדהרא, תבשילין וחמרא דעממייא לא הות טעמא וכל פקודייא דאתחייבאן בהון נשיא דבי ישראל הות נטרא על פום מרדכי היכמא דהות נטרת כד הות מתרבית עמיה וראה והפלא כמה הפליגו רז"ל בחסידות הצדקת הזאת באומרם שהיתה מראה דם נדה לחכמים כי הגם שמרדכי הצדיק ראש לסנהדרין להיות ענייני מראות הדמים תלויים בשיקול הדעת היתה מהפלגת חסידותה שלא להראותו אליו מאחר שהוא לעצמו דומה למאמרם כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ונגעי קרוביו והיתה מראה דמיה לחכמים. והיא דבר נפלא: