19אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.20אם על המלך טוב, הנה יעץ עצה גדולה ונפלאה והפליג להשפילה ולהפילה ולהגיעה עד עפר. וזה כי מי גבר ירא' עדיין המלך בתוקף כעסו ומר רוחו חור' קור' אותה מלכ' כדת מה לעשות במלכה ושתי ולא ירא לנפשו מלפסוק הדין כנגדה לכן העצה היא יצא דבר מלכות מלפניו כלומר זה הדבר השגור בפיך המלכ' ושתי יצא ולא תקרא בשם זה עוד, ולא יעבור אשר לא תבא ושתי לא המלכה ושתי כאשר אמרת עד כה נמצא מה שקראה עד עתה ממוכן מלכה דרך לעג לא על המלך וגו' כי יצא דבר המלכה לקרא לה אחרי כן ושתי בלא שם מלכות. והה"ר מאיר עראמה ז"ל כתב יצא דבר מלכות ירצה לא דבר מלך לבד כי אם דבר מלכות כי להם דבר מלך לבד כי אם דבר מלכות כי להם דבר המשפט, ולתקן עותתה על המלך ועל השרים יעשה לה שתים אלה, אחת יביאו אותה בעל כרחה ולא תעבור אשר לא תבא ושתי לפני המלך, ומעתה לא ישאר לנשים פתחין פה כלל כנגד השרים ועבדי המלך, ובגלל חטאתה אל המלך ביחוד, מלכותה יתן המלך וגו' כי לזה אין צורך אל המלכות כלל ולהיות משפטיו אלה כנגד הצבור והיחיד אמר וייטב הדבר בעיני המלך והשרים כי הנה התיקון הזה תיקון כולל לכלם עכ"ל ושפתים ישק' והנני מוסף משלי נופך על דבריו, יצא דבר מלפניו כמו שכבר בארנו לפני דת ודין לפני המלך שהם כמו קודם כמו לפני מלוך לפני שחת ה', אמר איעצך כי אחרי שיש בדבר הזה דבר כולל לכל המלכות ודבר פרטי אליך שראשונה תוציא לאור משפט המלכות ותנקום נקמתם וזהו יצא דבר מלכות מלפניו קודם שישתדל בנקום נקמתו' ולא יעבור וגו' ואח"כ ומלכותה יתן המלך במתון ועצה. ובזה יתן ההשקט למלכות כי יראו מלכם עושה כבוד עצמם עקר תחלה וראש ואח"כ כבוד עצמו טפל אחר גמר דינם. ועוד אני אומר כבר נכפל למעלה כי כוונת אחשורוש לפוטרה מן המיתה ומביטול המלכות רק שתענש בעונשה מה וכמ"ש מה לעשות במלכה ושתי כלומר לעשות מעשה בה ושתשאר מלכה. לכן השיב ממוכן' יצא דבר מלכות מלפניו הדבר הראשון הוא שמלכותה תעדי מינה ויכתב בדתי וגו' ולא יעבור אשר לא תבא ושתי אחרי שלא באה כאשר נקראה בשם המלכה ושתי בכבוד בכתר מלכות ראוי שתצא עתה בחרפה ובוז בשם ושתי לבד לא המלכה ושתי ועוד יראה לי יצא דבר מלכות מלפניו ולא תשאל ולא תנסה לא ליודעי העתים ולא ליודעי דת ודין כי אפשר שתצא זכאית באחד מהם ותהיה לבוז רק מלפניו, וכיוצא בדבר מצאתי אל הה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל שכתב ולא יעבור מלא וי"ו אפי' יבקשו ו' שרים שלך ויועציך שתעבי' רעתה לא תשמע להם, אשר לא תבא לפניך לדין ותהרגנ' כיון שלא באה עד עתה ג"כ לא תבא לעתיד עכ"ל. ודברי המתרג' נוטי' לזה שכתב ולא יתבטל הדא גזרתא דלא תיעול ושתי קדם מלכא, ומן בתר דתיתי קדם מלכא יגזור מלכא ויעדי ית רישא דילה ע"כ, ואפשר יצא דבר מלכות כדי שלא יראה שהיה הדבר בלי הסכמת השרים והפרתמי' רצוני שלא יחשבו כי נעשה הדבר בעל כרחם יצא דבר מלכות כלומר הפרסום יהיה בשם המלכות מטעם המלך וגדוליו וענין המעשה יהיה מלפניו, או ירצה שלא תאמר להמלך על הדבר אתה או השרי' כדרך המלכות להתיעץ על דבר פחות מזה ימים או עשור כ"ש על דבר חמור כזה שאם ככה את עושה יתבטל הכל כי בת דינא בטל דינא וכאשר תפיג חמתך ממך ידעתי לא תעשה דבר וחרפתך לא תמחה ולכן עצתי יצא דבר מלכות מלפניו כלומר עתה בעת ובעונה הזאת מבלי מתון כלל, וזה אצלי תכלית דקדוק מלפניו ואומר ויכתב בדתי פרס ומדי פי' מורי הה"ר יוסף טאיטאצאק ז"ל לא תשאל כדת מה לעשות אבל אתה תעשה הדת מכאן והלאה ויכתב בדתי פרס ומדי למען יעמדו דבריך ימים רבים. ושוב מצאתי אל הה"ר שמואל צרפתי ז"ל כדבריו ואמתתן של דברים הוא הנאמר בתרגו' ירושלמי ובזמן דגזר ממוכן גזירתא הדא דחיל מן נפשיה ואמר דלמ' לא יעביד מלכא גזירת' הדא וכד תיעול ושתי ותשמע די גזירתא הדא גזרית עלה ותידון יתי דינון בישין ותקטול יתי אלא אנא אחוי למלכא אחשורוש די לא תיעול ושתי קדמוהי ואומי יתיה במומתא דפרסאי דאינון דחלין מנהון לכן אמר ממוכן אין על מלכא ישפר יפוק דין פתגמא מן קדמוהי ויכתוב ויימי בגיזרתיה דפרסאי ומדאי ולא תבטל דלא תיעול קדמוהי דמלכא אחשורוש ומלכותה יתן מלכא לחברתה דטבא מינה. הנה הפלא לדבר בהורות שפחד אליו את המלכה כי ראה המלך מליץ בעדה ככל אשר אמרנו ונפשו יודעת מאד כי המלך הוא הפכפך וירא לנפשו שמא לא תעשה עצתו והמלכה תעשה בו שפטים ולכן נתחכם להשביעו תחלה באלהיו, וביאור הכתו' לפי דבריו אם על המלך טוב צריך שתקיים איסר ותוציא מפיך ויכתב כדי שלא יהיה בו ניחום וחזרה והדבור והכתיבה יהיה בדתי פרס ומדי כלומר כמנהגם שהוא לישבע באלהיהם ולא יעבור על שבועתו והשבועה היא אשר לא תבא וגו' כדי שלא תהפוך לבך ובמתק שפתיה תדיחך. ואחרי אשר השביעו היתה העצה ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה ועם זה דבר ויעש המלך כדבר ממוכן על נכון כי נשבע וקיים איסר שלא תבא עוד וכמו שיתבאר. וענין לרעותה הטובה ממנה פי' אבא מארי ז"ל שתהיה טובה ממנה ר"ל מעצמה לא תבדוק במשפחתה ובעמה כי אם שתהיה היא טובה מעצמה. ושוב מצאתי אל הה"ר שמואל צרפתי ז"ל כדבריו, ואני למדתי מדברי אבא ז"ל כי ממוכן פחד שלא תמצא מלכה כמוה ביחס ובמעלה בת מלכי, ומה גם אם נתן עיניו שתהיה בהו מלכה כמו שקד' למעלה בפסוק כי יצא דבר המלכה וגו' ונראין הדברים כי פחד על פחיתותו בהיותו בוז משפחו' ספר של כפר קרינוס כ"ב שנה כדברי התוספות והוא עבר לפנינו. והנה גם הוא אחרינו בפסוק וירכיבהו וגו' ולכן אמר שתהיה היא טובה בעצמה ממנה לא ממשפחתה ובית אביה וזה נראה מוכרח בכתוב דאי לא תימא הכי לרעותה הטובה ממנה למה לי וכי ס"ד שתהיה רעה ממנה עד שלסבה זו דרשה ר' חנינא בריה דר' אבהו במדרש רבתי פ"ד כתיב איוב ה' ל"ח כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה בלשון שנטלה מלכות מזקנה שאמר לו שמואל ונתנה לרעך הטוב ממך. בלשון הזה חזרה לה המלכות הה"ד ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה, הנה שראו הפסוק מיותר ואמרו לדרשא ואי לדרשא דרשת אבא מארי ז"ל נכונה עד מאד, והה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב פרפרת ערב אמר כי מספר אותיות לרעותה כמספר לך אסתר ע"כ ונזדרק' נבואה בפיו של ממוכן. והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב וז"ל אם על המלך טוב יצא מלפניו מלהקרא דבר מלכות וריבו אחר שהוא דבר השרים והמון העם ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור מליכת' משפטה והוא שלא תכנס עוד לפני המלך ואפי' כפלגש וז"ט אשר לא תבא ושתי ואעפ"י שהיא תשוב ממשובתה ושאונה. ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה שתהיה טובה מצד עצמה ולא שתהיה טובה מצד אבותיה בענין שלא תתגדל על המלך כושתי מפני שהיתה מגזע בת מלך וכמאמרם ז"ל מגילה פ"ק או יהיה ממנה כמשמעו והנה טובתה הוא במוסר ולא ביופי כי לא אמר וטובת מראה, נמצאו פשטן של דברים כי עונשה הוא שלא תבא לפני המלך לעולם וסוף דבריו ולא יעבור כלומר שלא יתקיים דבורה שלא תבא אל המלך אבל תבא ומלכותה יתן המלך לרעותה עכ"ל, ועיניך הרואות מה שקדם אלינו רבו דבריו אלה טרם בא דבריו אלינו ומה גם אומר שלא תבא עוד אעפ"י שתשוב ממשובתה כי כבר הקדמנו מדברי רז"ל שם שבקשה ליכנס כזונה ולא הניחוה בסוף פסוק ותמאן המלכה ושתי תמצאנו ודעת לנפשך ינעם ומשני המקומות תלמד היות הכוונה שלא תבא היא מעצמה רק שיביאוה בעל כרחה כאחת הנבלות כי אחרי אשר מרתה פי המלך לאמר לא אבא המור' כי הוא ברשות' לבא או שלא לבא מבלי שיהי' רשות אחרי' עליה שורת הדין שיביאוה והיא לא תבא להראות כי איננה ברשותה כאשר דמתה עוד כתב החכם הנזכר דברים צדיקים ראוי שיובאו הנה עם מה שילוה אליהם אמר ז"ל וכבר פלפל אחד מחכמי הדור כי לא נדונה להרג ממקרא ומסברא ממקרא כי אין המומת בבל יבא ומה טעם לומר אשר לא תבא אם תהרג ועוד כי אין מלכות מומת שיותן מלכותו לזולתו עד שיאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה כי על החי שמעבירי' מלכותו לזולתו יאמר בלשון הזה לא על המת כאומרו שמואל א' ט"ו כ"ח קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך, ומסברא כי איך תומת ועונה קטן מהכיל ההרג אף כי במר' ובמעל תמאן לבא, כ"ש שיש להפך בזכותה אם מעט ואם הרבה לפי הפירושי' הנז' ואין זה מספיק אצלי כלל כי אין הכרע מהמקרא כי יש לפרשו כי אמר ממוכן יצא דבר מלכות כלומ' דבר גדול מלפני המלך מבלי הבטה אל הדת הנימוס' אשר אמר המלך כדת מה לעשות אלא יצא דבר מלוכה שהיא העברת החק והדבר הגדול היוצא מן השורה והדת יכתב בדתי פרס ומדי ואמר זה על הריגתה וז"ט אם על המלך טוב כבר אפשר שיהיה בזה מכפל הבזיון למלך כי הפצירה מלבא עד שנהרגה, לכך אמר ולא יעבור כלומר שלא יתקיים דבורה שלא תבא לפני המלך אבל תבא ומלכותה יתן המלך או כמו שפרש"י ולא יעבור זה החק מביניה' כי יודע ויכתב כי מתה על אשר לא באה אל דבר המלך ויהיה תבא עבר במקו' עתיד עכ"ל, והן אמת אם המפלפל הזה הוא אותו אשר הזכירו בהקדמת ביאורו יספר בגנותו מגאונו וגאותו כדי הוא הבזיון אשר בזהו שם לקצפון הזה אשר מלאו לבו לחלוק על גמרא ערוכ' שבידינו מגילה פ"ק שנשחט' ערומה בשבת וכמו שיבא בפסוק ואשר נגזר עליה ועבור על דברי חכמים במדרשות אשר כלם מסכימים בזה ובתחלת העיון נפלאתי מהחכם המשיב למה הטריח עצמו לההביל ההבלי' כי באמת דברים הללו אין להם שורש וענף לא טעם ולא ריח, שבתי וראה כי מדת חסידותו הביאתו לזה והריחו ביראת ה' שמא יבאו התלמידים אשר לא שמשו כל צרכם ויגלו למקום המים הרעים האלה ונמצא שם שמים מתחלל לכן טרח וכתב מה שכתב. ואחזה אנכי אשית לבי כי כבוד חכמים חכמי ישראל רבותינו הקדושים חקור דבר, וראשונה אפלא מה איש הזה אשר דחק עצמו והכחיש המפורסם ומפורש בפי הכל אשר עדיו לא היה איש פוצה פה ומצפצף לא לעזר ולא להועיל כי אם לבשתו אשר הוא חולק על דברי חכמים. ומה טעם מצא במ"ש כי אין המומת בבל יבא כי אם תהרג היאך תבא, ואלה הם דברי' מרבים ההבל כי אפי' היה כדבריו אשר ביאר אשר לא תבא, שהעונש היא שלא תבא מה שאינו כן ואין דעת חכמים נוחה בדעת זה, והנה המתרגם תרגם ולא יתבטיל הדא גזרתא דלא תיעול ושתי קדם מלכא ומן בתר דתיתי קדם מלכא יגזור מלכא ויעדי ית רישא דילה וגו' ואף אם היה ביאור הכתוב כאשר היא אומר מאי קושיא והלא דבר גדול הוא אם תומת כמו מלכה שתבא לפני המלך ויהרגוה. מה שאין כן כי לא תבא ויסירו המלכות ממנה ויתנוהו לאחר ועיניה רואות ואחרי כן ישחטוה אלה באמת מאה מיהות ומה שהביא ראיה מפסוק קרע ה' את ממלכות ישר' הביא קטיגור לעצמו כי לא נתנה המלוכה לדוד בחיי שאול אף אם נמשח למלך והנה כאשר אמר דוד לאביגיל על דבר נבל מורד במלכות הוה אמרה לו שאול קיים הוא ולא יצא טבעך בעולם ואמר הוא וברוך טעמך כדאיתא בגמ' מגילה פ"ק הנה שנתינת המלכות לדוד הוא אחרי מות שאול והמציאות הורה עליו כי אחרי מות שאול נמשח למלך פעמים ראשונה על בית יהודה ושנית על ישראל, ומה שהקשה מהסברא לא עלתה לו סברא זו אלא מפני בעטו ברבותינו הקדושים כי מי ששמע דבריהם והאמין להם על הקטנה שבבזיונותיה חייבת אלף מיתות ואתה המעיין חזור לאחריך וראה מה שכתבנו למעלה אמרות טהורות אשר לרז"ל ויאורו עיניך ולא תמשך אחרי האיש הזה לא במה שכתב בזה ולא במה שכתב בהורות שממוכן היה גדול שבשבעת השרים והחכם הנז' הרבה לסתור דבריו אח"כ ניחם על הדבר וכתב ולמה אטריח עצמי לבטל את הבטל, ואעשה כן גם אני לא אזכרנו ולא אדבר בשמו אחרי שהוא נעשה אפטרופיא לרשיעי לושתי ולממוכן, ובדבר ושתי כתבתי מה שכתבתי ביען הוא דבר נוגע אל מה שהושרשנו בו כל מדותיו של הב"ה מדה כנגד מדה והיא היתה מתעמרת בבנות ישראל ערומות ולכן כאשר עשתה כן נגזר עליה ונשחטה ערומה ובשבת וכמו שיבא ופה לא עשיתי מאומה כי אין בדבר תועלת:
