מנות הלוי על אסתר א׳:י״ג

13 ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין: והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשונה במלכות: כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים:

14 ויאמר המלך וגו' פרש"י כי כן דבר המלך בכל משפט לשים הדבר לפני כל יודעי דת ודין והקרוב אליו לערוך דבריו לפניהם אלו הם כרשנא שתר וגו' כדת מה לעשות מוסב על ויאמר המלך ע"כ ולא ביאר הרב ז"ל יודעי העתים מה הם ולמה נשאנו אחרי שהשאלה היא אל יודעי דת ודין ולא אליהם. והה"ר שמריא האיקריט ז"ל פי' כי יודעי העתים הם החכמים החריפי' יודעים לענות על מה שידרשו בפתאם ובעתה וזהו יודעי העתים כי היתה השעה לחוצה והוצרך לתשובה פתאומית וטעם כדת מה לעשות כלומר מה דת ומשפט יעשה לה, וכיוצא בזה מצאתי למפרש אחד לא נתפרש שמו שכתב וז"ל יודעי העתים יודעים לשפוט בכל עת שיבא לפניהם דבר קשה מה שאין שום בריה יודעת כדת מה לעשות בו וישפטו הם כדת המשפט וכן ד"ה א ב יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שפתרונו בכל עת שיפלא מישראל מה לעשות והם ידינום כי כן דבר המלך פי' כי כן משפט המלך אעפ"י שכועס הוא על אדם אינו רשאי לגזור גזירה אלא כן אם ישי' הדבר לפני יודעי דת ודין וקרובי מלכות ומי היו באותם הימים קרובי מלכות כרשנא שתר וגו' עכ"ד. והה"ר אברהם אבן העזר ז"ל כתב ז"ל יודעי העתים היודעים הראוי לעשות כפי העתים שהם משתנות תמיד. וי"א שהם חכמי המזלות, ודת כמו חק ע"כ וכיוצא להראב"ע ז"ל. והה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב וז"ל כרשנא שתר וגו' השרים האלו היו ישישים במלכות יודעים מבטו ומולדו וכל קורותיו ובקש מאתם לפני שאר החכמים שישפטו על זה משפט יסכימו המערכות ודיני הדת אליו ולא רצה המלך שיהיו באותו המעמד זולתי החכמים לבד והשאר קרוביו כי אין ספק שהיו בחצר המלך מקרובי המלכה ומשרתיה וחשש שמא יפחדו החכמים אם יראום שם ליגזור על משפטה כראוי עכ"ל, ולהראות דוחק המפרשי' בכתובי' הללו העליתי דברים אלה על ספר מה שהיה ראוי להעלים עין מהם, ומפרש אחר לא נתפרסם שמו כתב, וז"ל יודעי העתים הם התוכנים והחכמים הם החכמים בדת וכן פירש הרלב"ג כי קבץ החכמים היודעי' במשפטים והחכמים היודעי' בדת וכן אפרשהו אבל לא באופן שפירשו הוא כי פי' הענין לפי דעתי הוא זה כי הנה המלך הבחין כי אין ראוי שתהיה זה המרד הגדול בבחירת ושתי לב' דברים הא' כי דברי המלך וענייניו אין ראוי שיהיו כפי ההזדמן והמקרה אבל כי משפטי הככבי' יחייבו פרטי ענייניו ולזה ראוי שיהיו אלו מונהגים ממשפטי השמים, והב' לגודל המרד כי איך אפשר תהיה סרבנית המלכה כל כך מצד בחירתה והיא בעלת שכל ולזה חשב שגזרת מעלה היה ולזה קרא ליודעי העתי' שיאמרו אם היא גזירת שמים והוצרך שיהיו אלו חכמי' בדת כי התוכן לא ידע מה תשפוט הדת א"כ הוצרך לב' מיני החכמים אבל המלך רצה שלא יהיו ב' מיני חכמים באנשים מתחלפי', אבל שהחכמי' שידעו הדת הם שידעו המשפט כי יותר ישפוט האדם מה שהוא רואה ממה שאומרים לו ולזה יהיו אלו החכמים עצמם שישאל להם כדת מה לעשות שיהיו יודעי העתים ואמר כי זה לא עשאו המלך עתה לבקש חכמים כאלה כי כבר היו לו מקדם וז"א כי כן היו ענייני המלך ודבריו לפני כל יודעי דת ודין, וזה הפי' יתיישב היטב בפסוקים לפירושי ואפשר שנאמר ג"כ כי כן דבר המלך ר"ל כי היה מדבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ר"ל כי היה חכם גדול והיה מדבר עמם בדברי חכמים בענין הזה ובענייני' רבים והיה מכבד החכמי' כי לעולם ענייניו היו לפני החכמי' והקרוב אליו ר"ל כי הם היו קרובי' אליו יותר משרי המלכות ולז"א היושבי' ראשונה במלכות רואי פני המלך שהמלך היה מראה להם פנים יותר בחכמתם והם היושבים ראשונה במלכות, והנה בזה זכר דבר גדול כי זה נאמר בספר הנהגת המדינה כי אחד מהתנאים ששם זכר במלך, הא' שבהם שיהיה לומד החכמה וזכר כאן כי היה מדבר עמהם והיה חפץ בהם. והנה לאלו החכמים שהיו חכמי העתים והדת שאל, אם זה יתחייב מהמערכת ואם יתחייב מהמערכת אם בדבר כזה הסדר הדת שיענש חוטא כזה כיון שאינו בבחירתו והוא מוכרח במעשיו. או אם נראה טענותיה אם הם טענות מספיקות עכ"ל. והנה מנהגו בביאור המגלה הזו להליץ בעד אחשורוש ולהחשיבו ולהכירו לאחרים שהיה חכם וישר בכל דרכיו והאמת אהבת נפשו אהבו חולי היא מבני בניו אשר באו מבנה של אסתר המלכה, והה"ר יצחק בן עראמה ז"ל הטיב אשר דבר בזה. וז"ל לפי שהמשפטים הם על ב' פנים. הא' מה שילך מהלך הצדק הנמוסי מבלי נטות ימין ושמאל. והב' מה שישמר בו הצדק החלקי באשר הוא שם לפי מקומו ושעתו ואף אם יתחלף הנימוס בי. וכבר יש בחצרי המלכים שופטים ממונים לשפוט על הענין הראשון וגבוהים עליהם חכמי' וידועים בסברא נכונה ודעת ישר לשפוט כפי היושר השני והוא בעל החסיד הישר שכתב החכם בג' מהמדות ולפי שהיה רואה בדין הזה ב' השקפות הא' מה שישפטהו הנימוס בפני עצמו לבדו והיא מסור לכל יודעי דת ודין. והב' מה שראוי שיושקף בו לפי זמן המקרה והיום שנעשה בי. ואולם מהמין הראשון הפטר מג' טענות שקדמו. אמנם מהשני תתחייב לזה נאמר כי לא אמר המלך ענין זה רק לחכמים יודעי העתי' והם בעלי המשפט הב' אשר בידם לשפוט כדין ושלא כדין למיגדר מילתא לצורך השעה ואמרו לא שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך. ונתן סבת נטותו מאלו לאלו כמ"ש כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין כדת מה לעשות, אמר שאם ישפט לפני יודעי דת ודין שהם בעלי המשפט הראשון ראוי שיושם דבר המלך לפניהם דברים כהוייתן לומר כן. כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים כי הן הטענות עצמן שנזכרו תחלה באמת ופטרוה מן הדין כאשר אמרנו. ועכ"פ מאמר והקרוב אליו נכנס בין הדבקים גם כמוהו ובמלאות וגו' לדעת הראב"ע ז"ל עכ"ל. והה"ר מאיר בנו ז"ל כתב וז"ל, הנראה בעיני שהיה המלך דעתו נוטה לזכות את המלכה מעונש המלכו' הכללי יותר מלחייבה אף כי קצף עליה ורצה להענישה עונש פרטי הראוי לה מן המלך לבד. וזה כי אין ספק שאי זה עין או חטא אף כי יהיה קטן מאד כבר יכבד עונשו בזמן מן הזמני' כאותו שהטיח את אשתו תחת התאנה וסקלוהו חכמי' ז"ל לא על עיקר המעשה אלא על עשותו בזמן פרוץ ימשך ממנו פרצה מה, הרי שהיה העונש ההוא כדין בהשקפת הזמן ושלא כדין בהשקפת המעשה וכן ג"כ מעשה ושתי בערך אל סבת הקפדת לבא ביד הסריסים הנז' אולי תצא זכאה בדינא, ואם יערך אל הזמן שהיה המלך אז מתפאר לפני כל שרי המלכות והעם אשר בשושן זה חטא גדול אין לו כפרה וגם כי יד המלכים ורשותם מגעת בדינא דמלכותא לדון כפי ראיית עיניהם אף שלא כדין לצורך השעה כענין והריחו ביראת ה' מה שאינו כן בבתי הדינין והסנהדרין אשר נאמר בהם על פי שנים עדים וגו' כי על ב' אלה התפאר איוב כמעיל וצניף משפטי כמו שביארנו שם. ונאמר א"כ שאם יצא דין ושתי לפני בית דינו של מלך אשר כח בהם לעמוד ולדין כפי צורך השעה כאמור אין ספק שיחייבוה, ואם לפני ב"ד הדנים עיקר החטא שלפי התורה יתירוה ועל כן היה בדעתו לשמור גזר דינה של ושתי ולפסוק אותו על פי אותם החכמים הדנים עיקר החטא לבד לזכותה, אבל א"א לו לפי שכבר אמרנו שמנהג המלכים וב"ד לדון כפי הנראה בעיניהם לצורך השעה, וע"כ הערים לספר הדבר לחכמים היודעים דת ודין יר' הנימוס וגם לדין כפי העת וזהו ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים אבל לא הוגד להם להיותו רוצה בהם בעצם כי לפי שכן הוא מנהג המלכים כאמור וזהו כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין אבל עכ"ז שהיו יודעי' עקר גזר הדין מפאת המערכ' כפי העת, לא שאל להם אלא מה משפטה כפי הדת לבד ירצה כשיושק עקר חטאתה והסבה בו וזה כפי הדת והנימוס וזהו כדת מה לעשות עכ"ל, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל אחר שהעתיק וגרע והוסיף בדברי הקודמים אליו כתב וז"ל, ויש לנו מקום לפרש כי אמר המלך לחכמים היודעים בטוב העתים כפי מבטי הככבים או כפי העתים שעברו על הקדמונים כי אעפ"י שהמלך דן כפי חפצו בענייני כבודו כן היה דברו לשום הדבר שהיא שלו לפני כל יודעי דת ודין כי לא יתחברו כלם להחניף למלך כי אחרי שהם רבי' כל אחד יכול לתלות בחברו וזה טעם כל ואמר יודעי דת לדון כפי הדתות הנמוסיו' ואמר ודין כפי המשפט הככביי, ומי שהיה קרוב אצלו לעת אשר שאל מן החכמים, כרשנא שתר ולא אמר והקרובים אליו כי הוא יחיד במקום רבים או שהוא מוסב אל הענין בעצמו שהוא לשון יחיד כמו שיאמר המדבר נקח מהקרוב אלינו ונניח הרחוק אף כי אמר כן על פרטים רבים כי הוא מוסב על קבוץ הדברים שהיא לשון יחיד כן פלפל א' מחכמי הדור, והביא לעד וכל אשר נמצא אתו תכלת וארגמן כי שב אל הענין הנמצא. ועד מוכחש הוא כי פי' הכתיב הוא תכלת או ארגמן או תולעת שני וכמו שפרש"י אמנם אפרין נמטייה כי מדבריו למדנו כי הוכרח רש"י לפרש כן מצד הלשון שאמר נמצא ולא אמר נמצאו מלבד שהוכרח מצד הענין כי אין לשער כי כל שנמצאו לו כלן הביא ולא מי שנמצא לו א' מהן לבד שא"כ מי ומי המביאי' ועוד שהשכל לא יאמת כן לכן פי' או זה או זה ויהיה לשון נמצא אתו מכוון והענין מתוקן. והעד הנאמן שמן וקטור' ישמח לב ויושב את משה ואת אהרן, ויש לי לפרש כי אמר והקרוב אליו להורות על מעלת כל אחד ואחד מאלו הז' שכל א' וא' בעצמו קרוב אל המלך וכן אמר כפי הדת הנימוסית מה לעשות במלכה על אשר לא עשתה כאלו לא יסופק למלך שראויה ליענש אבל סופק מה יהיה עונשה ואמר אשר ביד הסריסים כי מיאונה היה על ידי אחרים כי לא היה בינו לבינה כי ביד הסריסים העיזה פניה ותאמר לא אלך או הוא כטוען בעדה שחששה לכבודה כי חשדתיה אחר ששלחתי לה אנשי' מסורסים ולפי דעת ז"ל ויאמר המלך לחכמים הם חכמי ישר' שנאמר בהם יודעי בינה לעתים כי עשו מהם יועצי המלכות. ולפי שהרחיקו עצמם מתת לו עצה בזה הוצרך לקרא ליועציו הקודמים וזה טעם היושבים ראשונה במלכות כלומר קודם בא ישראל גולים בתוכם וזה נכון לפי דרכם עכ"ל. והה"ר שמואל צרפתי ז"ל האריך למעניתו בדבר הזה ואביא הצריך וז"ל יודעי העתים יראה היודעים מהדברים העוברים והזמנים הקודמי' קורוני"שטאט בלעז כי אלו ידעו אם קרה בזה הענין בזמן העבר ומה עונש נתן עליו. או יראה יודעי העתים היודעי' לשער הדברים כפי הזמן כי אין דת לכל זמן כמו שכתב המדיני בהנהגת המדינה מ"ג פי"ב כי ראוי לשנות דתות האבות אם נמצא עתה יותר טובה כמו שהוא ברפואה ואמר ג"כ כי קצת הדתות בזמן מה ראוי לשנות' אבל לא בנקל אבל לתועלת גדול ולזה שאל אחשורוש ליודעי העתי' שהם היודעים הדת והדין לפי העת והזמן דאם לא כן אחר ששאלתו ליודעי העתים איך יאמר כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ולא לפני יודעי העתים אשר להם שאל או אם הם ב' דברים מוחלפים יאמר ג"כ לפני כל יודע דת ודין ויודעי העתים, אבל לפי האמת שהכל אחד כי א"א לשפוט ולשער בממשלה היטב אם לא יהיה מלומד בדת כמו שכתב החוקר מ"ג פי"ג אמנ' ישפוט לפי הדת כי אם לפי ההשערה והזמן עכ"ז ידיעתה עוזרת מאד לשפוטת האמת בהשערה כמו שהוא עצמו אמר במקומות רבים מזה הס'. או יראה שהחכמים הם יודעי הדת ויודעי העתים הם בעלי שכל ותבונה היודעים לשער הדין לפי הזמן והאיש ושאר הדברים שראוי שישוערו וג"כ שיודעים ליחס הדין ולדמו' הדין והדת לענין הקור' עם היות שאין דת כתובה באותו הענין בביאור או בעניינים שאין דת כתובה ולא דמיון שידעו לשקול ולשער הדין או לתקן הדת וכן כתב החוקר שם מהנהגת המדינה כי ראוי למושלים שישמרו הדת ומנהיגיה' ולדברים שאינם נכתבים שיקבצו, אנשי שכל ובינה שישפטום ושיותן מקום לחכמי' שיסדרו ושיתקנו יותר טוב ממה שכתבו, או יראה ששאל ליודעי הדת החכמים, וליודעי דין משפט הככבי', אם אולי זאת השעה מחייבת מיתה או קלון גדול כי טוב ממנו המות ורצה האל שיתקיים בה הקלון והכעס וכל זה אמר לאהבתו לושתי להצילה, כי כן דבר המלך יראה כי זה מנהגו או מנהג פרס ומדי כי אין המלך שופט בדברי עצמו אבל יביא דברו ומשפטו לפני כל יודעי דת ודין וכן כתב המדיני בהנהגת המדינה מ"ג פי"ד כי כמו שהרופאים החולי' ראוי שיקראו רופאים אחרים כן ראוי למושלים בדבריה' כי לא יוכלו להוציא האמת אשר בדברי עצמם ישפוטו כי הם מיוסדים על החפץ. ובאלה ראוי שישפוט הדת, שהיא האמצעי' כי כן דבר המלך, לא אמר כי כן דבר המלך אחשורוש יראה כי כן היה מנהג פרס ומדי שהמלך לא ישפוט בדברי עצמו כמו שפירשנו, ועוד האריך בדברים ופי' והקרוב אליו שהכוונה כי היו יושבים קרוב אל המלך, ובפסוק כדת מה לעשות כתב ז"ל לדעתי שהמלך אחשורוש בשערו יופי ושתי ויחוסה רצה לבקש לה התנצלות וכו' ושאל כדת מה לעשות יר' שאין ראוי לעשות דת חדשה לזה הענין אלא שישפטוה לפי הכתוב ואם אין דת על זה שלא יענישוה לפי הסברא ולזה לא אמר כדת ודין מה לעשות עם היות שהיה דברו מסודר לפני יודעי דת ודין, במלכה ושתי יר' שאין ראוי שתהיה שוה לשאר הנשי' ועוד הקדים מלכה לושתי לרמוז שהיא מלכה קודם שתנשא אליו ומזרע מלכים, ועוד ביד הסריסים שאולי אם לא באה לפי שאין כבודה ולא כבודו ביד הסריסים לפני העמים והשרים ועוד רמז כי הבדל גדול יש במורדה בפניו או שלא בפניו כי אם לפני הסריסי' ע"כ, ואח"כ פי' בהפך זה כי כוונתו לחייבה והניח הדבר לבחירת הבוחר, הראתיך בעיניך דברי חכמים וחידותם להושיב פסוקים הללו על כנם, ואכתי לכל הפירושים לא נתפרסם בדבור ראשון מה נאמר להם ולמה נקרא' יודעי העתים ואת פיהם לא שאלו כי אם כדת מה לעשות, ופסוק והקרוב אליו רחוק מאד מכל הפירושי' המפורשים כאשר תחזינה עיניך כאשר תראה ובחנת דבריהם עד שהרמ"ע העלי' עין ממנו ולא דבר בו דבר ושתיקותו יפה מדבור קצת מהמפרשים כאשר ראו עיניך, וההר"י בן ישועה כתב בשם חכם אחד לא נתפרסם שמו. וז"ל ירצה שהמלך ראוי שידון דיני זולתו אבל לא דיני עצמו, ולז"א המלך לחכמים וגו' שזה הדין לפי שהיה דבר המלך כלומר שהמלך היה בעל הריב לא היה מן הראוי לדון אותו הוא עצמו, ולזה הגישו לפני החכמי', וז"ש כי כן דבר המלך מפני שהוא דבר המלך ראוי שיביא הדבר לפני כל יודעי דת ודין. אז ענה ממוכן שאינו כן שהמלך לבדו בעל הריב וא"כ או' לזה נכנס בלשון שלילה. מש"ה לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים, ולזה השרים והעמים הם בעלי הריב וא"כ המלך יוכל לדון ולז"א יצא דבר מלכו' מלפניו עכ"ל, ומצאתי כתוב היושבים ראשונה במלכות פי' בשורה ראשונה לפני המלך.

15 והנראה אלי הוא כי יודעי העתי' הם הם כרשנא שתר הקרובי' אליו, ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר מאמר' ז"ל במדרש רבתי, פ"ד מאן יודעי העתי' בני יששכר כד"א ומבני יששכר וגו', אמרין ליה אדוננו המלך כשהיינו בארצנו היינו שואלי' באורי' ותומים ועכשיו מטולטלים אנו וקראו לפניו המקרא הזה ירמיה מ"ח יא שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר אמר לון אית הכא מנהון אמרין ליה אית קריבהון הה"ד והקרוב אליו ע"כ וכיוצא בגמרא מגילה פ"ק וביאור הכתובי' לפי דבריה' מי שאמר זה לא אמר זה כדרכם ז"ל בכמה פסוקים, מדוע בושש רכבו וגו' חכמות אף היא וגו' אוי לנו מי יצילנו מיד האלי"ם וגו' ויאמרו כל השרי' וכל העם אל הכהנים אין לאיש הזה משפט מות. ויקומו וגו' מיכה המורשתי היה נביא וגו' גם איש מתנבא בשם ה' וגו' חי ה' שכבי עד הבקר בלתי אל המן עינינו וגו' והמן כזרע גד, בספרי תמצאם בפרשת המן, וכמו כן פסוקים הללו ויאמר המלך לחכמים וגו' דברי אחשורוש כי כן דבר המלך דברי החכמים, וביאור הדברים כי אחשורוש שאל לבני יששכר אשר עשו מהם יועצי המלכות כדברי הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כמו שקדם, והם דרכו בדרך יוסף הצדיק להמעיט בחכמתו להרבות בכבוד שמים, בראשית מ' ט"ז בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה וכן בני יששכר אמרו כשהיינו בארצנו היינו שואלים באורים ותומים כאלו חכמתם לא משלהם היא אבל באורים ותומים והדבר המתיחס אליהם כבר נטל מהם בהיותם גולים ומטולטלים וכי שם חכמי מואב יגידו למלך, ופשר כי כן דבר המלך הם דברי החכמים מענה לאחשורוש על אשר שאל את פיהם כאמור ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים הם בני יששכר כמדובר והם ענוהו דבר כי כן דבר המלך וגו' ותיבת כן אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות שתרגם אנקלוס יאות בנת צלפחד ממללן, אף הם אמרו כי באמת ונכון יהיה דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין כי מאתם יצא משפט צדק להיותם שקטים על שמריהם, והקרוב אליו מוסב אל דבר המלך הנז' כי מלפני יודעי דת ודין יצא משפט מתוקן והקרוב אליו כי גם אם לא נמצאו הם בעצמם לדרוש מאתם דבר המשפט יש גואל קרוב יגאל דבר המשפט כרשנא שתר וגו' היושבים ראשונה במלכות וראוי להחזיר' למקומם ולשאול מהם את דבר המלך וכל זה בברחם מהשררה כמשפט תמימי דרך ומפחדתם מהיותו הפכפך וינחם על רעתו וכמו שהאריכו בגמרא מגילה פ"ק זהו מה שראוי שיאמר בכתובים הללו לפי דרכם ז"ל, ומדבריהם למדנו שיש שיכות ודמיון ליודעי העתים עם כרשנא שתר וגו' אף אנו נאמר הם הם יודעי העתים ההם כרשנא שתר ובכן רואה אני דברי האומרים שכוונת אחשורוש לזכות' מדברי האומרים שכוונתם לחייבה כי הוא היודע שאין כמוה בכל הארץ יפה ובת מלכים וכבר קדם כי כפי דת ודין היא פטורה רק אם אל שטף יודעי העתים תגיע אין קץ לרעתה אם יודעי העתים הם הדנים כפי העת והזמן והוא רצה לסלקם מהדין הזה שלא יטפלו בו. ומעתה נבא אל ביאור הדברים ויאמר המלך וגו' יודעי העתים או יהיו הדנים כפי העת או ששמעו מהזמנים החולפים או החוזים בככבים והוא היותר נכון בעיני כי בזה יצדק אומרו יודעי העתים אשר נראה כי חכמתם היא לדעת אם היא עת רעה או עת טובה מה שלא יצדק יודעי העתים על הדנים כפי העת ע"ד שהשעה צריכה לכך והיה ראוי לקוראם שופטי העתים ששופטים כפי העת. אם לא שנאמר יודעי משפט העתי' ואין זה משפט צדק באמת. גם אם נאמר שהם היודעי' הדברים הקודמים אשר קראם הה"ר שמואל צרפתי ז"ל מזכירים קורוני"שטאט בלעז לא יצדק לומר עליהם שם חכמים כי אם מזכירים היודעים העתים אשר עברו על המלכים והשרים וחכמת מה להם, גם לא יבא על נכון הנאמר שהיו חריפים ויודעי' להשיב לשעתם מפני שאין זה דבר ישובחו בו ומוסר השלמים הוו מתונים בדין וביאור יודעי בינה לעתים אין דעת חכמים נוחה הימנו רק שהיו יודעים לעבר שני' ועלה קאי אשר יעשה ישראל והוא ענין מועדי ה' ועוד כי היל"ל, ידעי בעתים אם ביאור שהם יודעים בעתה ופתע או לחכמים יודעי לעתים כמו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, או לחכמי העתים, סוף דבר הנראה נכון שחכמתם לדעת העתים צומח השעה ההוא ומשטרה איך שיהיה אמר להם שלא ירע בעיניהם מה שלא ישאל את פיהם בנדון הזה עם היות הדין נותן שידברו המה ראשונה וזאת לפנים במלכותו בדבר המשפט כפי המובן מהכתובים ויושר הסברא, המלך מדבר תחלה ואח"כ יודעי העתים הלא המה כרשנא שתר כמו שנאמר ואח"כ יודעי דת ודין ובזה תועלת רב בכבוד המלך והוא כי ידעו ראשונה לב המלך כוונתו ורצונו למען דעת את אשר יעשון להביא רצונו לפעל על העת ועל הדין וגם שידעו ראשונה הוראת השעה ויסבבו פני הדת אל מה שיקיים או יבטל הוראתה. כאלו תאמר אם רצון המלך לזכותה וכפי הוראת מבטתה ומונדתה כי עת רעה היא וחייבה שתעשה דבר תתחייב מיתה עליו יבאו יודעי דת ודין ויכריעו ביניהם שישאו את רדידה מעליה ויסירוה מגבירה ימים או עשור ובזה יתוקן עותת ההוראה כי זה דרכה כנודע ליודעי' בחכמה ההיא כי תיקונה לצדד ולהסב פני הדבר אל דומה אליו ואף אם כפי הדין חייבת מיתה עני חשוב כמת וזה דבר המלוכה בממלכת הנכרים האיש אשר יתחייב ראשו למלך אם יש עליו מלאך מליץ בהורידו אותו ממעלתו נחשב כמת, ואם במבט המלך יחייב בעת ההיא מיתה או נגע וקלון והומר הדבר בכעס זה הנה המלכה פטורה והמלך יחוייב להוסיף לה מדיליה רבו יתירא אחרי שהיתה כלי להצילו מהמיתה או הרעה ההיא, ואם כוונת המלך לחייבה וכפי מבט המלך יתחייב היות לו קלון מעותד בעת ההיא הנה המלכה בזה סבה רחוקה או קרובה להקטין דעתו ופטורה מן הדין ויודעי דת ודין ישפטו כמשפט הראשון או קרוב אליו. ואם דבר משפט יודעי העתים הוא ע"ד שהשעה צריכה לכך כמדובר, כמו כן יתוקן הדבר במין ממיני התיקון ולא תמות, באופן כי סדר זה הוא הנכון ומה שיורה על אמיתת דברים הללו הוא דעת המתרגם שכתב בפסוק אחר הדברי' האלה כשוך חמת המלך, בתר פיתגמא האילן כד פג ואישתדך מרוויית חמריה וכד נח תקוף רוגזיה מלכא אחשורוש שרי למדכר ית ושתי. מתיבן רברבנוי וכן אמרין הלא את הוא דחייב' עלה דין דקטול על מה דעבדת' אמר להון מלכא אנא לא גזרי למיקטלה אלא די תיעול לקדמי ולא עלת ופחידי' למעדי מינה מלכות' ע"כ, ונחזור למה שהיינו בו כי מדעתו שלפני יודעי דת ודין תצא זכאה רצה לפסול ליודעי העתים לדינא' ולכן סנק עצמו מן הדין ובזה נתפרדה החבילה ויבא הדבר לפני יודעי דת ודין והקדים להסביר הדבר לפני יודעי העתים החוזים בככבים והזכיר להם כי אין סדר למשפט כעת ודיו לעבד להיות כרבו והנה הוא מחריש יתחייב שגם הם יחרישו ולא ידברו וז"ש ויאמר המלך וגו' שלא יתמהו ונא ישתעשעו על מה שהוא מעביר עליהם את הדרך כי נפשם יודעת מאד כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ותיב' לפני כמו במנחה ההולכת לפני וזאת לפנים בישראל והכוונה כי גם הוא מסדר המשפט שדבר המלך קודם לדבר יודעי דת ודין' והקרוב אליו כלומר המדבר אחריו סמוך וקרוב אליו כרשנא שתר וגו' שבעת שרי פרס ומדי וגו' כי להם ג' סבות יחייבו קדימת המעלה להם מלבד חכמת' בידיעת העתי' כמדובר א' שהם שרי פרס ומדי ולכן ראוי שיוקדמו אחרי שהמלכות הזה משותף להם כמו שקדם בדברי חז"ל המובאים בפסוק ויהי בימי אחשורוש, ב' היותם רואי פני המלך תמיד לא כן יודעי דת ודין כי הם יקראו לשעתם ואחרי כן יצאו מלפני המלך. והאנשים החלה רואי פני המלך תמיד יתחייב שידעו סוד המלך מצפוני לבו ולכן ידברו סמוך לדברי המלך, ג' כי להם קדימת זמן כי הם יושבים ראשונה במלכות ויתחייב כמו כן קדימת המעלה להם ואתה תחזה כמה נפל מהחונף בדבריו אלה בהזכירו מעלתם ונשאו אותם לדבר על לבם על הניחו אותם מדבר המשפט, וכלל דבריו כי אחרי שדבר המלך היה כמו כן קודם לדבר דת ודין והמלך איננו מדבר לעת כזאת להיותו נוגע בדבר המשפט, אף הם כמוהו אחרי שהם כגופו יורה עליו הג' סבות הנאמ' ונשאר הדבר לישפט כפי הדת ולכן אמר כדת מה לעשות במלכה ושתי ולא אמר למלכה ושתי כלומר שיענישוה אך לא בדבר המלוכה כלומר שתשאר בממלכתה והמת אל ימיתוה כי בת מלך היא והיא בעצמה ראויה לכבוד וזהו במלכה ושתי שיעריכו היותה מלכה וושתי וגם שלא היה זה מרד בקום עשה רק אשר לא עשתה את מאמר המלך שהוא בשב ואל תעשה גם כי גם הוא טעה. בדבריה כמו שקדם והוא נתן אצבע בין שניה וגדולה מכלם ביד הסריסי' המסורסי' כמו שנאמר. וכפי דברי הירושלמי המובאים למעלה ששלח אחרי כן לכרשנא שתר וגו' העלים הדבר והבליעו בנעימות כי אחרי שלא נראה לפניה שתחוייב לבא בפעם הראשונה מחמת הדברים הנאמרים ראתה שלא תבא עוד ואדרבא אם היתה באה עם השרים היה נראה כי מגאוה וגובה לבב לא באה בראשונה ונראה כאלו היא מושלת בו ומכריחו למה שאין רצונו וכאשר לא באה עמהם קיימה כי מפני צניעות וחיוב הדברים הנאמרים מיאנה בפעם הראשונה וזה הזכיר במה שלא הזכיר רק ביד הסריסי' כלומר כי אם יש צד אשם הוא על דבר אשר לא באה על פי הסריסים כי על מה שלא באה אחרי כן ביד השרים אין עליה תורת האשם אדרב' ראוי שתשובה כאמור זה המושג אלי בכתובים הללו והנם דברי' נכוחי' למבין.

16 האמנה רז"ל בגמרא מגילה פ"ק הוציאו פסוק והקרוב אליו מפשוטו ראוי להשגיח בדבריהם ז"ל איתא התם א"ר לוי פסוק זה על שם הקרבנות נאמר אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך אומות העולם פרי' בני שנה כמו שהקריבו ישראל, שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורים ובני יונה. אדמתא כלום בנו מזבח אדמה כמ"ש מזבח אדמה תעשה לי, תרשיש כלום שמשו בבגדי כהונה דכתיב בהו תרשיש שהם. מרס כלום מרסו לפניך בדם, מרסנא כלום מרסו במנחות, ממוכן כלום הכינו שלחן בלחם הפנים לפניך. לפי' ויאמר ממוכן ע"כ. ופרש"י על הקרבנות נאמר והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן, מלאכי השרת הזכירו לפני הב"ה קרבנות שישראל מקריבים לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה. שתר לשון ב' תורים, מרסנא שמרסו בדם שלא יקרוש ושוב לא יהיה ראוי לזריקה, מרסו במנחות לבוללן עם השמן, מרס לשון מגיש ע"כ, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב במאמר הזה וז"ל, הנראה מכוונתם כי הפסוק הזה הנכנס בין הדבקים עניינו כי כמו שמהרו קץ ושתי מלמטה כן מהרו אותה מלמעלה כי מליצי יושר אשר בשמים מקריבים חובתה בהקריבם זכות ישראל בכללם אם העשירים המקריבים קרבנות פרים ואם העניי' המביאים קן צפור וסולת מנחות, ואם מצד המקריבים בעצמם והם לובשי תרשיש שהם וישפה, ואם מצד מקומן של שבחים והוא מזבח אדמה הנעשה במקדש, ואם מצד שהיו עורכים שלחן ליושבים לפני ה' וזהו סוף מאמרם שכן סיימו ואמרו לפיכך ויאמר ממוכן כי מן השמים מהרוהו ואף כי הוא הדיוט עכ"ל, ואני אומר כי הוקשה להם פסוק, זה והוא כי כאשר נתקיים בחכמים יודעי העתים לפי פשוטו של מקרא ושם רשעים ירקב כי נשכח זכר"ם למה לא נתקיים כן בשבעה אלה' ודי והותר שיאמר והקרוב אליו שבעת שרי פרס ומדי ומה לנו אל שמות הבעלים על כן אמרו דלדרשא קא אתי, ודברי פי חכם חן בהם והה"ר אליעזר מגרמיש' ז"ל כתב והקרוב אליו חסר כתיב לכך דרשו ז"ל על הקרבנות במגלה פ"ק ע"כ.

17 ועוד אני מדבר בצדקה רב להושיע דבריהם ז"ל שהוציאו כתוב זה מפשוטו וצריך להקדים דבריהם ז"ל במדרש רבתי פ"ד שהזכירו דברים הללו בסגנון אחר כי ראשונה העמידו פסוק זה על פי פשוטו להורות כי לעולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולהורות נתנו כי לא ילמדו בני אדם להוציא הכתובים מפשוטן חלילה כי אם כה יעשו לא ישאר להם חלק ונחלה במעשה המצות כי הכל יאמרו שהוא רמז או משל חלילה חלילה על כן הקדימו ואמרו כרשנא שהיה ממונה על הכרשינין. שתר שהיה ממונה על היין, אדמתא שהיה ממונה על אנוגא שבארץ ופי' בערוך כל מה שצומח הארץ, תרשיש שהיה ממונה על המכס, מרס שהיה מסרס את העופות, מרסנא שהיה ממרס את הסלתות, ממוכן זה האיספקסי"שין נ"א אסקסטי' שבכלם שהיתה אשתו מתקנת להם כל מה שהיו צריכים ע"כ, אחרי כן דרשו זה, ד"א אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה אם מתקיימת עצתו של רשע זה מי מקריב לפניך. כרשנא מי מקריב לפניך פר בן שנה. שתר מי מנסך לפניך את היין, אדמתא מי בונה מזבח אדמה כד"א מזבח אדמה תעשה לי. תרשיש מי לובש בגדי כהונה. ומשמש לפניך כד"א תרשיש שהם וישפה, מרס מי ממרס לפניך את העופות. מרסנא מי ממרס לפניך הסלתות, ממוכן מי מכין לפניך את המזבח כד"א ויכינו את המזבח על מכונתו, אותה שעה אמר להם הב"ה ישראל בני הם רעי הם קרובי הם בני אוהבי הם שהוא אברהם דכתיב זרע אברהם אוהבי. מרומם אני קרנם כד"א וירם קרן לעמו ע"כ. הנה בתחלה העמידו דברי הפשט והורו לנו דבר נפלא עד מאד בגדולת המלך הזה להורות לנו כמה גדול כח הרועה המצילנו מידו כי מגובה לבבו להשתמש שימושי' נקלים בשרים הגדולים וכמו שבא בתרגום ירושלמי כרשנא מן אפריקא, שתר מן הינדיקא. אדמתא מן אדום, תרשיש מן מצרים, מרס מרסנא ממוכן מן ירושלם. הנה שהיו שרים מובחרים מד' כנפות הארץ והם שיושבי' ראשונה במלכות והוא משתמש בהם במה שאין דרכם בכך כמו ממונים על היין ועל הבית וכ"ש על סירוס העופות או מירוס הסלתות אשר דברים הללו נעשים ע"י אנשים קטני הערך לא ע"י השרים הגדולים, ואחר זה פירשו פי' אחר אשר הצמיחו אותו למעלה בסוף פסוק גם ושתי המלכה, אמרו שם מגילה פ"ק אשר למלך אחשורוש. ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן כל מקום שנא' במגלה זו למלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנא' למלך סתם משמש קדש וחול ע"כ, הנה כי הם ז"ל ראו מלחמה זו של אחשורוש עם ישראל וישראל עמהם כי היא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כאשר היתה המלחמה הראשונה של עמלק כמובא בספר הזוהר בפרשתו של עמלק ולכן ציינו ציוני' כי המלך סתם משמש קדש וחול, והנה פה שהיתה צמיחת מפלתן של שונאי ישראל ע"י המשתה הזה כמדובר, ובעלות המן ע"י עצה זו למעלה כמו שיבא עד שלזה יגבה לבו ויבקש לאבד אומה קדושה ועמדו מליצי יושר לפניו יתברך להליץ בעדם וללמד עליהם זכות ממה שהיה בדברי הגמ' שם וממה שיהיה בדברי המדרש באופן שאין הכוונה לבד להודיע אופן שמושם כי גם להודיע ההלצה והזכות אשר מלאכי מעלה מזכירים וכמו שדרכו ית' להדליק הנר מתוך החשך כדאיתא במדרש רבה, פ' ט"ו ומעלה את השחר מתוך החשך כדאיתא במדרש שוחר טוב בפסוק על אילת השחר וביארנוהו ביאור שלם במקומו ובא יבא בפסוק ותלבש אסתר מלכות בס"ד, ככה הוציא אור ישראל מתוך החשך שמות הרשעי' האלה, ולכן נדרשו שמות הללו לרע וטוב, ועמוד על כל זה כי נורא הוא, ומאמרם בגמרא מגילה פ"ק לפיכך ויאמר ממוכן קיים כל הכתוב ומה שפי' בו החכם הנז' יבא שלום ינוח על משכבו וכיוצא בזה כתבנו למעלה אצל מהומן בזתא חרבונא וגו'.

18 אמר המר משה בנו, ראיתי זה שהקשה מר נר"ו וקשה לי עוד מה ראה על ככה ר' לוי ומה הגיע אליו, כי הכתוב קראם בשמם וכך הסכי' השם שמות ואין טעם בהם, ועוד כי הפסיק בין הקרבנות עם המזבח, עיין למהר"י ן' שושן ז"ל, ועוד זה השלחן שלא במקומו ומה שנראה לי בזה עמ"ש הה"ר יוסף ן' דוד ז"ל וז"ל כי כוונת בעל המאמר לעוררנו על הפלג' השגחתו ית' על ישראל שמקדי' להם רפואה למכתם. וכמו שהקדים להם ענין בגתן ותרש אשר היה מעשה חשוב בעיני המלך להצלת מרדכי, כדכתיב אחר הדברים האלה גדל ואמרי' בגמ' מגל' פ"ק מאי אחר וכו' שהרי אחרי טובה זו שעשה מרדכי לא היה מן הראוי שיאמר שיגדל בעיני המלך שונאו של מרדכי החפץ להמיתו. אלא מאי אחר אחר שברא הב"ה רפואה למכתם שנאמר הושע ז' א'. ונגלה עון אפרים שנאמרה הרפואה קודם גלוי המכה שזהו העון כן סבב ה' שיזכרו ישראל קודם המעשה ההוא לרצון לפניו וזה באופן שבשעה אשר נתאספו לתת עצה על עסק ושתי שיהיו שמות היועצים מזכירי' זכות ישראל בעבור שיטה ה' לבם ליעץ ענין שתמשך ממנו הרפואה כדכתיב משלי כ"א א' פלגי מים לב מלך ביד ה' כי הכל היה תלוי במיתת ושתי בעונה, ושתכנס במקומה אחותנו אם בישראל והנקודה שעליה סובב כל זה היא העצה הזאת בהתבונן האדם בפעולות המביא עצותי מרחוק. אז מגיד כח מעשיו והעלה במעלו' מעולו' נפשו במושכל ההוא, ומלבד זה היה טעם נכון לר' לוי לומר מה שאמר כי היה מפורסם להם ז"ל כי שרי האומות למעלה מקטרגים על ישראל וכמו שאז"ל על שרו של עשו כנגד יעקב וכן שר מצרים וכו' ומקרא מלא הוא בדניאל דניאל י"ב שר מלכות פרס ושר מלכות יון וכו' ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם וכו' באופן שהיו שונאיהם של ישראל כלים אם יצילו בעצתם לושתי. וההפך שהיו ישראל הורגי' בשונאיהם אם ימיתוה בעבור שאפשר קרוב שיבא הדבר למה שבא שתמלוך יהודית, וכבר אמרו ז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי חזי' אין ספק שהוא תמה גדול איך הסכימו שרי פרס ומדי לתת עצה זו ולא מיחו בידי שריהם או הם בהם, אלא ודאי השגחתו ית' לזכות לישראל היה זה ששמות היועצים עצמם היו סנגורים על ישראל מורים זכותם והיו גוברים על הקטגורים יען וביען המביא הדבקות והקשר בין ישראל לאביהם שבשמים הוא בית המקדש והקרבנות, והשמות המורים בית המקדש על שם ששכינתו וקדושתו ית' שורה שם והקרבנות שנתקרב באמצעותם וכו'. וענין הסדר מלבד מ"ש אבא נר"ו קודם הביא קרבנות העשיר כרשנא שתר, ואם לא תשיג ידו קרבנות העני ומה גם כי בעונות רובם עניים, ואח"כ בא מקום נקרבי' עד מטה. ואח"כ המקריב תרשיש, ואחר כך הקרבת הדם בין במזבח העולה בין במזבח הקטרת או בפרכת מרס מרסנא ואחר כך המנחו' אשר הם עם קרבן העני בפרטות ואם ברוב הקרבנות מרסנא. ואח"כ השלחן אחרון אחרון, ממוכן, ומפני שהיה העון על דבר השלחן עשה המלך לכל העם הנמצאים וכו' והמלך והמן ישבו לשתות יבא המלך והמן היום אל המשתה, היה האחרון ממוכן מזכיר עון השלחן משתה אחשורוש וזכות השלחן של לחם הפנים. ומורה על שהתיאשו ישראל במשתה אסתר כמו שכתב מר אבא נר"ו ושיזכו לסעודה שלחן פורים, וכמו שמצאתי כתוב כתיבת ידי החכם כמהר"ר יהושע הלוי בן אלקבץ ז"ל וז"ל אמרו ז"ל מנין לחנוכה ופורים מן התורה לפי שבפר' אמור אחר סיום המועדים הזכירם ברמז' ויקרא כ"ד ב' צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך רמז לחנוכה, ובשתים מערכות שש המערכת על השלחן רמז לסעודת פורים. ועיין בפי' המגלה מבעל העקידה ז"ל שכתב שפסוק גדל המלך עד והעיר שושן נבוכה ירדנו ששה מעלות. ומפסוק בלילה ההוא ואילך התחלנו לעלות בגרם המעלו' כלפי מזרח, עד ליהודים היתה אורה, והנה השלחן היה נתון ממזרח למערב, נמצא שצדקו מאד דבריו, ששה מעלות למזרח וששה למערב, וכתיב ויקרא כ"ד ז' ונתת על המערכת לבונה זכה תרגו' מר דכי רמז למרדכי, וסמך ויצא בן אשה ישראלית וכו' אולי רמז לדריוש בן אסתר שהרגו אלכסנדרוס, והנה זה המאמר מסייע מאד לכל מה שכתבנו שאמר כלום הכינו לפניך שלחן של לחם הפנים כי ממוכן שזהו המן סבב להוסיף לנו סעודת השלחן, ותרגומו מסייעני שאמר בשלשה האחרונים שהיו מירושלם והליצו טוב לאבד האויבת ולקיים האהובה על המלכות, וקראו לחם הפני' שהיו לו פנים לכאן ולכאן ובדבר שחשב לעקור רגל מן השוק קמנו ונתעודדנו עכ"ל, ועם הסגנון אשר הביא מר אבא נר"ו אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה שאם מתקיימת עצתו של רשע זה מי מקריב לפניך וזהו שאמר והקרוב אליו יבא הסדר באופן זה, כרשנא מי מקריב לפניך פר בן שנה. שתר מי מנסך לפניך את היין. אדמתא מי בונה מזבח אדמה כד"א שמות כ' כ"א מזבח אדמה תעשה לי, הרי כלם קרבנות עשיר ותמידין והמקום. תרשיש מי לובש בגדי כהונה ומשמש כד"א תרשיש שהם הרי המקריב, מרס מי ממרס לפניך את העופות הרי קרבן עני. מרסנא מי ממרס לפניך את הסלתות, גם כן, ממוכן מי מכין לפניך את המזבח כד"א עזרא ג' ויכינו את המזבח על מכונתו, אפשר על מזבח הקטרת עם היות שנראה שמדבר במזבח הנחשת או בשלחן: