1יש אכילות שאדם מוזהר על אכילתם בעון חמור ויש אכילות שאדם מוזהר על אכילתם בעון קל ויש שאדם מורשה על אכילתם ויש שאדם מצווה על אכילתם כיצד הפיגול והנותר הרי הם בכרת הטבל הרי הוא במיתה בידי שמים הנבילות ודומיהן בלאו החולין הרי אכילתם רשות התרומה והמעשרות יש מצוה על אכילתם אלא שאינם בבל תותיר הקדשים יש מצוה באכילתם והם בבל תותיר וכל אכילה בכלל ענוי וענוי סתם על אכילה ושתיה הוא נאמר כמו שביארנו ויש ענויים שמדברי סופרים כמו שביארנו במשנה והם דברים שמניעתם הפסק תענוג ושמצינו בהם לשון ענוי אבל שיתחייב לענות עצמו בישיבת חמה אם העת חם או בישיבת צנה אם העת קר אע"פ שזה הוא בודאי ענוי לא מפני שלא מצינו בו לשון ענוי אין זה חייב בו שהרי הכתוב הקיש תענית למלאכה מדכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה בשב ואל תעשה אף ענוי בשב ואל תעשה ר"ל במניעת תענוג ולא בהבאת צער:2לעולם יזיר אדם עצמו מן היין שכל הנמשך אחריו יותר מדאי ומשתכר תמיד מאבד את הדעת ומשתבש וכל העבירות נעשות לו כהתר דרך צחות אמרו כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים כל הנותן עינו בכוס כל העריות ושאר עבירות דומות עליו למישור:
