מאירי על שבת קל״ח ב

« מאירי על שבת קל״ח ע״א מאירי על שבת קל״ט ע״א »

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּגַגָּהּ טֶפַח — אֲסוּרָה. וְכִי אֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ טֶפַח — אָסוּר. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח — שִׁפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָחֵית מִפּוּרְיָא טֶפַח, אֲבָל נָחֵית מִפּוּרְיָא טֶפַח — אָסוּר.

3 שבת פתח ↗

שְׁלַח לֵיהּ: הָא דְּתַנְיָא גּוֹד בְּכִיסָנָא מוּתָּר לִנְטוֹתָהּ בְּשַׁבָּת — אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, אֲבָל בְּאָדָם אֶחָד — אָסוּר.

4 שבת פתח ↗

אִידַּךְ מַאי הִיא דְּתַנְיָא: כִּירָה שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מִיַּרְכוֹתֶיהָ — מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. שְׁתַּיִם — אָסוּר. רַב אָמַר: אֲפִילּוּ חַד נָמֵי אָסוּר, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתְקַע.

5 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: לָא אָמְרִינַן לֶיחְזְיֵיהּ לְהַאי תַּנּוּרָא כְּמַאן דִּמְלֵי טוּמְאָה. דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא״, ״מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל״ — אוֹכָלִין מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין כֵּלִים מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס.

1 כילה כבר ביארנו לשיטתנו שכל שאין בה גג טפח מותר לנטותה וכל שיש בה גג פטור אבל אסור כל שיש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח הרי הוא כגגה וכן כל שיורדת משפת המטה ולמטה טפח אותו טפח נעשה כותל והמטה נעשית גג ואסור וכילת חתנים הנזכרת כאן דינה כשאר כילות וגדולי הרבנים הפרישו ביניהם לענין פירוש ואין צרך בכך וכן יש ספרים שכתוב בהן ולא אמרו אלא בשאין בשפועה טפח אבל יש בשפועה טפח שפועי אהלים כאהלים דמו ואין זה כלום שהרי בראשון של סוכה אמרו שפועי אהלים לאו כאהלים דמו:

2 סיינא והוא כובע שאדם משים על ראשו ומאהיל עליו מפני השמש אע"פ שמתפשט טפח מראשו ואילך מותר ואין כאן אהל שאין זה אלא כהופך כנף בגדו על ראשו ופורשה מראשו ואילך טפח ומ"מ דוקא בשמעמידו בהדוק שאם לא כן יש לחוש שמא יגביהנו הרוח ויבא להביאו ד' אמות וגדולי המחברים כתבו שהמהודק אסור ומתורת אהל ואין הדברי' נראין:

3 גוד בכוסכיו והם חוטים העבים שקושרין אותו בהם על הדרך שביארנו למעלה מה שכתבנו בו שהוא אסור דוקא באדם א' שהוא מותחו על יתד זה וקושרו ואח"כ חוזר ומותחו על זה וקושרו והוא נעשה אהל אבל בשני בני אדם מותר לכתחלה שאין כאן מתיחה ובבת אחת הוא פרוס וכל שהוא ראוי למתיחה אינו אהל אלא במתיחה ומ"מ כילה אפי' בעשרה בני אדם אסור שאי אפשר לפרסה בבת אחת בלא פריסה מתיחה מעט:

4 כירה שנשמטה אחת מירכותיה אסור לטלטלה אע"פ שתורת כלי עליה עדיין גזירה שמא יתקע כשהוא מחבר לה הרגל ר"ל שתוקעו שם בחוזק ומ"מ בנשמטו שתים מירכותיה אי אתה צריך לכך שהרי אסור לטלטלה מצד עצמה שאין תורת כלי עליה:

5 כלי חרס מיטמא מאוירו וכלי עץ מגבו כמו שביארנו כמה פעמים התנור שנמצא שרץ מאוירו והיו שם ככרות התנור ראשון והפת שניה ואין אומרין שיהא התנור כאלו מלא טומאה והרי נגעה הטומאה בפת ותהא הפת ראשונה אינו כן אלא נטמא התנור מכח שרץ שבאוירו והפת מכח התנור ומעתה היו כלי עץ בתוך התנור לא נטמאו שאם מכח השרץ הרי אין לכלי עץ טומאת אויר ואם מלח התנור הרי אין כלי מטמא כלי ואלו היית רואה את התנור מלא טומאה היו טמאי' מטומאת גבן אלא שאין רואין כן כמו שביארנו:

« מאירי על שבת קל״ח ע״א מאירי על שבת קל״ט ע״א »