מאירי על פסחים נ״ז ב

« מאירי על פסחים נ״ז ע״א מאירי על פסחים נ״ח ע״א »

1 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב אָשֵׁי: יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לָא תְּנָא מַתְנִיתִין. דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּבָשִׂים קוֹדְמִים לָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁמּוּבְחָרִין בְּמִינָן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קׇרְבָּנוֹ״, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין כְּאֶחָד. רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ מִקְרָא נָמֵי לָא קְרָא, דִּכְתִיב: ״אִם כֶּבֶשׂ״, ״אִם עֵז״, אִי בָּעֵי כֶּבֶשׂ — לַיְיתֵיהּ, אִי בָּעֵי עֵז — לַיְיתֵיהּ.

2 פסחים פתח ↗

3 פסחים פתח ↗

מַתְנִי׳ תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנָה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתִשְׁעָה וּמֶחְצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו.

4 פסחים פתח ↗

5 פסחים פתח ↗

1 כל קרבן שהוא בא מן הכבשים ומן העזים כגון שלמים אע"פ שהכתוב מקדים ברוב מקומות כבש לעז שוים הם ואין אחד מהם קודם לחברו אלא יביא איזה שירצה והרי כתוב בשלמים אם כשב אם עז ובחטאת של יחיד בפרשת ויקרא הקדים שעירה לכשבה דכתיב והביא קרבנו שעירת עזים ואח"כ ואם כבש יביא וכו':

2 ונשלם הפרק תהלה לאל:

3 מסכת פסח שני בעזר הצור ובישועתו:

4 אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת פסח שני היא מסדר מועד וכבר ביארנו בפתיחת החבור שבסדור רבינו הקדוש ע"ה היו מסכת פסח ראשון וזאת המסכתא חוברות אשה אל אחותה נכללות במסכתא אחת נקראת פסחים ופרק ערבי פסחים היה אחרון לכל פרקיה ובימי הגאונים ז"ל חלקוה לשתים וקראו הראשונה פסח ראשון והעתיקו פרק ערבי פסחים ממקומו וסדרוהו בסוף פסח ראשון וקראו שם המסכתא הזאת פסח שני ועל זה הצד הורגלנו בלמודה אחר מסכת פסח ראשון על הדרך שסדרנו בפתיחת החבור והיא כוללת חמשה פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' תמיד נשחט ב' אלו דברים ג' כיצד צולין ד' האשה ה' מי שהיה טמא וענין המסכתא אמנם הוא סובב בביאור הלכות קרבן הפסח על תכלית שלמות עניניו ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לששה חלקים הראשון בענין שחיטתו והקרבתו הן בזמן שחיטתו הן בענין השחיטה על איזה צד ראויה ועל איזה צד אינה ראויה וכיצד היו נוהגין בעזרה בשחיטת הפסחים ואם חל ארבעה עשר בשבת אלו דברים שבו דוחין את השבת וכן ענין החגיגה הבאה עם הפסח השני בענין צלייתו ואכילתו השלישי בענין טומאה שאירעה בקרבן הרביעי בביאור הנמנין עליו כלומר על מי שוחטין אותו ומי הם הראוים לימנות עליו החמישי בענין הנדחין לפסח שני ודברים שבין ראשון לשני הששי בענין אם אירעו בו סבות כגון שאבד או נתערב עם אחרים החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון ר"ל פרק תמיד נשחט ובפרק אלו דברים החלק השני יתבאר בפרק שלישי ר"ל כיצד צולין החלק השלישי יתבאר בפרק שלישי גם כן החלק הרביעי יתבאר בפרק רביעי ר"ל פרק האשה החמישי והששי יתבארו בפרק חמישי ר"ל פרק מי שהיה טמא זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיבואו בה דברים הרבה על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

5 והפרק הראשון ממנה אמנם יסוד ענינו לבאר החלק הראשון ורובו יסוב על שלשה ענינים הראשון בהודעת זמן שחיטת תמיד הערב כדי לידע ממנו זמן שחיטת הפסח שהיתה אחריו השני בענין אם שחטו שלא כראוי כגון שלא לשמו או שלא לשם הנמנין עליו וכיוצא בזה או על החמץ כיצד הוא דינו השלישי כיצד היו נוהגים בעזרה בשחיטת הפסחים זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו דברים שלא מן הכונה על הדרך שיתבאר:

« מאירי על פסחים נ״ז ע״א מאירי על פסחים נ״ח ע״א »