מאירי על פסחים קכ״א א

« מאירי על פסחים ק״כ ע״ב מאירי על פסחים קכ״א ע״ב »

1 אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות פתח ↗

הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד באי זה רוח שירצה משלש זויות המזבח, שהרי קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כמו שבארנו, ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ופסח שנותן דמו מתנה אחת כבכור. שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק, כתב הכ"מ דכונת הרמב"ם להא דתניא בזבחים ר"פ בית שמאי ר' יוסי הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, והקשה הלח"מ דא"כ איך פסק דדם כל אחד מהן בשפיכה דר' יוסי הגלילי אית ליה כולהו בזריקה כנראה שם בהדיא בגמ', וכונתו למה שמבואר שם דמאן דאית לי' פסח בשפיכה למד מתן דם פסח מקרא דודם זבחיך ישפך וכדאמר שם סבר לה כריה"ג פירש"י דאמר פסח בזריקה ונפקא ליה מואת דמם דלא כתיב דמו דליקו אבכור לחודיה, ולפירש"י קשה יותר דלפי פירושו אין שום תנא דסובר דבכור בשפיכה כיון דכתיב בהדיא ואת דמם תזרוק רק דפליגי אי דרשינן דמם על בכור מעשר ופסח או דקאי על בכור לחוד ולשון רבים דדמם הוא משום דקאי על שור כשב ועז כדפירש"י שם, עוד מוכח כן בסוף פ' איזהו מקומן דף נ', במה דתנן הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים וכו' ודמן טעון מתנה אחת וכו' ואמר בגמ' מאן תנא א"ר חסדא ר' יוסי הגלילי היא דתניא דמו לא נאמר וכו' ופירש"י מעשר ופסח וכן מפורש בגמ' בפסחים ד' ס"ד דאמר מאן תנא פסח בזריקה אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי היא, ומפורש דלריה"ג פסח בזריקה. והנה הלח"מ כתב דמה שכתב הרמב"ם דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת דשפיכה אינו אלא בדיעבד דבדיעבד סגי בשפיכה אבל לכתחלה דוקא פסח בשפיכה כמש"כ בפ"ג מהל' קרבן פסח דם הפסח בשפיכה ודם השלמים בזריקה וסמך על מה שכתב שם דדם השלמים בזריקה וה"ה לבכור ומעשר שהם קדשים קלים והם בכלל שלמים, ודבריו תמוהים דלבד מה דמשמעו לכתחלה משום בדיעבד לא היה צריך להשמיענו בבכור ומעשר דהא פסק בפ"ב מהל' פסוה"מ הל' ב' דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, וגם מה שכתב שסמך הרמב"ם על מה שכתב בהל' ק"פ דדם השלמים בזריקה וה"ה לבכור ומעשר לא דמו כלל דשלמים צריך שתי מתנות שהן ארבע ובכור ומעשר הוקשו לפסח דלא צריך אלא מתנה אחת, וכיון שכתב זריקת דמם ביחד עם דם פסח ודאי כונתו דלכתחלה בשפיכה. עוד קשה דבהסוגיא דריש ב"ש מבואר דאין ללמוד מקרא דודם זבחיך ישפך אלא למוד אחד, דבתחלת הסוגיא תניא מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר שנאמר ודם זבחיך ישפך ופריך האי מיבעי שכל הדמים טעונים מתן דם ליסוד ומשני נפקא ליה מדרבי, ופריך ואכתי מיבעי ליה לניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשני סבר לה כר"ע ומייתי מתני' דסוף פסחים דר' ישמעאל ור"ע פליגי בברך ברכת הפסח אם פטר את של זבח, ופריך ואכתי מיבעי ליה לכדתניא דר' ישמעאל דריש מהאי קרא דמעשר ופסח טעונין מתן דמים ואימורים ומשני סבר לה כריה"ג ופריך ור' ישמעאל האי קרא מפיק ליה להכי ולהכי ופירש"י דהא מפיק ליה לדין ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא דמשום זה ברכת הזבח פטר של פסח וקא דריש נמי האי קרא דפסח בשפיכה ואמר הגמ' תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל, והרמב"ם למד מהך קרא הרבה למודים א' דין ניתנים על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר בפ"ב בהל' פסוה"מ הל' א', ב' כל הניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא למד מהך קרא בהל' ב', ג' עיקר דין דפסח בשפיכה ומפסח למד הרמב"ם גם על בכור ומעשר מקרא דריה"ג שכולם בדין אחד לגבי זריקת דם דאין לנו למוד אחר אלא מהאי קרא דודם זבחיך ישפך. ונראה דבקושיא זו מבואר עיקר שיטתו של הרמב"ם שדחה הסוגיא דר"פ בית שמאי דסברה דאין ללמוד מהך קרא אלא למוד אחד דלפי"ז מוכרח לשנויי תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל והיינו דא"א ללמוד דפסח בשפיכה ושהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, ולפי"ז מה דפליגי ר' ישמעאל ור"ע בברך ברכת זבח אי פטר של פסח הוא מטעם אחר כמו שפירש"י שם דסבר ר' ישמעאל פסח עיקר וזבח טפל וכדאיתא בירושלמי בפסחים, אבל בסוף פסחים אמר הגמ' אמתני' דברך ברכת הפסח, כשתמצי לומר לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר"ע לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה ומוכח דר' ישמעאל דריש מהך קרא דפסח בשפיכה ושהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וכבר הקשו זה שם בתוס' מהא דפסחים דף פ"ט דאמר אלא משום דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה מאי נפקא מינה והא תניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אלמא דאית לן בפשיטות הני תרתי, והרמב"ם אינו סובר כתי' התוס' דר' ישמעאל נפקא ליה זה מסברא וסובר דהיא מחלוקת הסוגיות וגמ' דפסחים סוברת דאפשר לדרוש יותר מלמוד אחד מהך קרא כמו שנבאר דמלשון הכתוב נוכל להוציא כל הדינים שלמד הרמב"ם. אלא דצריכים אנו לדברי הלח"מ בזה ולהוסיף על דבריו שהקשה לנכון דהא קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו וקיי"ל דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, ובאמת הרמב"ם פסק להדיא בפ"ח מהל' חמץ ומצה כר"ע דברך ברכת הפסח לא פטר את של זבח, וכתב הלח"מ דר"ע פליג על ר' ישמעאל וסובר דכיון דלכתחלה אין ליתן בשפיכה להניתנין בזריקה לכן אין זריקה בכלל שפיכה ודלא כהסוגיא דריש פ' בית שמאי דר"ע לית ליה דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצאו כיון דמוכח מהסוגיא דדף פ"ט דהך ברייתא היא הלכה וגם צריכין אנו לפסוק כר"ע, ונראה להוסיף על דברי הלח"מ דלא נאמר דר' ישמעאל ור"ע חולקים בסברא זו אי מהני הא דבדיעבד יצא לומר דזריקה בכלל שפיכה דלפי"ז לא פליגי כלל בהלכה אלא בסברא והלשון משמע דיוצא מזה חלוק בהלכה אלא דר' ישמעאל סבר דזריקה בכלל שפיכה היינו דלכתחלה אפשר ליתן בשפיכה להניתנין בזריקה ודריש קרא דישפך על לכתחלה ובזה פליג ר"ע ואמר דלא זריקה בכלל שפיכה היינו דאין ליתנם לכתחלה בשפיכה וממילא אינם שוין ולכן לא פטר של פסח את של זבח ונמצא דלפי"ז הך ברייתא דהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא הוא דוקא כר"ע ולא כר' ישמעאל וזה אינו כפי' הר"ר חיים שהביאו בתוס' בזבחים ובפסחים וכגירסתו אלא כגירסא שלנו רק דר' ישמעאל סבר דילפינן מקרא גם על לכתחלה וקיי"ל כר"ע וכהברייתא דרק בדיעבד יצא. ונראה לבאר בטעמא דפליגי הסוגיות דפסחים על הסוגיות דר"פ ב"ש ודסברי דאפשר ללמוד יותר מלמוד אחד מקרא דודם זבחיך ישפך, והוא משום דאינו דרשא מקרא מיותר אלא מפשטיה דקרא, דכיון דכתיב ודם זבחיך ישפך ידעינן מזה דסגי בשפיכה אחת וזה א"א לומר דהוא לכתחלה דהא בחטאת בעי ד' מתנות ובעולה ובאשם ושלמים שני מתנות שהן ארבע וכיון דכתיב זבחיך בסתם ע"כ דהוא בכל הזבחים וללמד שבדיעבד כיפר במתנה אחת, וידעינן נמי מזה שכל הזבחים אף שדינם בזריקה אם נתנם בשפיכה יצא כיון דכתיב ישפך, וכיון דכתיב ישפך דהוא לשון לכתחלה ולא נוכל לומר דהוא על כל הזבחים דבכל הזבחים ודאי לא סגי בשפיכה אחת לכתחלה לכן ילפינן מזה דאיכא זבחים היכי דאין לנו למוד מפורש דצריך שתי מתנות או ארבע מתנות דדינם במתנה אחת וכיון דכתיב ישפך אמרינן דהני קרבנות דדינם במתנה אחת בהם עיקר דינם בשפיכה אבל זבחים שעיקר דינם יותר ממתנה אחת וע"כ לא קאי עלייהו קרא דישפך לכתחלה ממילא לא אמרינן בהו דדינם בשפיכה לכתחלה. ועכשיו נראה דמה דאמר בגמ' בסוף פ' איזהו מקומן על מתני' דהבכור והמעשר והפסח ודמן טעון מתנה אחת מאן תנא אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי היא דפסח בזריקה יש לפרש דשאלת הגמ' מאן תנא הוא מהא דמשוי תנא בכור ומעשר ופסח כדפירש"י אבל לא בזה דפסח בזריקה כדפירש"י אלא ממה דמשוי בכור לפסח ומעשר דבבכור איכא קרא ואת דמם תזרוק ובמעשר ופסח ליכא קרא על זריקת דמים ולר' ישמעאל ילפינן זה מקרא דודם זבחיך ישפך וממילא ליכא אלא שפיכה אחת, וא"כ לא דמי בכור למעשר ופסח דמעשר ופסח צריכין להיות בשפיכה ובכור בזריקה כדכתיב ואת דמם תזרוק אבל לר"י הגלילי דהוקשו זה לזה ניחא כיון דעכ"פ איכא קרא דודם זבחיך ישפך ומוקמינן ליה לדין לכתחלה בבכור מעשר ופסח דלא כתיב בהו שני מתנות, אבל לר' ישמעאל לא הוי מוקמינן גם בכור בהדי מעשר ופסח כיון דבבכור כתיב להדיא תזרוק והוי מוקמינן קרא דודם זבחיך ישפך רק למעשר ופסח. אכן ישבנו רק הא דאמר רב חסדא בזבחים דלא קאמר בהדיא דפסח בזריקה, אבל בפסחים פ' תמיד נשחט אמתני' דזרקו זריקה אחת כנגד היסוד איתא להדיא מאן תנא דפסח בזריקה אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי, ומזה סתירה מפורשת לשיטת הרמב"ם שפסק דבכור ומעשר ופסח בשפיכה וכתב קרא דר"י הגלילי, ונראה דגם זה מיושב דזה ודאי דהך מתני' סברה דפסח בזריקה וכ"ש בכור דכתיב בהדיא תזרוק, ומ"מ פסק שפיר הרמב"ם בכור מעשר ופסח הם בשפיכה ודוקא משום שכתב קרא דר"י הגלילי, והיינו דרב חסדא בפסחים אמר שפיר דע"כ הך מתני' דסברה פסח בזריקה מדתנן זורקו זריקה אחת והוא ודאי לשון זריקה ע"כ אתיא כר"י הגלילי דלר' ישמעאל דליכא קרא במתן דם מעשר ופסח אלא מודם זבחיך ישפך ודאי מתן דמן בשפיכה לכתחלה כיון דליכא קרא אחרינא על זריקה אבל מ"מ להלכה כיון דהלכה כר"ע מחבירו ובסוף פסחים מפורש דר"ע סבר דפסח בשפיכה, לכן סובר הרמב"ם דכיון דמתני' דפרק איזהו מקומן כיון דתנן גבי הלכתא פסיקתא דכל סדר הקרבנות צריך לומר דהלכה היא וכיון דצריכין אנו לפסוק כר"ע דפסח בשפיכה וגם לפסוק כמתני' דאיזהו מקומן וכיון דמשוי בכור מעשר ופסח בהדדי דדמן טעון מתנה אחת ולר"ע פסח ודאי בשפיכה וע"כ דכולהו בשפיכה וזהו א"א אליבא דר' ישמעאל כיון דבבכור כתיב ואת דמם תזרוק ולא הושוה בכור למעשר ופסח, וע"כ דהיא כר"י הגלילי דיליף מחד קרא בכור ומעשר ופסח וכיון דגלי קרא דודם זבחיך ישפך דאיכא זבחים דמצותן לכתחלה בשפיכה וכמו שכתבנו מוקמינן לקרא בבכור מעשר ופסח דאין בהם אלא מתנה אחת, ומבואר שהרמב"ם הביא שפיר קרא דריה"ג ופסק דבכור מעשר ופסח דינם בשפיכה. -מלואים והשמטות- מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א. שם בהל' י"ז בד"ה עוד, כתב היא קושיית הכ"מ בפ"ב מהל' פסוה"מ בודאי נכונה הערתו שכנראה לא ראיתי אז דברי הכ"מ אבל שם במקומו כבר הבאתי מה שכתבתי כאן. שם בד"ה אכן שבארתי שיטת הרמב"ם שכתב בהל' זו דבכור מעשר ופסח דינם בשפיכה, כתב קשה דלהדיא פסק מהל' בכורות דמעשר דינו בזריקה. זה באמת תימה עצומה ולא עמדתי בזה ולפלא שלא עמדו בזה הכ"מ והלח"מ, ועתה שעיינתי בזה נראה דהנה במה דתניא דניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא ופסק כן הרמב"ם אינו מבואר בהלכה בניתנין בשפיכה שנתנם בזריקה. דלפירש"י בסוף פסחים ובזבחים פ' ב"ש לר' ישמעאל לא יצא אבל לפימש"כ בדעת הרמב"ם דלא פליגי רי"ש ור"ע אלא בדין לכתחילה א"כ י"ל דבדיעבד גם בזה יצא, אלא דצריך באור למה תניא רק בניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה, ולא בניתנין בשפיכה שנתנם בזריקה, ומצאתי במאירי בפסחים שמביא בזה מחלוקת, אך במעשר ופסח יש מקום לומר דעיקרם בשפיכה אי ילפינן דינם מודם זבחים ישפך, אבל בבכור שנאמר ואת דמם תזרוק אף דנימא דקרא דודם זבחיך מלמד על כולם דדינם בשפיכה, אבל קשה לומר דפסול בדיעבד, ובפרט לדעת הרמב"ם שפסק כאן בהלכה כריה"ג, ולומד בכור מעשר ופסח מואת דמם וכתוב להדיא תזרוק. וראיתי שם בפ"א בדין בכור שכתב ג"כ וזורקין את דמו, אך מזה לא קשה דבודאי הלשון הכללי הוא זריקה, אבל בפ"ו גבי מעשר כתב וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד, ומלשון זה בפסחים דף ס"ד במה דתנן שם זורקו זריקה אחת כנגד היסוד, אמר הגמ' מאן תנא דפסח בזריקה. ומצאתי שעמד בזה המרכה"מ כאן בח"א שהאריך הרבה והזכיר מה שכתב בפ"ו מהל' בכורות אבל תירוצו אינו מבורר ע"ש. לכן נראה דכיון דזה ודאי דשם הכללי הוא זריקה ובזבחים דף ח' תנן הפסח והחטאת וכו' וזרק וכו' וזהו רק אם בדרך זריקה מרחוק או בדרך שפיכה מלמעלה בסמוך ולכן בפרטית הזריקה סמך על מה שכתב כאן בהל' מעה"ק, שכאן עיקר מקומו, והמרכה"מ הראה שבפ"ג מהל' פסח כתב דדם פסח בשפיכה, ומ"מ כתב בפ"א הל' ד' ואח"כ יזרוק דם הפסח, אבל באמת יש לדייק עוד יותר דבפ"ג לא נחת הרמב"ם לדין זריקת הפסח, אלא בדרך אגב בדין נתערבו עורות פסחיהן שכתב שאינו יכול להתנות בשלמים שדם פסח בשפיכה, ומקודם לא כתב זה, ובפ"א כתב יזרוק, וע"כ שסמך על מה שכבר ביאר כאן, לכן גם מה שכתב גבי מעשר הוא לשון הכללי זורקין, וזריקה, ועל אופן הזריקה סמך על מה שכתב כאן, והגמ' בפסחים דאמר ריה"ג היא ע"כ סבר דריה"ג סובר פסח בזריקה, אבל הרמב"ם כאן הביא דרשא דריה"ג וכתב דפסח בשפיכה, לכן שפיר סמך שם על מה שכבר ביאר כאן דבכור מעשר ופסח בשפיכה.

1 דם הפסח טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד ודם השלמים טעון שתי מתנות שהן ארבע בזריקה כמו שביארנו בראשון של סנהדרין והזריקה היא נעשית מרחוק שאין קפידה בנפילת השירים על היסוד והשפיכה היא בנחת כדי שלא יפלו חוץ ליסוד וכל שדינו בזריקה אינו נותן בשפיכה ואין צריך לומר שכל שדינו בשפיכה אינו נותן בזריקה ויש פוסקין שהזריקה מיהא בכלל השפיכה ואע"פ שבסוגיא זו חלק בה ר' עקיבא שהלכה כמותו הם אומרים שסוגיא זו לא נשנית אלא דרך דיוק בעלמא:

« מאירי על פסחים ק״כ ע״ב מאירי על פסחים קכ״א ע״ב »