מאירי על נדה ח׳ ב

« מאירי על נדה ח׳ ע״א מאירי על נדה ט׳ ע״א »

1 נדה פתח ↗

וּמִי קָאֵי? וְהָתַנְיָא: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מוּסָף — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בִּנְעִילָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּעַרְבִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.

2 נדה פתח ↗

אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת הֵן — בְּתוּלַת אָדָם, בְּתוּלַת קַרְקַע, בְּתוּלַת שִׁקְמָה. בְּתוּלַת אָדָם — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, נָפְקָא מִינַּהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, אִי נָמֵי לִכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם.

4 נדה פתח ↗

בְּתוּלַת קַרְקַע — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל אֵיתָן, אִי נָמֵי לְמִקָּח וּמִמְכָּר. בְּתוּלַת שִׁקְמָה — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְצְצָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אִי נָמֵי לְמִקְצְצַהּ בִּשְׁבִיעִית, כְּדִתְנַן: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי הָא!

5 נדה פתח ↗

6 נדה פתח ↗

בְּתוּלַת שִׁקְמָה — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְצְצָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אִי נָמֵי לְמִקְצְצַהּ בִּשְׁבִיעִית, כְּדִתְנַן: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי הָא!

8 נדה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת, וְרָאֲתָה דָּם, וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ.

1 וערב יום הכפרים צריך להתודות במנחה אחר שמונה עשרה בסוף תפלתו ובחמש תפלות של יום מתפלל שבע ומתודה כמו שהתבאר במקומו:

2 כהן גדול באלמנה עובר בלאו ובעולה ומוכת עץ ובוגרת עובר עליהן בעשה שנאמר אשה בבתוליה יקח:

3 וכן בעולה ומוכת עץ אפילו הכיר בה כתבתה מנה אבל בוגרת כתבתה מאתים וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת כתובות:

4 המוכר לחברו בתלת קרקע צריך ליתן לו מקום שלא נעבד מעולם לפי שעושה פירות מרובין ושמנים וסימנה כל שאין עפרה תיחוח ומעלה רשושית ר"ל אבנים דקים וכן קרקע שנמצא בו סלע והר אבל אם נמצאו בו חרסים בחפירתו אין זה בתולת קרקע שאם לא נעבד חרסים מהיכן ומ"מ נחל איתן האמור בתורה לענין עגלה ערופה אע"פ שלפי סוגיא זו יראה בפירושו מקום קשה וקרקע בתולה לענין פסק אמרו באחרון של סוטה שאע"פ שאינו איתן כשר ולא יעבד בו ולא יזרע להבא קאמר ואף מפרשי המקראות פירשוה מקום חשוב ואשר לא יעבד ולא יזרע להבא וגדולי המחברים פירשו נחל ממש ושהוא שוטף בחזקה ואיני מבין מה מקום לאסור עבדה וזריעה בנחל ושמא נאמר כן על שפת הנהר במקום שעורפין אותה:

5 המוכר לחברו בתולת שקמה צריך ליתן לו שקמה שלא נקצצה מעולם ואע"פ שסתם לקיחתה לסדן ושקמה אינו ראוי לסדן עד שיקצצנה הרבה פעמים ויתעבה מתוך החתך שמא כך הוא נוח לו שיקצצנה כשיעור שירצה ותתעבה ברשותו:

6 בתולת שקמה אין קוצצין אותה בשביעית מפני שקציצתה עבודה היא שהרי כך הוא המנהג לקוצצה כדי שתתעבה ותהא ראויה לסדן אלא שיתבאר במקומו שאם צריך לעיציה קוצצה בדרך שלא יהא נראה כעבודה והוא שיקצצנה סמוך לארץ או למעלה מעשרה טפחים:

7 כבר ביארנו במה שאמרו שהמעוברת דייה שעתה שפירושו משהוכר עוברה והוא לסוף שלשה חדשים ודבר זה אין בו הפרש בין יולדת לשבעה ליולדת לתשעה שאף היולדת לשבעה אין עוברה נכר אלא לשלשה חדשים וזהו שאמרו כאן איכא דילדא לשבעה פירושו כעין מהו דתימא כלומר איכא דילדא לשבעה ושמא הייתי אומר שעוברה נכר לשליש ימי העבור שהם שני חדשים ועשרה ימים ונשהא את הטהרות משם ואילך עד שנראה אם תלד לשבעה ומ"מ לענין פסק כל תוך שלשה מטמאה מעת לעת:

8 מי שהיתה בחזקת מעברת וראתה דם והרי דייה שעתה ואח"כ הפילה רוח או דבר שאינו של קיימא ר"ל שאינו ראוי ליקרות ולד ונמצא שלא היתה מעוברת אין אומרין שנחזור ונטמא למפרע טהרות שמעת לעת מאותה ראייה שראתה אלא עדין דנין בה שמאחר שבשעת הראיה לא הפילה דייה שעתה שאע"פ שאין זה נקרא עבור לענין קשוי כמו שנבאר בסמוך לענין סלוק דמים מיהא עבור הוא וכל שראתה קודם שהפילה דייה שעתה:

« מאירי על נדה ח׳ ע״א מאירי על נדה ט׳ ע״א »