מאירי על גיטין פ״ד ב

1 תנאים שבגט על איזה צד פוסלין ועל איזה צד אין פוסלין הדברים מבולבלים בענין זה ביד מפרשים וצריך שתדע שלדברי כלם יש דרכים שפוסלין בהם בין לפני התורף בין לאחר התורף ויש דרכים שאין פוסלין בהם אלא לפני התורף והפסול הוא בשלשה דרכים אחת שנכתב התנאי בתוך הגט ואחת שלא נכתב אלא שאמר לה כן בשעת מסירה והשלישי שלא נכתב בגט ולא נאמר לה כלל אלא שגלה דעתו ואמר לעדים בשעת כתיבה שהוא מכתיבו על דעת שימסרנו בתנאי זה ומה שנראה לברור בענינים אלו לדעתי בשאר הדברים שנתבלבלו בהם הוא שכל שנכתב התנאי בתוך הגט אם לפני התורף נכתב פסול בין בחוץ בין בעל מנת ולא סוף דבר בנתנו סתם ר"ל שלא הזכיר התנאי בשעת מסירה שהרי כל שהתנאי כתוב בתוכו אין צריך לאמרו בשעת מסירה אלא אפי' חזר ומחק או בטלו או נתקיים התנאי מפני שאין כאן כריתות אחר התורף בעל מנת כשר כל שחזר ומחק או ביטלו או נתקיים ובחוץ פסול על כל פנים ולהיתר זה ר"ל אחר התורף בעל מנת אנו פוסקים כרבנן ויש פוסקים כר' לפסול בכל כתיבה בתוכו אף לאחר התורף ואף בעל מנת כמו שנבאר לא נכתב בתוך הגט אלא שאמרו בשעת מסירה כל שבחוץ פסול עד שיטול הימנה ויחזור ויתן בלא תנאי כל שבעל מנת כשר אם בקיום אם בבטול ומחילה אם אינו תנאי של נתינה על הדרך שביארנו בקורדיקוס אלא שבקצת תנאים לא תנשא עד שיתקיים התנאי כמו שביארנו לא נכתב בתוך הגט ולא נאמר לה בשעת מסירה אלא שגלה לעדים שהוא מכתיבו על דעת שיתנהו בתנאי זה וכשנתנו נתנו בלא תנאי אם לא היה דעת זה עד לאחר התורף כשר אפי' היה דעתו בחוץ הואיל ולא הזכירו בשעת נתינה שכל שלא נכתב התנאי בתוך הגט נתינתו בסתם ר"ל שלא בהזכרת התנאי זהו בטולו ואם היה דעת זה לפני התורף פסול וכתבו בה גדולי הדורות אפי' היה דעתו בעל מנת שכל שלפני התורף הרי הוא כנכתב בתוכו וזהו שאמר רבא לספריה שתקוה לבעל עד דכתיבו לתרפא דגיטא כלומר שלא יגלה דעתו בשום תנאי וכן פירשו גדולי הרבנים וסתמא קאמר אפי' בעל מנת אלא שעיקר הדברים שבעל מנת כשר אף לפני התורף אם נתקיים או ביטלו ואינו כנכתב בתוכו והאי דקאמר רבא שתקוה פירושו שמא יגלה דעתו להם בלשון חוץ ואף גדולי המפרשים נסכמים בה ממה שאמרו בקורדיקוס כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכתבו בתוך שנים עשר חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט ומשום דהכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו לאחר שנים עשר חדש אלמא דאי אמר להו מיהא הכי כשר אע"פ שנכתב על תנאי שלא ליתנו אלא לאחר שנים עשר חדש וחוץ מכבודו ראיה אין כאן שבזו אין הגט נכתב על דעת שום תנאי בעולם אלא שלא עשאם שלוחים להולכה אלא לאחר שנים עשר חדש ומכל מקום הדברים נראים ואין צריכין חזוק וראיה שאם תאמר שהוא כנכתב בתוכו היה לך לפסול בדעת חוץ אף לאחר התורף:

2 ויש לך דרך אחרת בכלל זה עולה לענין אחד עם מה שכתבנו לשיטתנו שחוץ פוסל ככתבו בתוכו בכל ענין וכן בשעת מסירה אבל בגלוי דעת שבשעת כתיבה פוסל לפני התורף ולא לאחר התורף הואיל ובטלו ר"ל שנתנו סתם על מנת בכתב פוסל לפני התורף בכל ענין ולאחר התורף כשר אם מחק או מחל בפירוש אם אינו תנאי של נתינה או קיים בשעת מסירה כשר בכל ענין בגלוי הדעת כשר בקיום או בנתינה סתם אף לפני התורף:

3 אע"פ שכתבנו הראוי לברור בענין זה דרך פסק רואה אני להעירך מעט בביאור הסוגיא כדי שיהו הדברים מסודרים לך על אפניהם והריני מודיעך דרך הקדמה שלא דברו בהלכה זו אלא בתנאי שבגלוי הדעת ושבכתיבה בתוך הגט אבל בתנאי שבשעת מסירה לא דברו בה כלל שהדברים פשוטים בה ומעתה הריני מתחיל בביאור הסוגיא והוא שאמרו במשנתנו כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול ואמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן כלומר זה שאמרו במשנתנו בתנאי של חוץ שאם כתבו בתוכו פסול אפי' חזר ומחק ולא דיו בנוטל וחוזר ונותן מפני שהגט פסול מצד עצמו דוקא בכתבו בתוכו אבל אם לא כתבו בתוכו אע"פ שגלה דעתו שעל דעת זה מכתיבו הואיל ומכל מקום נתנו סתם כשר אפי' גלה דעתו לפני התורף וכי תימא פשיטא מהו דתימא הני מילי לאחר התורף שמכל מקום נכתב התורף בלא גלוי דעת של תנאי אבל לפני התורף אפי' על פה פסול ר"ל בגלוי הדעת של כתיבה אע"פ שלא הזכיר בשעת מסירה קמ"ל דאפי' בהכי כשר הואיל ולא הזכירו בשעת מסירה ורבא אמר לא שאנו דניבעי בפסול זה כתבו בתוכו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה ר"ל גלוי הדעת פוסל אע"פ שלא הזכירו בשעת מסירה ולדעתנו דוקא בחוץ והא דאמר רבא להנהו דכתבי גיטי שתקוה שתוקי לבעל עד דכתיבו תורפא דגיטא פירושו כדי שלא יגלה דעתו בתנאי שבלשון חוץ זו היא שיטתנו והלכה כרבא ויש מפרשים אותה אף בעל מנת ושתקוה שתוקי כי היכי דלא לידכר שום תנאי כמו שכתבנו ואין הדברים נראין דהא אמתניתין קאי ומתני' בחוץ איתמרא ועוד שאין ראוי לפסול בגלוי הדעת מה שהוא כשר לומר בשעת מסירה והרי מכל מקום שעד עכשו דברו בתנאי שבגלוי הדעת ועל פה הנזכר בה פירושו על פה שבגלוי הדעת ובבריתא הסמוכה לה דברו בתנאי הכתוב בתוך הגט ועל פה האמור בה פירושו על פה שבשעת מסירה והוא שאמר תנו רבנן כל התנאים פוסלין בגט ר"ל אם נכתב בתוכו אפי' נתקיים התנאי או מחק או ביטל ומדקאמר כל התנאים פירושו בין בחוץ בין בעל מנת ולא נתברר עדין אם לפני התורף אם לאחר התורף דברי ר' וחכמים אומרין כל שפוסל על פה ר"ל בשעת מסירה והוא תנאי שבחוץ פוסל בכתב אפי' נתקיים או מחק או ביטל ואת שאינו פוסל על פה והוא תנאי שבעל מנת אינו פוסל בכתב אחר שחזר ומחק או ביטל או נתקיים אמר ר' זירא מחלקת ר' ורבנן מיהא בעל מנת בנכתב לפני התורף שר' פוסל אף בעל מנת מגזירת חוץ ורבנן לא גזרי אבל לאחר התורף אף לדעת ר' כשר בעל מנת ומתניתין דקתני כתבו בתוכו ואוקימנא בחוץ דמשמע דאפי' בכתיבה חוץ הוא דפסיל הא על מנת לא פסיל דוקא איתמר האי דיוקא דידה לאחר התורף אליבא דדברי הכל או לפני התורף ואליבא דרבנן ורבא אמר מחלקת לאחר התורף דר' פסיל ליה אף בעל מנת מגזירת לפני התורף ורבנן לא גזרי אבל לפני התורף אף רבנן פסלי ומתני' דקתני כתבו בתוכו ואוקימנא בחוץ דאיכא למידק דאפי' בכתיבה חוץ הוא דפסיל על מנת לא פסיל דוקא איתמר האי דיוקא לאחר התורף ואליבא דרבנן והלכה כרבא ולפני התורף אף בעל מנת פסול לדברי הכל ולאחר התורף כשר לרבנן בעל מנת אף בתנאי של נישואין ר"ל על מנת שתנשאי לפלני או שלא תנשאי לו ואנו פוסקים כדבריהם ופסול לר' ויש פוסקין כדבריו כמו שהקדמנו אלא שהלכה למעשה נוהגין בגיטא דשכיב מרע כרבנן וכן בפרק שני אמרו אימר הוה ביה תנאה וזייפתיה ולדבריהם היאך היה בו תנאי אלא שהדברים נראין כשיטתנו והיה שם תנאי לאחר התורף ובעל מנת ואני תמה לר' גיטא דשכיב מרע היכא ושמא באמירה או שמא לא אמרה ר' אלא בתנאי של נישואין דומיא דחוץ שאין חוץ אלא לענין נישואין או ביאה באי זה צד ר"ל על מנת שתבעלי לפלני או שלא תבעלי לו וכל התנאין דקאמר פירושו בחוץ ובעל מנת ואני תמה על גדולי המפרשים שכתבו דקיימא לן כרבנן לאכשורי בעל מנת לאחר התורף חוץ מתנאי דנישואין ולדידן אף בנשואין כן והא דתני אבוה דר' אבין לשיטת ר' זירא נאמרה וכבר ביארנו שהלכה כרבא:

4 זהו ביאור השמועה בקצור ומפתחות שבה הוא שתזכור תחלה מה שהקדמנו ששמועת רב ספרא נאמרה בגלוי הדעת והבריתא נאמרה בנכתב התנאי בתוך הגט ולא הוזכר בה כלל תנאי האמור בשעת מסירה וכן שתזכור מה שפירשנו שאין על פה האמור בבריתא דומה לעל פה האמור בשמועת רב ספרא אלא על פה האמור בשמועת רב ספרא פירושו בגלוי הדעת ועל פה שבבריתא פירושו על פה שבשעת מסירה וגדולי קדמונינו האריכו בה ופירשו אף על פה שבבריתא בגלוי הדעת ומתוך כך נתבלבלו להם הדברים להקשות דאם כן לרב ספרא מתני' דלא כר' ודלא כרבנן וכן בשאר דברים וטרחו בהם ללא צורך כמו שתראה בפירושיהם ובהרבה חדושין ותוספות ואינך צריך להם כלל:

5 אע"פ שהתרנו לכתוב תנאי בתוך הגט על הצדדין שביארנו קצת חכמים מנהיגים שלא לעשות כן ומעשה היה בהר באחד שגירש על מנת שאם בא לשם תוך חמש שנים לא יהא גט והסכימו לכתוב את הגט בלא שום תנאי ולמסרו בתנאי אלא שהסכימו למסור את הגט אחר קבלתה ביד שליש ולכתוב התנאי בשטר אחר ולמסור אותו שטר גם כן ביד אותו שליש וזה נסח שטר התנאי שכתבו מצד אחר אנו עדים חתומי מטה חתמנו על הגט שנתן פלני לפלניתא שהיתה אשתו קודם לכן ובאותו הגט לא כתבו שום תנאי אלא שהוא נתנו לה בפנינו על תנאי וכך אמר לה בפנינו הרי זה גיטיך על מנת שאם לא אחזור בכאן במונפשלייר מהיום ועד חמש שנים שלמות יהא גט ואם אחזור בתוך זמן זה לא יהא גט ותהיי נאמנת עלי שלא באתי ולא פייסתי ואע"פ שאמרו רבותי' שאדם יכול לכתוב תנאי בתוך הגט לאחר התורף לא רצינו להכניס עצמנו במחלקת וכתבנוהו בלא תנאי ומסרו לה בתנאי זה וכתבנוהו בשטר זה ונתננו ביד פלני זה להיות בידו לראיה ופלני זה הפקיד שטר זה ביד שליש בכאן והוא פלני ואף היא הפקידה גיטה אחר שקבלתהו לפלני זה השליש ששטר בידיו כדי שלא תהא רשאה לילך עם גיטה ולינשא בו במקום אחר קודם שיתקיים התנאי ומה שהיה בפנינו בזמן פלני למנין שאנו מונין וכו' כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלני זה להיות בידו לראיה וכו' ואם לא כתבו שטר זה ביום נתינת הגט כותבין וכתיבת הגט ונתינתו היתה ביום פלוני ואחרנו וכתבנו שטר זה בזמן פלני ונתננו ביד פלני וכו' ואירע במעשה זה שחזר תוך חמש שנים ונתבטל הגט וכתבו לו העדים בנסח זה אנו עדים חתומי מטה חתמנו על גט שנתן פלני לפלניתא בזמן פלני ושמסרו לה בפנינו על מנת אם לא יבא בכאן תוך חמש שנים ועכשו אנו מעידים שבא הנה בתוך הזמן הנזכר ונתבטל הגט ומה שהיה בפנינו בזמן פלני כך וכך קודם זמן השלמת התנאי כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלני זה להיות בידו לראיה:

6 ומכל מקום כל שרצה לכתוב את התנאי בתוך הגט כותב נסח הגט הרגיל עד וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי על מנת שאם לא אחזור תוך זמן פלני יהא גט מעכשו די תהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי מאותו היום ואילך לכל גבר דתצביין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמאי מאותו היום ולעולם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מינאי מעכשו ולאותו זמן ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל וכל שאחזור תוך הזמן הנזכר לא יהא גט כלל אלא שאם לא אחזור בכאן תוך הזמן הנזכר יהא גט מעכשו ולאותו זמן כדת משה וישראל וחותמין העדים ואם רוצה להתנות שתהא נאמנת עליו שלא בא כל זמן שלא יזמין עדים על ביאתו הכל לפי תנאו אלא שאם רוצה לכלול בתוך התנאי על מנת שלא אבא כאן ולא אזמין עדים על ביאתי וכל שאבא ואזמין עדים על ביאתי לא יהא גט:

7 כל שכתב תנאי שאי איפשר לקיימו בתוך הגט אפי' לפני התורף כשר שכל שהוא מפליגה בדברים אינו כלום וכן התבאר בתוספתא והוא שאמרו שם על מנת שתעלי לרקיע אינו אלא כמפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב זה הכלל כל תנאי המתקיים בפה מתקיים בשטר כל שאינו מתקיים בפה אינו מתקיים בשטר:

8 מגדולי הראשונים חדשו בחבוריהם שכל על מנת הנכתב בגט אינו פוסל אם נתקיים ולא נזכר בו פסול אלא בחזר בו וביטלו או בחזר ומחקו אבל בנתקיים אינו פסול אלא בעל מנת שלא תנשאי אבל בעל מנת שבשאר תנאים לא והביאו ראיה מתלמוד המערב שאמרו בו בשביטל תנאו אבל לא ביטל אף ר' מודה ומכל מקום כשעייננו בירושלמי שהזכרנו במקומו בפרק כל הגט נראה לנו שאף שם נחלקו בענין זה והוא שאמרו שם הדא אמרה כל התנאים דתנינן בגיטין דלא כתיבן וכן שאר דברים שהוזכרו שם אלא שלא נתבררו לנו ואין לסמוך עליהם:

9 כל שאתה צריך לאחר התורף אתה כותבו אחר חתימת העדים או קודם לחתימתם בסמוך להם או אף בתוך הגט אחר והרי את מותרת לכל אדם קודם שיכתוב ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין וכו':

10 המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך ולאחי ולאחיך ולעבד ולנכרי ולכל מי שאין לה עליו קדושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולכל מי שיש לה עליו קדושין אפי' בעבירה פסול מבואר לר"ם:

11 אמר המאירי ולכל מי שאין עליו וכו' שאין זה שיור שכל אלו משויירים הם מאליהם אבל אם אמר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר וכל מי שיש עליו קדושין אפי' בעבירה כגון כל חייבי לאוין פסול שמכל מקום שיור הוא אחר שיכולה להתקדש לו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דנקט סירכא דחייבי לאוין נקט ר"ל שכך הם נזכרים תמיד בתלמוד שהרי בזו מצד אותם הגירושין עצמם היא אסורה ואין צריך לחזר גירושין אחרים להדיוט ואחר אלמנות לגדול:

12 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: