מאירי על חולין צ״ב ב

1 כבר ביארנו במשנה שגיד הנשה אינו נוהג בעוף לפי שאין לו כף עגול כשל בהמה מעתה אם בא לידינו עוף שיש לו כף עגול כבהמה או שנמצאת בהמה או חיה שאין לה כף עגול אסור מספק שמא כונת התורה לאסור כל שיש לו כף אע"פ שאין כל מינו שוה בזה ואם אכלו אינה לוקה וכן אין מזקיקין לשום אדם שיבדוק בכך שכל שאינו מצוי אין חוששין לו:

2 גיד הנשה מסתעף לכמה ענפים כמו שיתבאר מהם שאסורים מן התורה ומהם שמותרים ומ"מ מדברי סופרים לאסור את כלם ולחטט אחריהם בכל מקום שהם אפילו קנוקנות המתפשטות מהם:

3 שומן הגיד מן התורה מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור ומעתה צריך לחתוך את השומן מעקרו ולחטט אחריו בכל מקום שהוא נבלע ונשרש בבשר ולא כדברי האומר גוממו עם השופי ר"ל מה שממנו על גובה הבשר שהוא נראה לעין ואף במקום שאין איסור חלב נוהג כגון חיה שומן הגדי אסור משום גזרת גיד ויש חולקין בזו אלא שבימי גדולי הדורות שלפנינו יצאו בה למנין ונמנו וגמרו ששומן הגיד לא נאסר מגזרת חלב אלא מגזרת גיד ואסרוה על ידי מעשה:

4 קנוקנות שהזכרנו הם מתפשטות מגיד החיצון לגיד הפנימי ואין איסורן אלא מדברי סופרים שכך אמרו גיד אמר רחמנא ולא קנוקנות וקנוקנות אלו הן רכים ויש בהם טעם ומתוך כך אם נתערב אוסרין את תערובתן בפליטתן כדין שאר איסורין שמדבריהם וכן הדין בשומן הגיד אבל הגיד עצמו שהוזכר בתורה לאיסור עץ בעלמא הוא ואין בו טעם ומתוך כך אינו אוסר תערובתן בפליטתו:

5 יש מחכמי הצרפתים שכתבו בזו שלא יהא הבא מן הדין חמור מן העקר והואיל וגיד עצמו אינו אוסר את תערובתו אף קנוקנות אין אוסרות תערובתן ומביאין ראיה לדבריהם ממה שהקשו בראש הפרק ומי סבירא ליה לתנא אין בגידין בנותן טעם והתנן ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם אסורה ואם איתא לימא ליה דמתניתין בקנוקנות וזו אינה ראיה דהא גיד הנשה קתני וודאי על גופו של גיד אמרה ועוד שהרי אמרו בהנהו אטמאתא דאימלחן בגידא נשיא דרבינא אסר ורב אחא שרי ופלוגתיהו במליח אי כרותח דצלי או כרותח דמבשל אלמא דבנתבשל מיהא כלהו מודו דבנותן טעם וזו ודאי לא משום גיד דהא בתראי כולהו סבירא להו אין בגידין בנותן טעם אלא משום שומן וקנוקנות אע"פ שמגזרת גיד נאסרו שמאחר שנאסרו מה לי הן מה לי טעמן:

6 ציור גידין אלו חיצון ופנימי שהזכרנו למעלה כך הוא הפנימי הסמוך לעצם והוא האסור מן התורה הוא ארוך והולך לאורך הכף והוא בצד פנימי של ירך מתחיל ממקום שהטבחים פורעים את הירך מקום שהיא מתפשטת ונפרשת מן האליה ומתפשט בכולה עד מקום חבור הקולית והירך ובאותו תחום הוא סמוך לעצם והחיצון הוא סמוך לבשר והוא קצר והולך לרוחב השופי ומובלע בכף הסובב את הקולית וזהו אסור מדבריהם וקנוקנות מסתעפות מזו לזו ואסורין מדבריהם על הדרך שביארנו ומ"מ אף האסור מן התורה דוקא באכילה אבל בהנאה מותר כמו שיתבאר למטה בענין מולח אדם ירך לנכרי וכן כתבנוה בשני של פסח ראשון: