מאירי על בבא קמא קט״ז ב

1 שיירה שהיתה מהלכת במדבר ומתירא מחיות רעות בלילה ומסכימים ביניהם שיזמינו לו בהמה אחת בכל לילה זה אחר זה כל אחד בזמנו והגיע זמנו של אחד והזמין לו בהמתו ואירע הדבר ולא אכלה הרי זו חוזרת לבעליה ואין אחר רשאי לזכות בה שלא הפקירה אלא על דעת החיות ולא עוד אלא שאינו חוזר הוא ומזמין אלא כפי שיגיע לו זמנו פעם שניה:

2 שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לבזזה ונתפשרו עמהם מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות שהרי עסקי ממון הם מאחר שנתרצו בפשרה אבל אם שכרו תייר בין כלם להראות להם הדרכים ממצעין ומחשבין לפי נפשות ולפי ממון שהרי שבוש הדרכים יש בהם סכנת ממון וסכנת נפשות בד"א במקומות שאין בין החמרים מנהג ידוע בענין זה אבל אם היה מנהג ידוע ביניהם עושין כפי תנאם בין בסכנת ממון בין בסכנת נפשות:

3 רשאין החמרים להתנות ביניהם שכל שתאבד לו בהמה יעמידו לו אחרת כמותה ותנאם קיים ומ"מ אע"פ שהתנו כן אם אבדה בפשיעת הבעלים אין זה בכלל התנאי ואין חייבים להעמיד לו מכח תנאי זה נתחייבו להעמיד לו בהמה ואמר הלה תנו לי דמיה ואיני רוצה בבהמה אין שומעין לו שכשיש לו בהמה הוא מסייעם לשמור וכשאין לו בהמה אינו מזרז עצמו בשמירת האחרים ואם אמר תנו לי את המעות ואני אקח לעצמי אין שומעין לו שמא לא יקח אפילו היתה לו בהמה אחרת ואומר תנו לי דמיה שהרי עדין יש לי בהמה שמצדה אני מזרז עצמי בשמירת חברי אין שומעין לו שכל שיש לו הרבה בהמות מוסר עצמו יותר לסכנה כדי לשמור את שלו ואת של חברו:

4 ספינה שהיתה מהלכת בים וסער הים עליהם עד שהם צריכים להקל במשאם מחשבין לפי משוי ולא לפי ממון ונמצא בעל הזהב משליך כבעל הברזל ואם היה מנהג אחר לספנים בכך עושים כמנהגם:

5 רשאין הספנים להתנות ביניהם שכל שאבדה לו ספינה יעמידו לו ספינה אחרת ומ"מ אם אבדה בפשיעתו או שפירש למקום שאין הספינות הולכות בו באותו זמן אפילו היו הולכות בו בזמן אחר כגון שהלך בתשרי סמוך ליבשה כדרכו בניסן שהנהרות גדלים לסבת הפשרת השלגים ונשברה בסבה זו פטורין וכן כל כיוצא בזה:

6 שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס ושללה ועמד אחד מן השיירה והציל אם אינם יכולים להציל זכה זה במה שהציל ואעפ"י שלא אמר שלעצמו הוא מציל ואם היו אף הם יכולים להציל כל אחד שלהם אין קדימתו מועלת והציל לאמצע ר"ל למי שהדבר שלו אפילו אמר לעצמי אני מציל שהרי הוא לא נתיאש:

7 היו יכולים להציל אלא שהצלתם באה על ידי הדחק אם הציל בסתם הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לחלקו היו שותפין בסחורה והציל אחד מהן חלקו אפי' הי' האחר יכול להציל חלקו בריוח אם אמר לעצמי אני מציל הציל לחלקו שכל שבסכנה זו שותף חולק שלא מדעת חברו ואם לא אמר כן לא הציל אלא לאמצע וכן הדין אפילו לא היה האחר יכול להציל כלל שאין אומרין לשותף מהפקרא קא זכינא עד שיודיעו וכן יראה לי בשלא היה השותף לשם ויש חולקים בשני אלו:

8 השוכר את הפועל להציל לו מכיוצא בזה והוא אינו יכול להציל כל שהוא מציל הציל למשכיר ואם אמר לעצמי אני מציל חזר בו מן השכירות שהרי פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום כמו שיתבאר במקומו והציל לעצמו:

9 התבאר בתוספתא ששיירה שמחלו עליהם מוכסים מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלני מחלנו מה שמחלו מחלו לו ופי' הדברים משם פלוני מחלנו מה שמחלנו ולא לאחרים הא אם אמרו לכבוד פלוני מחלנו הוראת הדברים שלכבודו מחלו לכלם ומחלו לאמצע:

10 המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ואמר על זה הגוזל שדה מחברו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך אמר הר"ם השמיענו בהלכה זו כשתהיה מכה טבעית כוללת או אינה כוללת כמו ששטפה נהר או נשקעה או ירדה עליה אבני אלגביש שדינם דין מכת מדינה ולא יוכל לומר לו הרעה הזאת בעונותיך וכאלו אתה הוא הסבה כדי שיהא חייב לשלם אבל יאמר לו הרי שלך לפניך:

11 אמר המאירי הגוזל שדה מחברו ונטלוה מסיקין ר"ל אנסים לקחוה מיד הגזלן והרי הנגזל תובע את הגזלן בבית דין והגוזל אומר הרי שלך לפניך שהרי קרקע אינה נגזלת שאתחייב באונסיה אם מכת מדינה הוא ר"ל שלא נתכונו האנסים לגזול את של זה לבדו אלא שהם גוזלים כל שדות בני העיר אומר לו הרי שלך לפניך שאף אם היה ברשותך אירע לה כן ומ"מ במטלטלין אפילו אנסו את של כל בני העיר אומר הנגזל אני הייתי מבריח את נכסי מן האנסים ואם מחמת הגזלן כגון שלא נטלו אלא את של נגזל או אחרים עמו שהם כיוצא בו באי זה אונס כל זמן שאם היתה ביד הנגזל לא היתה נגזלת הימנו חייב להעמיד לו שדה ומפרש עוד בגמ' שאם לא גזל קרקע זה אלא שאנסוהו מבית המלך לזה להראות להם שדותיו והראה את זה של שמעון לבדו או שהראהו בכלל האחרים ונטל המלך את זה חייב להעמיד לו שדה הרי זה כמו שחפר בו בורות שיחין ומערות או הפסידו בידים כגון שקצץ האילנות ושחת המעיינות וכיוצא בזה שחייב להעמיד לו שדה כמו שהיה בשעת הגזלה:

12 שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך וכן נשרפה באש של שמים וכיוצא בו מאונסים הבאים מאליהם שלא מחמת הגזלן שהרי קרקע בחזקת בעליה עומדת ואין אחריות אונסין על הגזלן כמטלטלין ועבדים אלא באונסין הבאים מחמת גזלן כמו שביארנו:

13 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שבארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

14 כל שגורם לממון חברו שימסר למלכות חייב לשלם אלא שאין הדינים שוים בכלם כיצד ראה אנסים גוים או ישראלים מחזרים ליטול יין או פירות או שאר נכסים מ"מ שימצאו והראה להם את של חברו מאליו בלא שום אונס חייב לשלם ואם מתמיד בכך והתרו בו הוחזק במסור ומותר להרגו כמו שיתבאר למטה לא הראה מעצמו אלא שאנסוהו אנסים על כך בין אונס גוף בין אונס ממון ומתוך האונס הראה להם פטור מן התשלומין אין דינא דגרמי במקום אונס ואם נשא ביד ונתן לאנס אף בזו חייב ומ"מ אם הראהו באונס והיה האנס בצד הממון כבר נעשה שלו ואם הביא לו במצותו פטור:

15 אנסוהו להביא והביא יש אומרים שהוא פטור כשם שאנסוהו להראות והראה פטור כך אנסוהו להביא והביא פטור ומ"מ שטת הסוגיא מוכחת שאף אנסוהו להביא והביא חייב הואיל ואין האנס בצד הממון וכן כתבוה גדולי הפוסקים ונמצא לדעת ראשון שאם אנסוהו להביא ממון סתם והביא ממון חברו חייב והוא באמיד דאיכא למימר דאדידיה מכווני ואם אנסוהו להראות ממון סתם והראה את של חברו פטור ואם אנסוהו להראות ממונו והראה ממון חברו עמו חייב לשלם ואם אנסוהו להביא ממון חברו והביאו פטור ולדעת שני בזו חייב: