מאירי על בבא קמא י׳ א

« מאירי על בבא קמא ט׳ ע״ב מאירי על בבא קמא י׳ ע״ב »

1 בבא קמא פתח ↗

חוֹמֶר בְּשׁוֹר מִבְּאֵשׁ, חוֹמֶר בְּאֵשׁ מִבְּשׁוֹר. חוֹמֶר בְּשׁוֹר מִבְּאֵשׁ – שֶׁהַשּׁוֹר מְשַׁלֵּם כּוֹפֶר, וְחַיָּיב בִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, נִגְמַר דִּינוֹ – אָסוּר בַּהֲנָאָה, מְסָרוֹ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּיב; מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאֵשׁ. חוֹמֶר בְּאֵשׁ מִבְּשׁוֹר – שֶׁהָאֵשׁ מוּעֶדֶת מִתְּחִילָּתָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשׁוֹר.

2 בבא קמא פתח ↗

חוֹמֶר בְּבוֹר מִבְּאֵשׁ – שֶׁתְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק, מְסָרוֹ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּיב; מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאֵשׁ. חוֹמֶר בְּאֵשׁ מִבְּבוֹר – שֶׁהָאֵשׁ דַּרְכָּהּ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, וּמוּעֶדֶת לֶאֱכוֹל בֵּין דָּבָר הָרָאוּי לָהּ, וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ; מָה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבוֹר.

3 בבא קמא פתח ↗

4 בבא קמא פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: לִיתְנֵי חוֹמֶר בְּשׁוֹר מִבְּבוֹר – שֶׁהַשּׁוֹר חִיֵּיב בּוֹ שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבוֹר!

5 בבא קמא פתח ↗

שַׁיַּיר דָּשׁ בְּנִירוֹ. אִי מִשּׁוּם דָּשׁ בְּנִירוֹ – לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, דְּהָקָתָנֵא: שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק!

6 בבא קמא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הִכְשַׁרְתִּי מִקְצָת נִזְקוֹ – חַבְתִּי בְּתַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כׇּל נִזְקוֹ. כֵּיצַד? הַחוֹפֵר בּוֹר תִּשְׁעָה, וּבָא אַחֵר וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה – הָאַחֲרוֹן חַיָּיב.

7 בבא קמא פתח ↗

מַתְקֵיף לָהּ רַבִּי זֵירָא: וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא: מָסַר שׁוֹרוֹ לַחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם, וּפָשַׁע בּוֹ אֶחָד מֵהֶן – וְהִזִּיק, חַיָּיב.

1 חומר בקרן מבאש שהקרן דינו באלו שהזכרנו ושאם מסרו לחרש שוטה וקטן חייב כמו שהזכרנו מה שאין כן באש והאש מועד מתחלתו מה שאין כן בקרן:

2 חומר בבור מבאש שהבור תחלת עשייתו לנזק ושאם מסרו לחרש שוטה וקטן חייב כמו שהזכרנו וחייב על הטמון כבמגולה כגון אם נפלה שם תבואה טמונה בשק מה שאין כן באש והאש מועדת אף לדבר שאין ראוי לה כגון כלים אי לחכה נירו וסכסכה אבניו ודרכו לילך ולהזיק מה שאין כן בבור:

3 שמא תאמר מפני מה אי אתה מונה בשור כונתו להזיק והיזקו מצוי ויש הנאה להיזקה ואותן שהוזכרו למעלה תדע שאין להזכיר בכאן אותן שכתבנו למעלה ואע"פ שמנו בסוגיא זו דרכו לילך ולהזיק ותחלת עשייתו לנזק אגב גררא הוא שהובאו בכאן ואף בדרכו לילך ולהזיק אפשר שהביאה לחדש בו דין והוא לחייב דש בנירו כמו שיתבאר למטה ומכל מקום אין הכונה במנין זה אלא למנות דברים שבהם נמצאו דברים אלו חמורים אבל אותם שלמעלה הם כעין טעם לחיובן ויש בהם שהם משותפות לשני הטעמים והוא מה שבארנו באש שהוא מועד לאכול בין ראוי בין שאין ראוי ולכך נמנה בשני המקומות ויש מפרשים שלא מנה בכאן אלא חומרות השוות בכל השאר:

4 שור של פסולי המוקדשין שנפדה ונפל בבור בעל הבור פטור שנאמר והמת יהיה לו וזה אין המת שלו שאע"פ שנפדה טעון הוא קבורה שנאמר ואכלת ולא לכלביך ואם נגחו שורו של חברו חייב הואיל ונפדה הרי הוא בכלל שור רעהו בין שהזיק בין שהוזק ואע"פ שאף בשור נאמר והמת יהיה לו לא בא אלא ללמד שהבעלים מיטפלין בנבלה כמו שיתבאר הא אם לא נפדה פטור אע"פ שעומד לכך מכל מקום עדין הקדש הוא ויש חולקים בזו:

5 שור שדש בנירו של חברו ונתכון לכך הרי זה תולדה של קרן:

6 מה שביארנו במשנה שהחופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה שהאחרון חייב לא סוף דבר למיתה אלא אף לנזקין ואע"פ שאף במעשה הראשון יש בכדי להזיק מ"מ האחרון חייב אף לנזקין הואיל ומ"מ חדש בו שיעור מיתה הא אם חפר זה שמנה והשני תשעה הואיל ולא חדש בו שיעור מיתה שניהם חייבים אחר שיש בחפירות שניהם בכדי להזיק וכן אם חפר זה עשרה וזה עשרים שניהם חייבים כמו שיתבאר בפרק הפרה:

7 מי שמסר שורו לחמשה בני אדם ופשע אחד מהם בשמירתו ויצא והזיק אם פשיעתו גרמה את ההיזק כגון שהשור עסקיו רעים כל כך עד שאין שמירת הארבעה שנשארו מספקת לו הרי זה שפשע לבד חייב והאחרים פטורים ואם לא גרמה פשיעתו כלום והוא שכבר היה משתמר בארבעה הרי זה לא פשע כלל והאחרים הוא שפשעו ולפיכך זה פטור מכל וכל והאחרים חייבים כך יראה לי מסוגיא זו במה שאמרו אלא דבלאו איהו מינטר מאי קא עביד וגדולי המחברים כתבו שכלם חייבים בין הוא בין האחרים וכן כתבו גדולי המפרשים ומה שאמרו בגמ' מאי קא עביד איהו שנראה משם ליפטר מכל וכל הם מפרשים מאי קא עביד איהו בפשיעה שלהם כדי לחייבו מן הכל יתחייבו כלם שכלם שומרים וכלם פושעים:

« מאירי על בבא קמא ט׳ ע״ב מאירי על בבא קמא י׳ ע״ב »