מאירי על בבא בתרא ס״א ב

« מאירי על בבא בתרא ס״א ע״א מאירי על בבא בתרא ס״ב ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

כִּדְרַב נַחְמָן, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בְּבִירָה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצַר לוֹ מְצָרִים הַחִיצוֹנִים – מְצָרִים הִרְחִיב לוֹ.

2 בבא בתרא פתח ↗

3 בבא בתרא פתח ↗

לָא צְרִיכָא, דְּרוּבָּא קָרוּ לֵיהּ לְבַיִת ״בַּיִת״ לְבִירָה ״בִּירָה״, וְאִיכָּא נָמֵי דִּלְבִירָה קָרוּ לֵיהּ ״בַּיִת״; מַהוּ דְּתֵימָא כּוּלֵּיהּ זַבֵּין לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן – מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב: ״וְלָא שַׁיַּירִית בִּזְבִינִי אִלֵּין כְּלוּם״, וְלָא כְּתַב, שְׁמַע מִינַּהּ שַׁיּוֹרֵי שַׁיַּיר.

4 בבא בתרא פתח ↗

הָהוּא דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״אַרְעָא דְּבֵי חִיָּיא מְזַבֵּנְנָא לָךְ״. הֲוַאי לֵיהּ תַּרְתֵּי אַרְעָתָא דַּהֲוָה מִתְקַרְיָן ״דְּבֵי חִיָּיא״. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲדָא אֲמַר לֵיהּ, תַּרְתֵּי לָא אֲמַר לֵיהּ. וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״אַרְעָתָא״ סְתָמָא – מִיעוּט אַרְעָתָא שְׁתַּיִם. וְאִי אָמַר לֵיהּ: ״כֹּל אַרְעָתָא״ – כֹּל אַרְעָתָא דְּאִית לֵיהּ, לְבַר מִבּוּסְתָּנֵי וּפַרְדֵּיסֵי. וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״זִיהֲרָא״ – אֲפִילּוּ בֵּי בוּסְתָּנֵי וּפַרְדֵּיסֵי, לְבַר מִבָּתֵּי וְעַבְדֵי.

5 בבא בתרא פתח ↗

וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״אַרְעָתָא״ סְתָמָא – מִיעוּט אַרְעָתָא שְׁתַּיִם. וְאִי אָמַר לֵיהּ: ״כֹּל אַרְעָתָא״ – כֹּל אַרְעָתָא דְּאִית לֵיהּ, לְבַר מִבּוּסְתָּנֵי וּפַרְדֵּיסֵי. וְאִי אֲמַר לֵיהּ: ״זִיהֲרָא״ – אֲפִילּוּ בֵּי בוּסְתָּנֵי וּפַרְדֵּיסֵי, לְבַר מִבָּתֵּי וְעַבְדֵי.

1 המוכר לחברו בית בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים של בירה כאילו מכר לו הבירה כלה לא מכר אלא הבית מצרים הוא שהרחיב לו ולא סוף דבר במקום שאין קורין לבירה בית כלל שהרי בית מכר ולא בירה אלא אפילו היו שם מקצת בני אדם שקורין לבירה בית לא קנה הואיל ולא כתב ולא שיירית בזבינאי אילין כלום הא מ"מ אם הכל קורין לבירה בית הואיל ומצר לו מצרים החיצונים קנה כלה אע"פ שלא כתב לו ולא שיירית ודין דמים מודיעין אין כאן שאין אונאה לקרקעות ולא בטול מקח כמו שביארנו במקומו:

2 לענין נדרים יראה שכל שמקצתם קורין לבירה בית נדר בבית עם המצרים שהוזכרו נאסר בבירה והוא ענין מה שאמרו הנודר מן הבית אסור בעליה:

3 כשם שביארנו בבירה כך הדין במוכר שדה לחברו בבקעה גדולה שאע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו ובלבד על הדרכים שביארנו בבירה מעתה כל מי שמכר איזה דבר לחברו צריך לכתוב לו ולא שיירית וכו' וכן שהוא מוכר לו כל שהוא תוך המצרים ולהזכיר בפרט כל הדברים שאינם בטלים על גב הבית ואם לא כתב כן הפסיד בכל שהספק נולד בה כגון בדברים אלו שכתבנו ולא קנה אלא את הבית לבד או הדבר שאין ספק בו שהוא נכלל בה הא מ"מ במה שאין ספק בו שהוא נכלל תוך המצרים אין אנו צריכין לנסח זה ואעפ"כ נהגו הסופרים לכתבו בכל מקום ולפרוט אף הדברים שאין צריכין לפרוט ויפה הם עושים:

4 מי שכתב לחברו שדה של תחום פלני אני מוכר לך והיו לו שם שתי שדות לא מכר אלא האחד ולא סוף דבר שאמר שדה אלא אפילו אמר ארעא שהוא לשון כלל מונח על הרבה שדות הואיל ואף הוא מ"מ נאמר דרך פרט ומאחר שלא קנה אלא אחת לא קנה אלא הפחות שבשניהם אמר לו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות שתים וכן אם אמר לו ארעתא ואם אמר כל שדות מכר את כלם אלא שלא נכללו שם גנות ופרדסים וכרמים ואם אמר לו כל זיהרא והוא מונח על כל קרקע הנעבד אפילו גנות ופרדסים אבל לא בתים ועבדים עד שיאמר נכסי ואם אמר נכסי אפילו בתים ועבדים אבל לא שאר מטלטלין ואם אמר כל נכסי אף כל המטלטלין בכלל ואפילו התפלין כמו שיתבאר במסכתא זו וגדולי המחברים אין גורסין כאן זיהרא וגורסין במקומו ניכסי וכתבו ואם אמר לו ניכסי אף גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים ואם אמר לו כל נכסי אפילו בתים ועבדים וכל המטלטלין:

5 יש שואלין מה ענין שבארעתא אנו אומרים מיעוט ארעתא שתים ובניכסי אנו דנין כל בתים ועבדים ותרצו שלא אמרו מיעוט שנים להפליג ולומר קרקע אחד אבל מלת ניכסי אינה נפרדת עד שתאמר על דבר אחד ומעתה דנין בה כל הראוי לה:

« מאירי על בבא בתרא ס״א ע״א מאירי על בבא בתרא ס״ב ע״א »