מאירי על בבא בתרא קע״ד א

1 ואיזהו ערב ואיזהו קבלן כל שאמר לו תן לו ואני נותן לך הרי זה קבלן וכן אם אמר תן לו ואני קבלן שמאחר שאמר תן לו ולא אמר לשון הלואה הרי סלקו מדין הלואה לאותו שמקבל המעות וכן מאחר שאמר ואני נותן הרי סלקו מתביעה לאותו שהלוה וכן באני קבלן עם תן לו אבל אם אמר הלוהו אף באני נותן או אני ערב אף בתן לו כלם לשון ערבות הם מעתה הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן אפילו הלוהו ואני קבלן וכן תן לו ואני ערב כלם לשון ערבות הם תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כלם לשון קבלנות הם וגדולי הפוסקים פסקו שכלם לשון ערבות חוץ מתן לו ואני נותן או ואני קבלן ומפרשים דברי רבא על כלם ולא יראה כן:

2 כתב שהוא נכנס לו ערב קבלן יש מי שכתב שיד בעל השטר על התחתונה והרי הוא ערב ולא יראה לי כן אין זה אלא ביאור כלומר שערבות זה היא קבלנות הרי שנכנס לו קבלן ורצה המלוה מ"מ לתבוע ללוה תחלה אין הלוה יכול לדחותו אצל הערב אלא בידו לתבוע למי שירצה תחלה ומ"מ אם נשא הקבלן המעות מידו של מלוה ונתן ליד הלוה הרי הלוה יכול לדחותו לגמרי אצל הקבלן ואין לו על הלוה כלום ומ"מ בלשון ערבות אפילו נשא ונתן ביד נפרע מן הלוה תחלה על הדרכים שביארנו:

3 נמצאו לשטתנו שלשה דינין בערב האחד ערב סתם ודינו שלא ליפרע מן הערב עד שישביעו את הלוה ואפילו לא היו לו נכסים ידועים השני ערב בעל מנת ודינו שיפרע מן הערב תחלה אפילו היו נכסים ידועים ללוה ואף הקבלן בדין זה והשלישי קבלן שנשא ונתן ביד ודינו שאין למלוה על הלוה כלום ולדעת גדולי המפרשים נמצאו ארבעה דינין הראשון ערב סתם ודינו שלא ליפרע מן הערב עד שישביעו את הלוה על הדרך שכתבנו והשני ערב בעל מנת ודינו שאם אין נכסים ידועים ללוה נפרע מן הערב ואין מזקיקין אותו לירד עמו לדין ולהשביעו אבל אם יש לו נכסים ידועים לא יפרע מן הערב השלישי קבלן שאפילו יש ללוה נכסים ידועים יפרע ממנו תחלה אלא שאם רצה לתבוע ללוה אין הלוה דוחהו אצל הערב והרביעי קבלן שנשא ונתן ביד שאין לו על הלוה כלום:

4 כשהמלוה בא לבית דין וקובל על הלוה יש לבית דין להזמין את הלוה לבא לפניהם ואומרים לו שישלם ולא שירדו לנכסיו עד שיתבעוהו וכל דיין שטעה והוריד המלוה בנכסי הלוה עד שלא הזמינו מעבירין אותו ויראה שאפילו לא היה במדינה שולחין לו והוא שאמרו בירושלמי כתובות פ"ט ה"י אנן משלחינן בתריה תלת זמנין אי אתא טבות ואי לא מחלטין נכסיא הגע עצמך דהוא באתר רחיק משלחין ליה תלת אגרין חדא גו תלתין וחדא גו תלתין אי אתא טבות וכו' ופירשו הגאונים שאף מן הערב אין נפרעין שלא בפני לוה עד שמודיעין אתו וכן פירשו שלא להוריד מלוה בנכסי לוה עד שיודיעוהו אפילו היה במדינת הים ואפילו בשטר שיש בו נאמנות שמא יש בידו שובר ומ"מ אם שלחו ולא בא או שלא נמצא או שלא ידעו היכן הוא אין להם עוד לעשות אלא משביעין את המלוה ומורידין אותו לנכסי לוה בין קרקע בין מטלטלין ואין חוששין לשובר ופירשו הטעם במסכת ערכין כ"ב ב' שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו והולך לו ומזקיקין אותו להביא שלש ראיות אחת לקיים את שטרו ואחת שבעל חובו אינו בכאן עד שנזקיקהו לבא לדין עמו והשלישית שהנכסים אלו של לוה:

5 למדת ממה שכתבנו שאף בבני חורין אין מורידין עד שיזמינוהו שכל נכסיו של אדם אין משועבדין אלא מדין ערבות וכבר ביארנו שיש לנו להזקיק את הלוה תחלה ואין אנו צריכין לפרש מעשה הנזכר כאן בהורדה לנכסים משועבדים קודם שיתבע את הלוה וישביענו אם יש לו בני חורין ואע"פ שגדולי המפרשים פירשוה כן: