מאירי על בבא בתרא קע״ב ב

1 מי שהוציא שטר חוב על חברו וכתוב בו אני ראובן בן יהודה לויתי ממך מנה וזה מוציאו על ראובן בן יהודה זה ולא הוזכר בשטר החוב שם המלוה כלל אלא לויתי ממך הואיל ושם הלוה ידוע ונזכר שם זה שיצא שטר זה מתחת ידו גובה בו ואין יכול לומר לא ממך לויתי אלא מאחר ונפל הימנו ומצאת שאין חוששין לנפילה וכן שני יוסף בן שמעון אע"פ שאין יכולין להוציא חוב זה על זה ולא אחר עליהם יכולים הם מיהא להוציא על אחרים וכל שאחד מהם מוציא חוב על אחד מבני העיר אין הנתבע יכול לדחותו ולומר לא לך אני חייב אלא לחברך וממנו נפל השטר שאין חוששין לנפילה והמוציאו הוא הוא שגובה בו וזהו דעת משנתנו ואע"פ שהבריתא חולקת בכך הלכה כמשנתנו זו היא שטת גדולי הפוסקים והמחברים ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו חולקים בה מצד מה שנאמר בסוגיא זו שבמשנתנו באה על דעת האומר אותיות נקנות במסירה ומאחר שכן אפילו שהיה כדבריו שמחברו לוה הואיל ולנפילה לא חיישינן הרי אתה צריך לומר שחברו מסרה לו והרי קנאה במסירה אבל הבריתא באה על דעת האומר אין אותיות נקנות במסירה הא מ"מ אע"פ שאין לחוש לנפילה יש לחוש שחברו מסרה לו ואין אותיות נקנות במסירה וכבר פסקנו שאין אותיות נקנות במסירה ולדעתי אין הכרח בדברים אלו שדברי סוגיא ומשא ומתן אין מכריעין לפסוק כבריתא במקום משנה ועיקר הדברים כדעת ראשון:

2 אותיות כבר ביארנו שאין נקנות במסירה ואע"פ שיש חולקים בה מכח סוגיא זו כבר בארנו הכל בפרק הספינה וכן ביארנו שם שיש מקום לפסוק כרבא במה שאמר אין צריך להביא ראיה במקום שלא הוצרכנו לכתיבה כגון מתנת שכיב מרע ושאר הדרכים הנזכרים שם בכדי הצרך מעתה אחד מן האחים שהיה בידו שטר יוצא בשם אביו וטוען שאביו נתנה לו צריך להביא ראיה בשטר מכר ואין עדי מסירה מועילין לו כלום אחר שפסקנו שאין אותיות נקנות במסירה ואם מתנת שכיב מרע הוא דיו בעדי אמירה אע"פ שלא מסר כמו שהתבאר:

3 גט שיש עליו עדים ואין בו זמן כלל פסול אבל אם לא כתב בו זמן מדוקדק ר"ל יום פלני אלא שכתבו חדש פלני או שנה פלנית וכיוצא בזה או שכתב בו היום שמשמעו היום שמסרו לה כשר שהרי מתברר היום בעדי מסירה כמו שיתבאר במקומו:

4 גאוני ספרד כתבו בכאן שמי שיוצא שטר מתחת ידו וטוען שבכתיבה ומסירה נתנה לו ואבד שטר המכר שבידו או שטען שנתנה לו אגב קרקע נאמן הואיל והשטר יוצא מתחת ידו ומ"מ אח אצל האחים אינו נאמן הואיל והם נשמטים מלחלוק זה עם זה הא עם אחרים נאמן והוא שהלכה כרבא שאמר אין צריך להביא ראיה וכבר כתבנו הנראה לנו בפרק הספינה: