מאירי על בבא בתרא קס״ה ב

1 שנים שהעידו על הלואה זו אחד בבית דין זה ואחד בב"ד זה הרי ב"ד אחד מעיד לחברו שפלני העיד בפניהם על הלואה זו שאין הלכה כדברי האומר עד שיעידו שניהם כאחד אלא כדברי האומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חברו למחר שומעין לו ולא סוף דבר בשיעידו שניהם בב"ד אחד אלא אפילו העידו זה בב"ד זה וזה בב"ד אחר הואיל וב"ד זה מעיד לחברו שכן מצטרפין שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד זה ומתו העדים קודם שיגמר הדין או הלכו למדינת הים וכן קצת הדיינין ולא נשאר אלא אחד מכל בית ובית דין הרי אלו שלשה הנשארים מצטרפין לחתוך את הדין וגומרין אותו כאלו שלשתן קבלו עדות זו ביחד אבל עד ודיין אין מצטרפין כמו שיתבאר בכתבות פרק שני והוא שאמרו שם מאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ומאי דמסהיד דיינא לא מסהיד סהדא כמו שביארנו שם ופירוש עד ודיין לדעת זה הוא שהעד מעיד על ההלואה והדיין מעיד שבא הדין לפניהם וחייבוהו ואין מצטרפין אע"פ שהודאה אחר הלואה מצטרפין ומ"מ יש בענין עד ודיין פירושים אחרים יתבארו במקומם במסכת כתבות:

2 כתבו הגאונים מעשה באחד שהיה הולך תמיד למדינת הים וכל שעה שהיה הולך היה מצוה ומניח מתנה לראובן ומת ובא ראובן לירד במתנתו ומחמת מצוה מחמת מיתה שהרי מפרש ויוצא בשיירה כשכיב מרע הם כמו שהתבאר והזקיקוהו לדין והוציא עד אחד מצואת ניסן והיה עמו חבר אלא שמת והוציא עד אחד מצואת תשרי והיה עמו אחר אלא שמת ודנו בו אחולי אחליה לשעבודא קמא ואין כאן אלא עד אחד שאם לא כן מה הוצרך לשנות במתנתו אלא שכיון שחזר בטלה מתנתו ומ"מ אם לא כתב אחרת יראה שאין אומרים שבטלה מאליה כעמד מחליו שהרי אחרי שהולך ובא תמיד דעתו לפרוש ולצאת ואינו נקרא חוזר ורוצה הוא בקיומה:

3 שלשה שישבו לקיים את השטר וקבלו עדותם ומת אחד מהם קודם שחתמו צריכים לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי שאם לא כן יאמרו שלא קבלו עדות אלא בשנים ולענין קיום שטרות צריך שלשה ואף לדעת האומר שנים שדנו דיניהם דין מ"מ קיום שטר אינו אלא כעדות בעלמא ואם אין שם אלא שנים הרי הדיינים כעדים והרי הם כעד מפי עד ומ"מ לענין שנים שדנו פסקו גדולי הפוסקים שאין דיניהם דין ומגאוני הראשונים שדיניהם דין וכבר ביארנו עקרי דברים אלו וקצת ראיות שבהם במסכת כתבות ובסנהדרין:

4 המשנה השניה והכונה להתחיל בה בביאור ענין החלק השני ואמר על זה כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרים אין לו אלא עשרים זוזין מאה דאינון סלעין תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזי דאינון ונמחקו אין פחות משנים כסף סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משנים דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משתים אמר הר"ם וכבר ביארנו כי גט שם לכל שטר ולכך אמר כתוב בו ואלה הזוזין הנזכרים בכאן הם דינרין שיש ארבעה מהם בסלע כמו שזכרנו פעמים כי הסלע ארבעה דינרין:

5 אמר המאירי כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין והרי שעשרים סלעים אינם אלא שמנים זוז אין לו אלא עשרים והולכין אחר פחות שבלשונות וכן אם היה כתוב בו זוזין מאה דאינון תלתין סלעין שנמצא עכשו מוסיף בחמש סלעים אין לו אלא מנה ומטעם זה שהזכרנו ר"ל שאין הולכין אלא אחר הפחות לתובע שיד בעל השטר על התחתונה מפני שהוא מוציא מחברו עד שיביא ראיה לדבריו ומ"מ אם פרע לו את היתר אינו חוזר וגובה שהרי חזר הדין להיות הלה תובע ועליו הראיה כתוב בו כסף זוזין ולא הוזכר סך הכספים כמה הם או שהיה שם כסף זוזין דאינון ונמחק הסך או ניטשטש אין פחות משנים וגובה מיהא שנים ולא יותר אלא אם כן בראיה וכן בשאר המטבעות כגון דרכונות ושאר המטבעות:

6 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 שטר שכתוב בו כסף סתם אין דנין בו פחות מדינר כסף כתוב בו כסף דינרין או דינרין כסף או דינרי כסף אין פחות משני דינרין היה כתוב בו כסף בדינרין אין פחות מכדי שני דינרי זהב כסף וזה שאמרו בכסף סתם שאין פחות מדינר דוקא שכתוב בו מטבע כסף ואין לדון בו פרוטה שאין עושין פרוטות של כסף אלא של נחשת ומ"מ במקום שעושין בו פרוטות של כסף חוששין הא אם לא היה שם מטבע דנין אותו בנסכא בשיעור הקטן שאפשר לשער בו: