מגילה ל״ב א:י״ד-ט״ו

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

14 רש"י פתח ↗

ערום - בלא מטפחת סביב ספר תורה:

14 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

ויש בזה הטעמה מיוחדת. שהנה מצאנו שמלבד שהמצות נחשבות הן ללבוש מצד עצמן למלין עלאין וכמבואר כאן, הן גם נחשבות ללבושו של אדם המקיימן. שהנה על הפסוק בראשית ג, ז "וידעו כי עירומים הם", פירש רש"י "אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו 'וידעו כי ערומים הם', מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה". ובשמות יב, ו, פירש רש"י "הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היה בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר יחזקאל טז, ז 'ואת ערום ועריה'". הרי שהמצות הן לבושין לאדם. וכן מבואר להדיא במגילה לב., ויובא בד"ה הבא. וכן הוא מפורש בנתיב הלשון פי"א ב, צו.. והנה כבר השריש המהר"ל שבגדיו של אדם מורים הם על מעלתו ומהותו גו"א שמות פי"ט אות יח ד"ה ואני, ושם הערה 176. ובגו"א ויקרא פ"ח אות ח ד"ה וזהו כתב: "כהן גדול ביום הכפורים היה משמש לפני ולפנים בבגדי לבן בלבד יומא ס., נמצא כי בגדי לבן הוא מעלה גדולה". ובגבורות ה' פנ"א רכ. כתב על כך: "כשנכנס לפני ולפנים יש לו לשמש בבגדי לבן לפי מעלת המדריגה שנכנס לשם, כי בגדי לבן הם פשוטים". וכן ביאר שמשה רבינו שימש בשבעת ימי המילואים בחלוק לבן שאין בו אמרא תענית יא:, כי דבר זה תואם למדרגתו גו"א ויקרא פ"ח אות ח ד"ה וזהו, ובגבורות ה' פכ"ח קיב.. ואף כאן נאמר, שהואיל והמצות הן לבושיו של אדם, בע"כ שהן מורות על מעלתו ומהותו של האדם; מה אדם הוא בעל גוף, אך נושא בתוכו את הצלם האלקי הנבדל. אף המצות הן שייכות לגוף ולכלי הגוף, אך נושאות בתוכן דברים עליונים. וראה הערה 8.

14 משנת ארץ ישראל על משנה ידיים פתח ↗

כהמשך להלכה שהספר מטמא את הידיים קבעו בתלמוד הבבלי שאין להחזיק ספר תורה כשהוא ערום, כלומר בידיים ממש15בבלי, שבת יד ע"א; מגילה לב ע"א; מסכת סופרים, פ"ג הכ"ג. , וברור שבבבל נהגו שלא להחזיק את ספר התורה ביד אלא במטפחת.

15 תוספות פתח ↗

בלא אותה מצוה - י"מ מצות אחיזה וקשה מאי רבותא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש ריב"א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד:

15 פסקי תוספות פתח ↗

אין לאחוז ס"ת בלא מטפחת. ד"ה בלא:

14 אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרוֹם, נִקְבָּר עָרוֹם. עָרוֹם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: נִקְבָּר עָרוֹם בְּלֹא מִצְוֹת.

15 בְּלֹא מִצְוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: נִקְבָּר עָרוֹם בְּלֹא אוֹתָהּ מִצְוָה.

14 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ושוב לענין ספר תורה: אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום בלי חציצה, עונשו שהוא נקבר ערום. ושואלים: ערום סלקא דעתך עולה על דעתך לומר, ומדוע יקברוהו בבזיון כזה? אלא אימא אמור: נקבר ערום בלא מצות.

14 משנת ארץ ישראל על משנה שבת פתח ↗

מצילין תק הספר עם הספר – כשהספר מונח בתיק, המציל אינו חייב להוציאו מן התיק, ויכול להציל את התיק עם הספר. למעשה הספר אינו חייב להיות בתיק, וידוע שהמנהג לקרוא בספר תורה הנתון בתוך תיק הוא מנהג מאוחר, "אלא אוחז בידו באימה, וקורא בו"; איור 93. ואכן, בציור בבית הכנסת שבדורא אוירופוס נראה אדם, שהוא כנראה הנביא ירמיהו, מחזיק בידו ספר תורה וקורא בו.21מסכת סופרים, פ"ג הט"ו, עמ' 130; סופרים ב, פרק שני, עמ' 381. ראו סוקניק, דורה אירופוס, ציור מס' 77. אמנם נקבע בתלמוד הבבלי שאין להחזיק ספר תורה בשהוא ערום, כלומר בידיים ממש,22בבלי, שבת יד ע"א; מגילה לב ע"א; מסכת סופרים, פ"ג הכ"ג. וברור שבבבל נהגו שלא להחזיק את ספר התורה ביד, אלא במטפחת, אך אין לזה קשר לשאלת התיק, שנועד לשמירת הספר בשעה שאין משתמשים בו. כל זאת בניגוד למנהג בן ימינו, בכמה מעדות המזרח, שבהם הספר מחובר לתיק דרך קבע.

14 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

אסור עט״ז. היקל לאחוז בעמודי ס״ת בלא הפסק מפה וראי׳ מרש״י מגילה ל״ב א׳ ערום בלא מטפחת סבי״ב ספר תורה ולא די בלא מטפחת אלא לשלול העמודים ומהר״י טראני ח״א קל״ו סובר כשהס״ת במטפחת מותר ליגע בעמודים כך אבל כשס״ת ערום אפי׳ בעמודים אסור ליגע. דלא יבא ליגע בס״ת עצמה ודקדק כן מר״מ פרק עשירי מס״ת ה״ו ולא יאחוז ס״ת כשהוא ערום ומלת כשהו״א מיותר דאס״ת קאי לא על אדם ערום וכדמוכח בשבת י״ד א׳ ידים מחמת ספר היינו כשהוא הספר ערום אסור אף בעמודים וכשהוא מכוסה שרי בעמודים והטעם דלמא יגע בס״ת עצמה יע״ש וא״כ אין ראיה מרש״י וכאמור. ומש״ה שפיר כתב הב״י שראה לאשכנזים שאין נזהרים בשעה שמגביהים ואוחזים ערום היינו עמודים כמ״ש הב״ח ומה שאין נזהרים בשעת הברכה י״ל דמכסים במטפחת ואף דאין לכסות כמבואר בסי׳ קל״ט סעיף ד׳ יע״ש. ועתוס׳ שבת ל״ד א׳ ד״ה האוחז קצת משמע דל״ד ס״ת וי״ל דרבי פרנך ס״ת ערום אפילו עמודים גזרו בס״ת דחמירא ובשאר ספרים דוקא ביריעות לא בעמודים וז״ש רש״י שבת ס״ת ערום אלא ע״י מטפחת דרך שלילה דליכא תקנה אפילו עמודים אלא על ידי מטפחת ובמגילה ל״ב א׳ פירש בלא מטפחת וא״י למה שינה משבת וכפי דעתי הוא כיון יפה כי במגילה ציין ערום בלא מטפחת סביב ס״ת תיקן בזה מלת ערו״ם שאסור לאחוז אפילו בעמודים כשהו״א ערום הספר ושלל של״ת כשהאדם ערום וכמ״ש מהרי״ט ודי בזה משא״כ בשבת תנא ידים מחמת ספר ממע כל הספרים תנ״ך ואיך אמר האוחז ס״ת ערום דמה״ט ודאי כ״כ הקודש וכמ״ש התוס׳ שם ד״ה האוחז ס״ת ולזה תיקן וציין על מלת ספר תורה ערום אלא ע״י מטפחת כלומר בס״ת גזרו האוחז ערו״ם אפילו בעמודים אסור אטו יגע ביריעות כמ״ש מהרי״ט משא״כ בשאר כ״כ הקודש לא גזרו כולי האי ואיך יהיה אחיזה שצריך הגולל לאוחזו ולהראות הכתב לעם ולזה אמר אלא ע״י מטפחת יאחז בעמודים הואיל ואוחז ערום אבל כשהוא במטפחת יכול לאוחזה בעמודים כך כנראה מרש״י מגילה וכמ״ש מהרי״ט ז״ל ועפר״ח כאן ואי״ה במ״א יבואר עוד:

15 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ושוב תוהים: בלא מצות סלקא דעתך עולה על דעתך?! וכי משום דבר זה תינטל ממנו זכות כל מצוותיו? אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה, שאם עסק בלימוד או בקריאה, כיון שזלזל בספר התורה — אין המצוה נחשבת לו.

« מגילה ל״א ע״ב