מגילה ב׳ ב:כ״ד-ג׳ א:א׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 רש"י פתח ↗

בנס היו עומדין - שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות יש להן מקום דבק אלא מ"ם וסמ"ך היתה באויר ודוקא בסתומים ואפשר היה לו לתרץ הך ברייתא דרב חסדא בסתומין וכי אתמר הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת אלא הא פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו:

1 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

בנס היו עומדים כי האותיות שבלוחות הברית היו חקוקות, ולמדנו מן המסורת שחקיקתם היתה מעבר לעבר. אכן, רוב האותיות, גם אם הן חקוקות יכולות לעמוד, לפי שיש בהן חלק מסויים המחובר אל השטח שמסביבן, מה שאין כן האות סמ"ך שהיא עיגול ולכן החלק האמצעי שלה איננו יכול להיות חקוק כולו אלא אם כן במעשה ניסים, וכן מ"ם סופית, וכיוון שנאמר ששתי האותיות הללו עמדו בנס, משמע שהיתה כבר מ"ם סופית בלוחות הברית?

1 כלי יקר על שמות פתח ↗

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב כָּל זֶה מִמַּה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן כִּי מַה שֶּׁאָמַר ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה דּוֹלֵק לְעוֹלָם, אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת לֹא הָיוּ תָּמִיד כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. בְּהַנָּחָה זוֹ יְתוֹרְצוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים, כִּי אָמַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְחִלֵּק הַמִּשְׁכָּן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְעַל כֻּלָּם אָמַר ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ שמות כה:ח. וְהָיָה הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְרָצָה מֹשֶׁה שֶׁבְּכָל חֵלֶק יִהְיֶה דָּבָר הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הָיוּ לוּחוֹת הָעֵדוּת אֲשֶׁר יִתְּנוּ ״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״ תהלים יט:ח שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה שָׁם, כִּי הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶם מַעֲשֵׂה נִסִּים שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וּמֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים מגילה ג.. וְתֵינַח שֶׁכָּל הַבָּא לַמָּקוֹם הַהוּא יִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלָיו. אָמְנָם אַחַר שֶׁהַפָּרֹכֶת מַפְסִיק וְאֵין כָּל אָדָם רַשַּׁאי לָבֹא שָׁמָּה, פֶּן חָלִילָה יֹאמַר הַמְהַרְהֵר ״הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו״ הרא״ש פרק שבועת הדיינין יג, עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת גַּם בַּהֵיכָל נֵס תְּמִידִי זֶה בְּנֵר מַעֲרָבִי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי שֵׁם ה׳ כִּי הוּא שׁוֹכֵן בְּתוֹכָם. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הַפָּרֹכֶת מְכַסֶּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה.

24 בכור שור פתח ↗

ולא יהיה הדבר ולא יבא. שניבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה, כמו מל"ב כ, ח מה אות כי ירפא ה' לי עליתי ביום השלישי בית־ה', ואם נתן אות ולא בא אז חייב, ואם בא לעקור דבר מן התורה לגמרי, אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע חייב, כמו שאמרו רבותינו שם סו"פ הנחנקין: צ, א. ובשבת קד, א. מגילה ב, ב שאינו רשאי לחדש דבר מעתה, אבל לפי שעה ולפי הצורך, כגון אליהו בהר־הכרמל, שהקריב בבמה, וכגון אברהם בהר־המוריה, שהם מוחזקים חסידים־גמורים, שומעים להם:

24 רשב"א פתח ↗

הא דאקשינן הכא: והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. הקשו בתוספות והא איכא למאן דאמר התם בסנהדרין בפרק כהן גדול סנהדרין כא, ב; כב, א דעזרא שינה את הכתב כשעלה מבבל, דלמה נקרא שמו אשורי שעלה עמהם מאשור. ותירצו התם מקרא אשכחו ודרוש, דכתיב דברים יז, יח וכתב לו את משנה התורה הזאת ודרשינן מיניה כתב העשוי להשתנות. ואכתי לא ניחא לי, דהא תנן לקמן מגילה ח, ב שהספרים נכתבים בכל לשון. אלא מסתברא דלחלף אותיות באותיות כההיא דסנהדרין דלקחו להם כתב אשורי חלף כתב עברי מותר ואין זה חידוש, אבל להניח את הכתב כמות שהוא ולהוסיף עוד אותיות זה חידוש ואינו רשאי. כך נראה לי.

24 פתח עינים פתח ↗

ועוד האמר רב חסדא מם וסמך וכו'. כתב רבינו בצלאל בלקוטיו כ"י וז"ל הרב רבינו משולם ל"ג הא דרב חסדא הכא אלא הא דרב חסדא שייכא דוקא לפ' הבונה כאשר תראה ומינה לא תזוז דהכי עיקר ותו לא מידי עכ"ד רבינו משולם והאריך בזה עכ"ל אכן מתלתא קראי שמיע לן לקיים הגירסא רש"י ור"ת ור"י וכבר יישבו הגירסא כמבואר בדברי קדשם ועמ"ש מהרש"א על דברי התוס' ויש להשיב קצת על דבריו ע"ש ודוק הטב בדברי התוס':

1 וְתִסְבְּרָא? וְהָכְתִיב: ״אֵלֶּה הַמִּצְוֹת״, שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה? וְעוֹד, הָאָמַר רַב חִסְדָּא: מֵם וְסָמֶךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת

2 בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין!

1 רשב"א פתח ↗

ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. כתב רבינו תם ז"ל בספר הישר חלק החידושים סי' תט עיי"ש דלא גרסינן ליה הכא, דאילו מיהא משמע דמנצפך היינו סתומות ובפרק הבונה בשבת קג, ב; קד, א אמרינן איפכא, דאמרינן התם מדפתוח שעשאו סתום כשר סתום ועשאו פתוח כשר, ואקשינן עלה בשלמא פתוח ועשאו סתום עלויי עלייה דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דאמר ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום, דאלמא משמע דמנצפך היינו פתוחות, אלא התם הוא דגרסינן ליה אבל הכא לא שייכא ההיא קושיא.ובתוספות אמרו דגרסינן ליה, ומשום דמספקא ליה לתלמודא אי בפתוחות מיירי וכדרב חסדא או לא, והכא הכי קא פריך, והא כתיב ויקרא כז, לד אלה המצות וכו' והלכך בין דמיירי בסתומות בין דמיירי בפתוחות קשיא ולכשתמצא לומר בסתומות כל שכן דקשיא מדרב חסדא דאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. ואף רבינו תם ז"ל חזר ואמר שאין למוחקו מטעם זה, דאילו מקושיא דרב חסדא הוה מצי לתרץ דמנצפך היינו בפתוחות אלא דקושיא דאלה המצות לא מיתרצא, ומשום דמספקא ליה הא דר' ירמיה אי בפתוחות או בסתומות אקשי מינה בפרק הבונה ואוקי לה בפתוחות וכי מטי הכא מוקי לה בסתומות לאקשויי עלה מדרב חסדא.

1 אור החיים על שמות פתח ↗

לוּחוֹת הָעֵדוּת. אוּלַי שֶׁרָמַז גַּם כֵּן בְּאָמְרוֹ הָעֵדוּת, שֶׁהֵם מְעִידִים כִּי הֵם כְּתוּבִים כְּתַב אֱלֹהִים, לְצַד הֱיוֹת כְּתָבָם מֻפְלָא מִזֶּה וּמִזֶּה בְּהַשְׁוָאָה, מַה שֶׁאֵין מִכְתָּב זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אָדָם, כִּי הָאוֹת תִּשְׁתַּנֶּה צוּרָתָהּ מֵעֵבֶר הָאַחֵר. גַּם מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מגילה ג. שֶׁאָמְרוּ מֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים, וְאוּלַי שֶׁהָאוֹת הַזֶּה יִצְטָרֵף עִם אוֹת מַעֲשֵׂה הַלּוּחוֹת וְהָיוּ שְׁנֵי הָאוֹתוֹת לְעֵדוּת, שֶׁאֵין עֵדוּת פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֲרֵי עֵד אֶחָד, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים עֵד שֵׁנִי.

24 תוספות פתח ↗

ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך כו'. השתא סלקא דעתך דמנצפך מיירי בסתומות ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה שבת דף קד. ושם משמע איפכא מדקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו סתום עילויי עליוה דאמר רב חסדא כו' אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דא"ר ירמיה מנצפ"ך צופים אמרום אלמא מנצפ"ך איירי בפתוחות ואור"י דגמ' דשבת מסיק ליה וקתני דידע מתחילה מילתיה דרב חסדא וגם איירי ליה מעיקרא בפתוחות הוצרך להעמיד מנצפ"ך בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא והכא ה"ק ותסברא והכתיב אלה המצות והך קושיא איתותב בין בפתוחות בין בסתומות ועוד את"ל דבסתומות איירי אכתי תקשה והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך וכו' וכן פיר"ת וז"ל שהגיה בספר הישר מנצפ"ך צופים אמרום כמו קול צופיך ישעיהו נב נביאים. צופים מהר אפרים שמואל א א. ממאתים נביאים מצופים שעמדו להם לישראל והיו צופים הללו לאחר ששרף אמון את התורה ומשום לשון נופל על הלשון נקרא מנצפ"ך בלשון צופיך ותסברא והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו' ומשני אין מהוי הוי ולא קשיא מידי דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ"ך צופים אמרום אפתוחות ואסתומות וכדמסיק הש"ס:

24 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ותוהים: ותסברא ויכול אתה לסבור כן? והכתיב והרי נאמר: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" ויקרא כז, לד, ללמדנו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, שאין הנביאים רשאים לחדש או לשנות ממצוות התורה, וכיצד תיקנו הנביאים צורות חדשות לאותיות? ועוד, ראיה נוספת שהאותיות הסופיות קדומות מאוד, האמר שהרי אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות הברית

24 הקדמת הרמב"ם למשנה פתח ↗

והזהירנו גם כן מלהוסיף בהם ולגרוע מהם כמו שנאמר שם יג לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. ועל כן אמרו ע"ה מגילה דף ב: אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:

« מגילה ב׳ ע״א מגילה ג׳ ע״ב »