מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן רמ״ט

מהדורה: מגלה עמוקות, ע"פ מהדורת קראקא שצ"ו

« מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן רמ״ח מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן ר״נ »

1 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: נׇכְרִי שֶׁשָּׁבַת חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ״. וְאָמַר מָר: אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוֹ הִיא מִיתָתָן. אָמַר רָבִינָא: אֲפִילּוּ שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת.

1 ויקרא רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה מג, א: וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ עוֹלָמִי עוֹלָמִי אוֹמַר לְךָ מִי בְּרָאֲךָ מִי יְצָרְךָ, יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ יַעֲקֹב יְצָרְךָ, כַּכָּתוּב: בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהֵמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב איוב מ, טו: הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, דִּכְתִיב תהלים עח, ה: וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְאֵין עֵדוּת הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר דברים ל, יט: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בראשית א, א: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ב, ג: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. אָמַר רַבִּי אַחָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, כא: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הַכֹּל לֹא נוֹצָר אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ירמיה י, טו: לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב יָצַר הַכֹּל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצּוֹל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי שִׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ לִפְנֵי שִׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, צָפָה אוֹתָהּ הַשִּׁלְטוֹן בָּאִצְטְרוֹלוֹגוֹס שֶׁלּוֹ וְרָאָה שֶׁעָתִיד לְהוֹלִיד בַּת שֶׁהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד, כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא לִנָּצֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה כט, כב: כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַבְרָהָם עַצְמוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בראשית יח, יט: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאֵין צְדָקָה וּמִשְׁפָּט אֶלָּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צט, ד: מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.

1 תענית פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת — צְדָקָה לַעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא״. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִילּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כׇּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ״.

2 שבת פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן אוּמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן — מִיָּד נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹה אָמַר ה׳ לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְגוֹ׳״.

2 עירובין פתח ↗

שֶׁכְּפוּלָה בְּזוּגוֹת. ״מַמְרֵא קִרְיַת אַרְבַּע״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, קִרְיַת הָאַרְבַּע זוּגוֹת: אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה.

2 בבא בתרא פתח ↗

וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: שְׁכִינָה בַּמַּעֲרָב! דְּמַצְדֵּד אַצְדּוֹדֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא לְרַב אָשֵׁי: כְּגוֹן אַתּוּן, דְּיָתְבִיתוּ בִּצְפוֹנָהּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אַדְרִימוּ אַדְרוֹמֵי. וּמְנָא לַן דְּבָבֶל לִצְפוֹנָהּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָיְימָא? דִּכְתִיב: ״מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״.

1 אופן רמט איתא בספר סודי רזא למה ו' שלישי בשם יה"ו, כי העולם נברא בו' ימים, ביום א' אור בראשית א ג, וביום ד' מאורות בראשית א יד, הרי שוין. וביום ב' רקיע בתוך המים בראשית א ו, וביום ה' ישרצו המים ועוף על פני רקיע בראשית א כ. ביום ג' ותראה היבשה בראשית א ט, וביום ו' תוצא הארץ בראשית א כד. הרי א"ד ב"ה ג"ו שוים, לפי שכל הנברא יש לו ו' רוחות מעלה ומטה וד' רוחות, והם בכלל ג', מעלה ומטה אחד, מזרח מערב אחד, צפון ודרום אחד, לכך ג' זוגות יום א' וד' שוין, יום ב' וה' שוין, יום ג' ויום ו' שוין. הרי כל הנברא יש לו מעלה ומטה וד' רוחות, ואשר בין הרוחות זהו החפץ עצמו כנגדו יום שביעי שבת, כי השבת הכל, מי ששובת בשבת מודה שברא בו' ימים העולם, ועכו"ם ששבת חייב מיתה סנהדרין נ"ח:, כי העולם בשביל ישראל נברא ויק"ר פל"ו ד', וכן עכו"ם שלומד תורה סנהדרין נ"ט ע"א, כי בתורה שישראל עוסקים ברא העולם, הרי הכל בכלל ג"ו, לכך זרע כנגדו קציר, קור כנגדו חם, קיץ כנגדו חורף, הרי ג"ו בג"ו בתוך ג"ו הכל, שבו' ימים ג' זוגות, לכך יום ולילה וכנגדם הידים והרגלים שוין, והמילה והעינים שוין, האזנים והדבור שוין, לפי שהקול יוצא מן הריאה נקראו אונות כמו אזנים. והנה לפי זה הענין מיושב מ"ש בכנפי יונה על מה שאמרו רז"ל בגיטין ע"ז ע"א חד בשבתא תרי בשבתא תלתא בשבתא בתר שבתא, רביעי בשבתא חמישי בשבתא ששי בשבתא הוא מקמי שבת. כי שבת הוא כמלך בגדוד, ויש לאדם נפש רוח נשמה, ובשלשה ימים שלאחריו מסלקין, ובשלשה שלפניו חוזרין ובאים. ומזה הטעם בשני ובחמישי קורין בתורה ב"ק פ"ב ע"א, לפי שהם שוים לרוח שהוא בא מיצירה דתמן מקננן זעיר. ולדעתי שגם ארץ ישראל היא באמצע הז' אקלמים, ג' אקלמים מימין וג' משמאל, וארץ ישראל באמצע כמ"ש יפה נוף משוש כל הארץ תהלים מח ג, כדמיון השבת בשאר ימי השבוע. וכן ז' כוכבי לכת בעולם פרקי דר"א פ"ו, חמה באמצע, שבתאי צדק מאדים מזה הצד, נגה כוכב לבנה מזה הצד, נמצא שארץ ישראל היא כנגד החמה. מזה הטעם אמרו רז"ל בתענית ח' ע"ב שמש בשבת צדקה לעניים, וזה רמזו רז"ל בפרק בתרא דכתובות קי"א. מפני מה צוה יעקב לבניו לקברו בארץ ישראל בראשית מז ל, אמר קרנא דברים בגו דייקא, רמז מ"ש בספר סודי רזא שהקב"ה ברא ג"ו בג"ו בתוך ג"ו, לכן פתח בו' שרמז על זוגות של ו' ימי בראשית, אל ה' דייקא כמ"ש לעיל שרמז בו' של שם הוי"ה, בעת ההיא רמז על ה"ו עתיד, לכן כתיב ההוא, שהכל כלול בעת ההיא שהוא יום שבת. וכן ו' עתים בשנה נרמזים במלת חק לישראל הוא תהלים פא ה, חק הוא זמן נתן לעולם, מלת חק נוטרייקון 'חריש 'קציר, 'חום 'קור, 'חורף 'קיץ, דא לקביל דא בראשית ח כב. ועל זה התפלל משה אתה החלות להראות, שמשה הוא סוד חמה ב"ר ע"ה ע"א שהוא כדמיון השבת בימים, וכן יש לו ג' זוגות, וכן בו' רוחות העולם כנגד מזרח ומערב אמר את גדלך, כמ"ש מלאכי א יא ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים. כנגד צפון דרום אמר את ידך החזקה, שהם כדמיון ידים. כנגד מעלה ומטה אמר מי אל בשמים ובארץ. ולפי שיש לאדם ג' זוגות כמ"ש לעיל, ולזה אמר אעברה נא ואראה את הארץ, כמו שהשבת הוא החפץ עצמו שבין ג' זוגות הללו, כן גם כן ארץ ישראל הוא ארץ חפץ, כן גם כן משה הוא קנה אמצעי פני חמה, לכן ביקש על עצמו לתקן אקלים האמצעי שהוא יפה נוף, ובזה יהיו ישראל מתוקנים, כמ"ש מלאכי ג יב אתם תהיו לי ארץ חפץ, אדירי כל חפצי בם תהלים טז ג, וחפץ ה' בידו יצליח ישעיה נג י, לקיים קרא יפה נוף ירכתי צפון תהלים מ"ח, שמשם באה הרעה לעולם ירמיה א יד, אבל אתם תהיו משוש כל הארץ הטובה, וקחשיב תלת דרגין של ג' זוגות, לקביל נפש הטובה, רוח הטוב, נשמה לבנון. והשיב הקב"ה רב לך, כבר קיימת דרגא דילך שהיא ו' בקבלת התורה שהיו הלוחות ארכן ו' על ו' נדרים ל"ח ע"א ביום ו' בסיון, ונתקנו כל ששה עתים וששה צדדים של עולם, כמ"ש וכל העם רואים את הקולות שמות כ יח, חסר ו' בתורה, שהכל מודים שביום ו' ניתנה התורה בו' שעות על היום, ואז כשפתח הקב"ה באנכי שמות כ ב, ישראל היו אומרים שמע ישראל וגומר ה' אחד דברים ו ד, שהמליכוהו בשמים ובארץ ובד' רוחות דב"ר פ"ב ל"א, לכן אל תוסף:

2 הג"ה אמר הצעיר שלמה לעד"נ שמש בשבת, הוא יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה, ולכן צדקה לעניים כי אז בא השפע והברכה בריבוי לעולם, ומן סוד זה הוצרך יעקב להקבר בארץ ישראל לייחד קודשא ב"ה ושכינתיה, בסוד ויעקב נסע סכותה בראשית לג יז, כי סוד סוכה היא תרין שמהון כ"ו ה"ס, שהוא יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה כזה יאהדונה"י, ושם ארץ ישראל מורה על זה, כי בזווגם יחד נקרא ארץ ישראל. וז"ש קרנא דברים בגו, ר"ל בשמו של ארץ ישראל תבין למה נקבר יעקב בארץ ישראל, ולכן כששמרו ישראל ב' שבתות כראוי מיד הם נגאלים שבת קי"ח ע"ב, כי בהתעוררות ישראל ב' שבתות החיבור למטה, אז ישראל של מעלה מתחבר עם ב' שבתות שלמעלה, שהם יסוד ומלכות שנקרא כל אחד שבת כדאיתא בפי' מערכת דף ע', ואז הם נגאלים, מה שאין כן בפירודין ישראל נגלין מאדמתן. וזה סוד כל הקובע מקום לתפלתו אויבים נופלים תחתיו ברכות ז' ע"ב, כי מקום הוא סוד קודשא ב"ה והתפלה היא השכינה, ואז בחיבורן יחד אויביו נופלין תחתיו דייקא, מה שאין כן בפירודן ח"ו הקליפה גם כן גברו ונשאו ראש שפחה כי תירש גברתה משלי ל כג, ולכן עכו"ם ששבת חייב מיתה, כי הוא מושך אדרבה השכינה למטה בסטרא אחרא, ולכן הכל מודים בשבת ניתנה תורה שבת פ"ו ע"ב, שהוא גם כן מטעם זה לחבר תפארת שהוא מתן תורה בשכינתיה שהוא שבת, ולכן נקבר יעקב במערת המכפלה שהיא השכינה כדאיתא באור נערב. ולכן איתא בזוהר חדש דרך מערת המכפלה נכנסת התפלה למעלה, כי דרך השכינה נכנסת התפלה בסוד אדני שפתי תפתח תהלים נא יז, פתחו לי שערי צד"ק תהלים קיח יט היא השכינה, ובזה אבא בם אודה יה. ולכן אנו מתפללים למערבו של ארץ ישראל, ששם השכינה ב"ב כ"ה ע"ב. וז"ש שה"ש ד ד כמגדל דוד שהיא השכינה, בנוי לתלפיות תל שהכל פונים בה ברכות ל' ע"א, ולכן ת"ל בגימטריא צדי"ק יסו"ד עול"ם, פיו"ת בגימטריא מלכות. ולפי שהשכינה כלולה מד' רגלי המרכבה, לכן נקראת קרית ארבע בראשית לה כז, על שנקברו בה ד' זוגות של המרכבה עירובין נ"ג ע"א, כי אדם הראשון רגל ד' הוא סוד דוד שהוא גלגולו, ולכן שבת מורה על המרכבה, כי ש' של שבת הם ג' אבהון, ב"ת היא השכינה זוהר בראשית ח"א כ"ג ע"ב. ולפי שהמרכבה נחלק על ד', ובאמת אינו אלא ג' קוין כ"כ באופן ר', לכן נחלקו ר' חדקא ורבנן בסעודות של שבת שבת קי"ז ע"ב, שהם סוד המרכבה כידוע, רבנן אמרו ארבעה קא חשיב ד' רגלי המרכבה, ורבי חדקא אומר ג' סבר שאינו אלא ג' קוין, ומכל מקום כולי עלמא מודו שצריך לאכול סעודה קטנה במוצאי שבת במלווה המלכה, שהוא כנגד דוד הקטן כדאיתא בזוהר:

3 עד כאן הג"ה

1 נדרים פתח ↗

אֶלָּא מִן הָדֵין קְרָא, דִּכְתִיב: ״וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם״, וְתַנְיָא: הַלּוּחוֹת אׇרְכָּן שִׁשָּׁה וְרׇחְבָּן שִׁשָּׁה וְעׇבְיָין שְׁלֹשָׁה.

1 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

וְאֶת הַכּוֹכָבִים, כָּל הַכּוֹכָבִים מְשָׁרְתִים לְשִׁבְעָה כּוֹכְבִים שֶׁל שָׁעוֹת וְשְׁמָן כל״ש צמח״ן: כּוֹכָב, לְבָנָה, שַׁבְּתַאי, צֶדֶק, מַאֲדִים, חַמָּה, נוֹגַהּ, וְהֵם מְשָׁרְתִים לְשִׁבְעָה יְמֵי הַשָּׁבוּעַ: יוֹם א' כּוֹכָב חַמָּה, יוֹם ב' צֶדֶק לְבָנָה, יוֹם ג' נוֹגַהּ מַאֲדִים, יוֹם ד' שַׁבְּתַאי כּוֹכָב, יוֹם ה' חַמָּה צֶדֶק, יוֹם ו' לְבָנָה נוֹגַהּ, יוֹם ז' מַאֲדִים שַׁבְּתַאי, וְכֻלָּם מְשָׁרְתִים לְי״ב מַזָּלוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד י״ב חֳדָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: טָלֶה, שׁוֹר, תְּאוֹמִים, סַרְטָן, אַרְיֵה, בְּתוּלָה, מֹאזְנַיִם, עַקְרָב, קֶשֶׁת, גְּדִי, דְּלִי, דָּגִים, וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לִנְהֹג אֶת הָעוֹלָם, וְכֵן חֻקֵּיהֶן. חי שִׁבְעָה שַׁמָּשִׁין אֵלּוּ נִבְרְאוּ וְהִסְדִּירָן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. כָּל הַמַּזָּלוֹת מְשָׁרְתִים אֶת יְמוֹת חֹדֶשׁ הַחַמָּה וִימוֹת חֹדֶשׁ הַחַמָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם עֶשֶׂר שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, וְכָל מַזָּל וּמַזָּל מְשָׁרֵת אֶת יְמוֹת חֹדֶשׁ הַחַמָּה שְׁנֵי יָמִים וּמֶחֱצָה, שְׁנֵי מַזָּלוֹת לַחֲמִשָּׁה יָמִים. הַשַּׂר הַמַּתְחִיל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ חַמָּה הוּא הַשַּׂר הַמַּשְׁלִים בְּסוֹף חֹדֶשׁ חַמָּה, הוּא הַפּוֹתֵחַ וְהוּא הַסּוֹגֵר.

1 כתובות פתח ↗

״וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם״, אָמַר קַרְנָא, דְּבָרִים בְּגוֹ: יוֹדֵעַ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְאִם מֵתִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ חַיִּים, לָמָה הִטְרִיחַ אֶת בָּנָיו? שֶׁמָּא לֹא יִזְכֶּה לִמְחִילּוֹת.

2 ספר הזהר פתח ↗

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דִּבְרִיאָה אִיהוּ לְבוּשָׁא דִּשְׁכִינְתָּא. וְאִי אָדָם לָא הֲוָה עֲתִיד לְמִבְרֵי למחטי הֲוַת שְׁכִינְתָּא בְּלָא כִסּוּיָיא כְּגַוְונָא דְעָנִי. וּבְגִין דָּא כָּל מָאן דְּחָב כְּאִלּוּ אַפְשִׁיט לִשְׁכִינְתָּא מַלְבּוּשָׁהָא. וְהַאי אִיהוּ עוֹנָשָׁא דְּאָדָם. וְכָל מָאן דִּמְקַיֵּים פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא כְּאִלּוּ הוּא לָבִישׁ לִשְׁכִינְתָּא בִּלְבוּשָׁהָא. וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ בְּכִסּוּיָא דְצִיצִית ותפלין שמות כ״ב:כ״ו כִּי הִיא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב בְּגָלוּתָא וְהָא אוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי, חשֶׁךְ אִיהוּ אוּכְמוּ דְאוֹרַיְיתָא אוֹר חֵיוְרוּ דְאוֹרַיְיתָא. ואי צלותא לאו איהי שלימא כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרה כמא דאת אמרז, איכה א׳:ג׳ כל רודפיה השיגוה וגו'. ובגין דא מצלין תהילים ע״ח:ל״ח והוא רחום יכפר עון דא סמאל דאיהו נחש. ולא ישחית דא משחית. והרבה להשיב אפו דא אף. ולא יעיר כל חמתו דא חמה. בגין דלא ירדפון בתר צלותא. וכמה מלאכי חבלה תליין מנייהו. שבעה ממנן אנון ותליין מנייהו שבעין. ובכל רקיעא ורקיעא אנון מקטרגין ותליין מנייהו עשרה אלף רבוא. ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא דמצוה ותפלין על רישא ודרועא' אתמר בהו דברים כ״ח:י׳-י״א וראו כל עמי הארץ כי שם ידו"ד נקרא עליך ויראו ממך. שם יי אוקמוה דאיהי תפילין דרישא. ומאן דחזי שם ידו"ד על רישא' בצלותא דאיהי ידו"ד אדנ"י' מיד כלהון ברחין. הדא הוא דכתיב' תהילים צ״א:ז׳ יפול מצדך אלף וגו. וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּחָמָא בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא דּוֹחֲקָא דְגָלוּתָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּיא אמר בראשית כ״ח:י״א ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ובא ליליא דגלותא ואמר בראשית ל״ב:ח׳ וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. וּפָלִיג עַמָּא קַדִּישָׁא בְּגָלוּתָא לְג' סִטְרִין. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, בראשית ל״ג:ב׳ וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה בְּרֵישָׁא בְּגָלוּתָא דֶאֱדוֹם, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים. וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחְרוֹנִים. וּבְגִין דְּחָמָא בָּתַר כֵּן עֲנִיּוּתָא וְצַעֲרָא דִלְהוֹן אָמַר בראשית כ״ח:כ״א וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְאָמַר וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ. וְדָוִד בְּגִין גָּלוּתָא אָמַר שמואל ב ז רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, בְּגִין דְּחָמָא שְׁכִינְתָּא חָרְבָה יָבְשָׁה הֲוָה נָטִיל צַעֲרָא בְּגִינָהָא. לְבָתַר דְּחָמָא דְּהַדְּרִין יִשְׂרָאֵל בתשובה בְּחֶדְוָה, תַּקִּין עֶשֶׂר מִינֵי נִגּוּנִין. וּבְסוֹף כֻּלְהוּ אָמַר תהילים ק״ב:א׳ תְּפִלָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטוֹף נ"א תקין י' מיני תילים, ובסוף כלהו תפלה לדוד הטה יי אזנך ענני. חדא דכלהו צלותין דבגינייהו מתעטפין קדם מלכא. ולא הוו עאלין עד דייעול צלותא דעני אמר תפלה לעני כי יעטוף וְהִיא צְלוֹתָא דְּעֲטִיף כָּל צְלוֹתִין קַדְמָהָא עַד דְּיֵיעוּל צְלוֹתָא דִילֵיהּ. בְּגִין דָּא אַקְדִים עָנִי לְכֻלְהוּ. מָאן צְלוֹתָא דְּעָנִי. דָּא צְלוֹתָא דְעַרְבִית דְּאִיהִי רְשׁוּת בִּפְנִי עַצְמָהּ בְּלָא בַּעֲלָהּ. וּבְגִין דְּאִיהִי בְּלָא בַּעֲלָהּ אִיהִי עֲנִיָּיה יְבֵשָׁה ברשות כל אינש וְצַדִּיק עָנִי יָבֵשׁ דָּא זַרְעָא דְיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בִּרְשׁוּת כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא וְדַמְיָא לִצְלוֹתָא דְעַרְבִית דְּאִיהִי לֵילְיָא דְגָלוּתָא. וּצְלוֹתָא דְּשַׁבָּת אִיהִי צְדָקָה לֶעָנִי כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים דעניים מתנחמי בארח דשמשא בשבתא דשבתא. וּבְגִין דָּא צָרִיךְ בַּר נָשׁ לְמֶהוֵי אִיהוּ כְּעָנִי לְתַרְעָא דְמַלְכָּא בִּצְלוֹתָא דְּעֲמִידָה בְּכָל שִׁית יוֹמִין דְּחוֹל בְּגִין שְׁכִינְתָּא. וּמִתְעַטֵּף לָהּ בְּעִטּוּפָא דְמִצְוָה דְצִיצִית כְּעָנִי. וִיהֵא בִּתְפִילִין כְּאֶבְיוֹן לְגַבֵּי תַּרְעָא דְּאִיהוּ אדנ"י. דְּהָכִי סָלִיק לְחוּשְׁבַּ"ן הֵיכָ"ל. וְדָא אִיהוּ אֲדֹנָ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח. וְכַד אַפְתַּח פּוּמֵיהּ בִּצְלוֹתָא דְעַרְבִית נִשְׁרָא קָא נָחִית בְּיוֹמִין דְּחוֹלָא לְקַבְּלָא בְּגַדְפָהָא צְלוֹתָא דְלֵילְיָא. וְדָא נוֹרִיאֵ"ל אִתְקְרֵי אוֹרִיאֵ"ל מִסִּטְרָא דְּחֶסֶ"ד, וְנוֹרִיאֵ"ל מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה דְּאִיהוּ נוּר דָּלִיק, דְּאִתְמָּר בֵּיהּ דניאל ז׳:ט׳ נְהַר דִּינוּר וְגו'. וּבִצְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית אַרְיֵה נָחִית לְקַבְּלָא צְלוֹתָא בִּדְרוֹעוֹי וְגַדְפוֹי דְּאַרְבַּע גַּדְפִין ס"א אית לְכָל חַיָּה דָּא מִיכָאֵל. וּבִצְלוֹתָא דְמִנְחָה שׁוֹר נָחִית לְקַבְּלָא נ"א צלותא בְּקַרְנוֹי וְגַדְפוֹי וְדָא גַּבְרִיאֵל. וּבְשַׁבָּת נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּג' אֲבָהָן לְקַבְּלָא בַּת יְחִידָא דִילֵיהּ בְּהוֹן. וְדָא רָזָא דְשַׁבָּת ש' בַּ"ת יְחִידָא דִילֵיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא חֵיוָון עִלָּאִין דְּאִתְקְרִיאוּ בִּשְׁמָא דְּיְיָ פָּתְחִין וְאָמְרִין תהילים כ״ד:ז׳ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם. בְּהַהוּא זִמְנָא מִתְפַּתְּחִין שִׁבְעָה הֵיכָלִין. הֵיכַל קַדְמָאָה הֵיכָלָא דְאַהֲבָה. תִּנְיָינָא הֵיכָלָא דְיִרְאָה. תְּלִיתָאָה הֵיכָלָא דְרַחֲמֵי. תקונים כב. רְבִיעָאָה הֵיכָלָא דִנְבוּאָה דְּאַסְפַּקְלַרְיָאָה דְנַהֲרָא. חֲמִישָׁאָה הֵיכָלָא דִנְבוּאָה דְּאַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נָהֲרָא. שְׁתִיתָאָה הֵיכָלָא דְצֶדֶק. שְׁבִיעָאָה הֵיכָלָא דְדִי"ן.

2 ברכות פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה״.

« מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן רמ״ח מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן ר״נ »