מפרש על תמיד ל״ב

1 מן השמים לארץ רחוק - כלומר איזה רחוק יותר:

2 אמרו לו ממזרח למערב - רחוק יותר משמים לארץ:

3 ותדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלים בה חמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין - ולמה לפי שהחמה כשהיא במזרח או במערב היא רחוקה ובשביל שהיא רחוקה יכולים להסתכל בה שאין האורה מזקת לעינים אבל כשהיא באמצע הרקיע קרובה ואורה מזהיר כ"כ שאין יכולין לראות:

4 וחכ"א זה וזה מדתם שוה - כדמוכחי קראי:

5 כתוב אחד אומר כגבוה שמים על הארץ וכתוב אחד אומר כרחוק מזרח ממערב - ואם לא היתה מדתן שוה אלא מזרח ומערב רחוק יותר למה אחז הכתוב במועט במדה לא היה לו כלל לומר אלא המרובה אלא ודאי שניהם שוין במדה לכך אחז את שניהן:

6 אלא מאי טעם חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה - כמו שהם מסתכלין כשהיא במזרח או במערב:

7 משום דקאי להדיא - בגילוי היא עומדת ולא כסי לה מידי ובשביל כך אורה מזהיר ומזיק לעינים המביטות שם:

8 אמר להם שמים נבראו תחלה - כלומר או ארץ ושמים כאחד נבראו:

9 שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים - אלמא שמים קדים:

10 אור נברא תחלה - כלומר איזו נברא תחלה:

11 מילתא דא לית ליה פתר - דבר זה ששאלת אין שום אדם בעולם שיודע לפותרה: ופריך הש"ס ואמאי השיבו ליה מילתא דא לית ליה פתר:

12 ולימרו ליה - מן הפסוק דחשך נברא תחלה שנאמר וחשך על פני תהום והדר ויאמר אלהים יהי אור אלמא חשך קדים:

13 סברו אי אמרו ליה - הרי אתא לשייולי מה למעלה ומה למטה והילכך השיבו ליה מילתא דא לית ליה פתר וימנע ולא ישאלם עוד ממעשה בראשית:

14 אי הכי - דבשביל כך נמנעו מלהשיבו תחלה נמי אמאי השיבו לו השמים נבראו תחלה לא היה להם להשיבו כלום משום דילמא אתי כו':

15 מעיקרא סברי אקראי בעלמא הוא - דקא משאיל ולא ישוב עוד לשאול יותר ממעשה בראשית לכך יכולים להשיבו האמת כיון דחזו וכו':

16 אידין חכים - מי מיתקרי חכם:

17 הרואה את הנולד - המבין מלבו מה שעתיד להיות קורות שעתידים לבא ונזהר מהן:

18 הכובש את יצרו - בא לידי עבירה וכבש את יצרו ונמלט ממנה:

19 השמח בחלקו - בעה שנותן לו המקום:

20 ימית את עצמו - ישפיל את עצמו:

21 יחיה את עצמו - יגבה את עצמו ומתוך כך יתנו בו הבריות עין רעה ויקנאו בו וימות ולימדוך חכמים שאדם הרוצה שיחיה ישפיל את עצמו וירחמו עליו הבריות ויחיה שנים הרבה ומגאוה ימנע את עצמו שלא יקצרו ימיו וימות בלא עתו:

22 יסנא מלכו ושלטון - ויתקבלו דבריו ויאהבו אותו אבל אדם רגיל לדבר עם מלכים ושרים מקנאים בו בני אדם ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו:

23 דידי עדיפא מדידכו - חכמתי גדולה משלכם שאני יועצו עצה טובה שעל ידה יהא מקובל לפני הבריות ואיזו עצה ירחם מלך ושלטון וידבר עמהם תמיד ויעביד טיבו עם בני העיר בשביל אנשי העיר וידבר עליהם אל המלך שלא להכביד עולו עליהם ואז יבאו בני העיר לעובדו:

24 בימא יאי למידר או ביבשתא - באיזה מקום טוב לגור בים או ביבשה השיבו לו ביבשה:

25 דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתייהו - אין דעתן מיושבת בהן עד שירדו ליבשה:

26 אי דין מנכון טפי חכים - איזה מכם חכם יותר:

27 כולנא בחדא פתרנא לך - כולנו חכמים ואין חכם זה מזה שהרי כולנו הסכמנו לדעת אחד:

28 אמר להן מה דין אתריסתון לקבלי - מה זה שאתם עומדים נגדי ואינכם מחזיקים יראתנו הלא אתם יודעים כי אנחנו הרבים ואתם תחתינו. אתריסתון לשון תריס ומגן:

29 אמרו ליה שטנא נצח - זו אינה ראיה שהרי אתם רואים בכל יום שהשטן הוא נוצח ומטעה בני האדם אף אתם אל תתמהו על שאנו תחתיכם:

30 אמר להם - שוטים אתם שאתם מחזיקים יראתכם שאם ארצה אהרוג אתכם בגזירת מלכים שאני מלך ואבקש לשאר מלכים שאוהבים אותי שיתנו לי רשות להרוג אתכם:

31 אמרו לו שילטון ביד מלכות ולא יאי למלכא כזב - כלומר בידך הממשלת לעשות שאתה מלך ושר אבל בכך נחמתנו שהבטחתנו שלא תעשה עמנו רעה ואין נאה למלך לדבר שקר שנא' אף כי לנדיב דבר שקר משלי יז:

32 מיד אלביש יתהון - הלביש אותם לבושי ארגמן וישם רביד זהב על צוארם:

33 אמר להם בעינא דאיזל - רוצה אני לילך למדינת אפריקא:

34 אמרו לא מצית אזלת - אינך יכול ללכת שהרי חשך באמצע הדרך מקום שיש בו חשך בין ביום בין בלילה ואין שום אדם יכול לעבור אותן הרים:

35 אמר להם לא סגיא דלא אזילנא אמטו הכי משיילא מה אעביד - תקעתי עצמי ללכת שם אמטו הכי ובשביל שתקעתי בעצמי אני שואל לכם עצה מה תקנתי ובאיזה ענין אוכל לעבור:

36 אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא - הבא חמורים גדולים ממצרים שיודעין ללכת בחשך. דפרשי כמו פסחים דף ו. המפרש והיוצא בשיירא:

37 ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא - וקשור בהאי גיסא בעברך: וכשתחזור למקומך תאחוז באותן קיבורי דבשבילם תשוב למקומך על פי קיבורי עד שתגיע למקום שנקשר ואז תהיה במקומך:

38 עבד הכי כי מטא לההוא מחוזא דכולה נשי - לא היה באותו הכרך כי אם נשים:

39 בעא למעבד קרבא - רצה לעשות עמהן מלחמה:

40 אמרו לו - הנשים אי קטלת לן יאמרו נשי קטיל כלומר זו אינה גבורה אם תלחם עמנו שהרי אם תהרוג אותנו יאמרו העולם שישמעו בדבר נשים הרג וזו אינה גבורה. ואם אנו נהרוג אותך יאמרו השומעים כמה גרוע מלך זה שנשים נתחברו עליו והרגוהו מוטב שתמנע את עצמך ואל תלחם עמנו פן תהיה לבוז:

41 אמר להן - הריני שומע לעצתכם ולא אזיק לכם והביאו לי לחם לאכול:

42 אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא - הביאו לו לחם של זהב מונח על שולחן של זהב:

43 אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא - כלומר וכי מנהג בכאן לאכול לחם של זהב:

44 אמרו ליה - אין מנהג בכאן לאכול לחם של זהב אבל בשביל כך שמנו זהב לפניך לאכול שהרי זה פלא לנו שבאת לכאן בשביל אכילתך וכי לא היה לך לחם לאכול במקומך שנתרחקת ממלכותך ובאת עד כאן ושאלת לחם לאכול לכך נתננו לך זהב וכסף שסבורים היינו שבאת בגלל זהב וכסף לכאן:

45 כדנפיק ואתי - כשהיה יוצא מן העיר:

46 כתב אבבא דמחוזא - כתב על שער העיר:

47 אנא אלכסנדרוס הויתי שטיא - הייתי שוטה מבלי לב להבין:

48 עד דאתיתי - לכרך נשיא ולמדוני חכמה:

49 יתיב אההוא מעיינא קאכיל נהמא - כדרך בני אדם שיושבים על המעיין ואוכלין שם לחם וכשרוצים לשתות שותים:

50 הוו בהדיה גילדני - היה עמו דגים מלוחים:

51 בהדי דמחוורי נפל בהו ריחא - בעוד שהיו רוחצים במים כדי להסיר מליחתם נפל בדגים ריח טוב ומעיין מגן עדן היה:

52 א"ד שקל מהנהו מיא טרא באפיה - רחץ פניו ולא עשה יותר:

53 איכא דאמרי - הלך במעיין עד דמטא לגן עדן שמשם היה נובע:

54 רמא קלא - ואמר פתחו בבא:

55 אמרו ליה השערר לה' - צדיקים יבאו בו:

56 אמר להו אנא מלכא אנא - וחשוב אנא תנו לי דבר אחד מגן עדן הואיל ואינכם רוצים לפתוח לי שער:

57 יהבו ליה גולגלתא - נתנו לו ראש גולגולת:

58 אתייה תקליה לכולהו כספא ודהבא דיליה לא הוה תקילי - היה נותן כל כסף וזהב שלו במאזנים מצד זה והגולגולת מצד זה ואעפ"כ היה מכביד יותר הגולגולת דלא היה מוצא דבר ששוקל כנגדה:

59 אמר להם אלכסנדר מוקדון ליבנן מאי האי - שאיני יכול למצוא משקלו:

60 אמרו לו - גולגלתא של אנוש בשר ודם שלא ישבע לעולם לפיכך משקלה כל כך שכל כסף וזהב היא מושכת אליה:

61 א"ל ממאי דהכי הוא - במאי אבחין אם אמת אתם מדברים:

62 שקלי עפרא - מעט עפר וכסיה שלא תוכל הגולגולת לראות ואז תשבע ולא יכלה שום דבר לימשך אליה וימצאו משקלה:

63 לאלתר תקל - כלומר כאותו דבר ששקל כנגדה:

64 היינו דכתיב שאול ואבדון - נגדו ועיני אדם לא תשבענה:

65 כל העוסק בתורה שכינה שרויה עליו שנאמר קומי רוני בלילה - לעסוק בתורה:

66 שפכי כמים לבך נוכח פני ה' - כלומר שכינה שרויה אצלך:

67 מתני' מכאן ואילך הוא פירוש הרמב"ם ז"ל אמר להם הממונה - כבר נתבאר בגמ' ברכות דף יא: שהברכה הזאת שהיו מברכין תחלה היא אהבת עולם ואחר שהשמש זורח והאור מתפשט מברכין יוצר אור לפי שסדר ברכות אין מעכב כמו שנתבאר שם ומה שאמרו קראו עשרת הדברות בכל יום לפי שהם עיקר הדת וראשיתו וכבר אמרו בגבולים בקשו לומר כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין ולא באר הבבלי מה היא תרעומת המינין אלא שנתבאר בתחלת ברכות בירושלמי ואמרו בדין היה שקורין עשרת הדברות בכל יום ויום אלא מפני מה אין קורין אותם מפני המינין שלא יהיו אומרים אלו לבדם ניתנו למשה מסיני וכבר אמרנו זה בהלכות ירושלמי שחברנו אח"כ אמר שהעם מברכין שלש ברכות שהם אמת ויציב ורצה ומודים ושים שלום לפי שכולן תפלה על ישראל ועליהם אמרו וברכו את העם וכל זה היה בלשכת הגזית אבל ברכת כהנים הידועה והוא יברכך ה' הרי הוא נאמר על מעלות האולם אחר גמר עבודת התמיד כמו שיתבאר בפרק שאחר זה וכבר בארנו בסוף סוכה דף נו: שבכל יום שבת היה נכנס המשמר לעבודה ויוצא משמר שעבר וכבר בארנו בגמ' ברכות דף יב. ההלכה הזאת בעצמה ואמרו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות: כבר בארנו בשני מיומא דף כו. שהקטרת לא היו מפילים עליה גורל אלא אותם שלא הקטירו אותה עדיין קודם לכן לפי שכל המקטיר אותה היה מצליח בעניניו ומוצא פרנסתו ברווחה ולפיכך אמר חדשים לקטרת יפיסו ושם יתבאר שפייס הקטרת הוא הפייס השלישי אחר כך אמר חדשים גם ישנים בואו והפיסו מי מעלה אברים והוא הפייס הרביעי ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב: כבר בארתי הלכה זו בגמ' כפורים ושם נתבאר שכל הכהנים האלו לובשים בגדי קדש במקדש ועומדים בלשכת הגזית כאילו הם קצת עגולה והממונה רומז אל האיש שמתחיל ממנו המנין והיה מסיר המצנפת מעל ראשו ואחר כך משיבה עליו ומטילים גורל ויעלו בגורל לעבודה והנשארים שלא זכו הם שמפשיטים אותם השמשין למקדש ואין מניחין עליהם אלא המכנסים ואח"כ לובשים בגדי חול שלהם ואח"כ מפשיטים המכנסים ומניחין כל בגדי כהונה בחלונות כמו שבארנו בסוכה דף נו:: ומה שאמר וכתוב עליהם תשמישי הכלים לפי שהחלונות שהיו בהם מכנסים כתוב עליהם מכנסים ואשר בהם המצנפת כתוב עליהן מצנפת וכן כתונת ואבנט וסדר לבישת הבגדים הוא שילבש תחלה המכנסים אמרו יומא דף כג: כה. מנין שלא יהא דבר קודם המכנסים תלמוד לומר ומכנסי בד ילבש על בשרו ואח"כ ילבש הכתונת חוגר באבנט ומשים המצנפת על ראשו וראוי לך שתדע שהרמת הדשן תהיה באלו ארבעה הכלים אף על פי שלא אמר הכתוב אלא שני כלים שנאמר ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד אבל אמרו ז"ל שם יב: כג: ולבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה ומה שנאמר ויקרא ו׳:ד׳ ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים אינו רוצה לומר שיהיו בגדי חול אלא פחותים מהם בחשיבותם ושניהם בגדי קדש אמרו מקיש בגדים שפשט לבגדים שלבש מה להלן בגדי קדש אף כאן בגדי קדש אם כן מה תלמוד לומר אחרים אחרים פחותים מהם למה היו הבגדים שלובש בשעת הרמת הדשן פחותים מהבגדים שלבש בשעה שהיו מתעסקין בקרבן לא מחמת שמירת הבגדים שלא יבלו לפי שכבר הודעתיך שהעיקר במקדש אין עניות במקום עשירות אלא הטעם בזה הוא מה שזכרו ואמרו יומא שם בגד שבשל בו קדרה לרבו לא ימזוג בו כוס לרבו וכבר יצאנו מכוונת ההלכה אבל היא כוונת המסכתא: