מפרש על תמיד כ״ז

1 אמרי התם - גבי שמירה דלא מטו למעבד עבודה שלא הגיעו לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג שנה קרי להו רובים כלומר נערים הכא דמטו למיעבד עבודה שכל אותם שישנים שם בבית המוקד ראויין לעבודה דבשביל כך הם ישנים שם כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה ביום עבודתם דכל משמרה מתחלקת לו' בתי אבות כנגד ששת ימי שבוע ובשבת עובדין כולן ביחד וחולקין ביחד קרי להם פרחי בחורים שלא הגיעו עדיין לכלל זקנה:

2 תנן התם - במס' מדות דף לד.:

3 והלוים בכ"א מקומות ה' על ה' שערי הר הבית - ה' שערים שהיו לו להר הבית כדתנן במסכת מדות:

4 ארבעה על ארבעה פנותיו מבפנים - פנות אנגל"ש למקום שכלה החומה ומתחלת חומה:

5 ה' על ה' שערים - שהיו לו ולקמן פריך משבעה שערים שהיו לעזרה דתנן במסכת מדות שם ומסיק לה שפיר:

6 וארבעה על ארבעה מבחוץ - מבחוץ קאי בין אשערים בין אפנות ולקמן מפרש מאי שנא:

7 הר הבית היה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה ובכלל אותו חשבון היה חשבון העזרה מאה ושלשים וחמשה על אורך מאה ושבעה ושמונים ובמסכת מדות מפרש היכי הוה הר הבית חמש מאות אמה על ה' מאות אמה רובו מן הדרום שני לו מן המזרח שלישי לו מן הצפון ומיעוטו מן המערב והכי פירושו העזרה היתה באמצע הר הבית אלא שלא היתה ממוצעת מכל וכל דרוב הר הבית בדרומו של עזרה שני לו מן המזרח כלומר הר הבית מתמעט מכל צדדיו דרובו היה בדרום עזרה ושני פחות היה בו אצל מזרח ועוד שלישי פחות מן הצפון ועוד פחות מן המערב אחורי בית קדש הקדשים:

8 מנא הני מילי - דבעינן כ"א שומרים בכ"א מקומות:

9 במתני' תנא למזרח הלוים ששה לצפונה לוים ד' לנגבה לוים ד' וגו' - קרא במשכן כתיב בימי דוד בדברי הימים וקא מני קרא את השומרים שהיו שומרים את המשכן ובקרא לא נחית למנין כהנים ומדחשיב לוים כ"א ללמדנו שבכ"א מקומות היו דאי בחד מקום היה מיירי אמאי בצד מזרח ששה בתרי סגי ומשום צוותא בחד מקום הוי שומרים אלא ודאי ה"ק למזרח לוים צריך ששה וכולה מקומות וכן כולהו:

10 אמרי הני כ"ד הוו אמר אביי ה"ק ולאסופים שנים - כלומר קרא דקא חשיב שנים שנים בשביל סוף פסוק כפל את לשונו כאדם המדבר וכופל את לשונו וה"ק וללשכות התוספות במשכן שנים שנים יהיו בכל עת אחר כך הוא אומר לפרבר למערב ד' למסלה שנים לפרבר ומעיקרא כשהקשה הש"ס כ"ד הוו היה סבור דשנים לא לשון כפל אלא דוקא ומתרץ דודאי לאו דוקא הם דא"כ היה לו לכתוב ארבעה ולמה יכתוב שנים שנים אלא ודאי כפל לשון כמו שפירשתי:

11 ואכתי כ"ב היו היאך דלפרבר חד הוא אידך משום צוותא הוא דאזיל יתיב גביה - אבל למערב לפרבר ד' דלא בעי צוות שהרי ארבעה הן באותה רוח ואין כל אחד צריך לצוות שהרי חבירו שומר באותו צד אבל הכא אותן שנים דקחשיב קרא האחד בשביל צוות שולי"ץ בלע"ז:

12 כמ"ד כלפי בר:

13 ואיבעית אימא - קרא דקחשיב ב' ב' דוקא כתיב ולא כפל לשון וגם שנים לפרבר:

14 ותלתא דכהנים - והשאר של לוים ויותר משלשה לא מצינו לרבויי גבי כהנים דלא מצינו בכהנים יותר מג' שמירות דכתיב שומרי משמרת למשמרת:

15 בכ"ד מקומות כו' - וילמוד סתום מן המפורש:

16 וזה אחד מהן - זהו מפורש מכולן לכך נקיט ליה במילתיה:

17 מ"ש הר הבית דעבדינן שמירתן מתוכן - בין אפנות בין אשערים:

18 ומ"ש עזרה דעבדינן שמירתן מבחוץ - בין אשערים בין אפנות עזרה:

19 דאי תמה - כלומר היה עייף מלעמוד לא מצי יתיב:

20 דאמר מר כו' עבדינן מבחוץ - דאי הוו מתוכן לא מצי יתבי וא"א לעמוד כל היום:

21 אמר אביי תרי מינייהו לא בעי שימור - לוים דהא כהנים בג' שמרי להו ומה ניהו שער בית המוקד ושער בית הניצוץ ובחשבון הז' שערים קא חשיב להו מתני' דמדות שם:

22 ומז' אמרכלין - שרי הכל כלומר ממונין אף על הגזברין:

23 ר' נתן אומר אין פוחתין מי"ג גזברין כנגד י"ג שערים - גזברין הם השוערים וזהו הלשון נמי איכא בספרי וכו' ור' נתן היא ופרושי קא מפרש לה למה היו י"ג ואותם ב' שערים דהוה בבית המוקד חשבי להו כחד הואיל וגבי הדדי הוו קיימי אלמא איכא מ"ד תמניא הוו ולדידיה קרא דוקא בלוים כתיב ולא בכהנים:

24 אלמא איכא למ"ד תמניא הוו - ותלתא תנאי נינהו:

25 שינה הוא דלא - שמא יפיח בהן וגנאי הוא לבגדי קדש:

26 אבל הילוך מהלכין בהן - אפילו שלא בשעת עבודה:

27 ש"מ בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן - שע"מ שיהנו בהן אפילו שלא בשעת עבודה הקדישום מתחלה ותנאי ב"ד הוא ופלוגתא היא במסכת יומא דף סט.:

28 הוא הדין דאפילו הילוך נמי אסור והא דקתני לא היו ישנים משום דבעי למתני סיפא אבל פושטין כו' - איירי באיסור שינה:

29 ש"מ בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן - שע"מ שיהנו בהן אפילו שלא בשעת עבודה הקדישום מתחלה ותנאי ב"ד הוא ופלוגתא היא במסכת יומא דף סט.:

30 אלא אימא נגד ראשיהן - אצל ראשיהן:

31 אמר רב פפא ש"מ תפלין מן הצד שריין ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפל עלייהו - כלומר מדשרינן איסורא דאורייתא דהיינו בגדי קדש דאסור ליהנות בהן שלא בשעת עבודה ואף על פי כן שרינן ליה להניח תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו ולא גזרינן שלא יתגלגלו ויבואו כנגד ראשו ונמצא מועל ובא לידי איסורא דאורייתא שמע מינה תפלין מן הצד מותר להניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפיל עליהן והוי איסורא דרבנן דדמי לבזיון שיהא ראשו מונח על התפילין כלומר מדשרי דבר שיוכל לבא לידי איסור דאורייתא כ"ש דאית: לן למישרי איסור שאין יכול לבא אלא לידי איסור דרבנן:

32 ה"נ מסתברא דכנגד ראשיהן - קחשיב דאי ס"ד תחת ממש נהי דניתנו ליהנות בהן ומש"ה מותר לישן בזמן שהן תחת ראשו ואיסור שמא יפיח בהן לא הוי אלא בזמן שהוא לבוש דאז הוא גנאי אבל אם הן בין כר לכסת ליכא איסורא דשמא יפיח:

33 תיפוק ליה דאסור משום בגדי כלאים - וה"נ יכול לתרץ לעיל כשתירץ ה"ה דאפילו הילוך נמי לא ואיידי כו' אלא שיוכל לדחותו כדדחי ליה הש"ס לקמן:

34 הניחא למ"ד אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט - אבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה דדברי הכל של כלאים לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דאותו של כ"ג הוה דכלאים ושל הדיוט לא הוה דכלאים שפיר:

35 אלא למ"ד זהו אבנטו של כהן הדיוט - נמי היה דכלאים כמו של כ"ג מאי איכא למימר:

36 וכי תימא כלאים בלבישה והעלאה הוא דאסור אבל מימך תותיה שרי - מותר להציעו ולישן על גביו:

37 שמא תיכרך נימא על בשרו - ונתחמם ופסיק רישא הוא ובגד שארוג בו כלאים מצד שני אפילו מצד האחד אסור ליהנות ממנו דכולו הוו דכלאים ואסור לישן עליהם חומרא דכלאים הוא ומסתמא הכא לא התירו הואיל ולא לצורך עבודה הוא:

38 אלא ש"מ נגד ראשיהן - וכיון שלא כנגד ראשיהן היו נתונים ליכא חומרא דכלאים דכולי האי לא מחמרינן שיש היכר לדבר ולא אתו לידי איסורא:

39 ואיבעית אימא באותן שאין בהו כלאים - לא תימא ה״נ מסתברא דאי נתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא דבהנך דלית בהו כלאים קאמר דמניחין תחת ראשיהן ובסדר יומא בפרק בא לו יומא דף סט. לא גרסינן להאי ואיבעית אימא:

40 רב אשי אמר בגדי כהונה קשין - ואין מחממין ואנן בעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בהו הנאה הילכך אי לאו הכי משום דלא ניתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא למיחש:

41 נמטא - פלטר:

42 גמדא - קשה:

43 דנרש - מקום:

44 שריא - דקשה הוא ואינו מחמם ובפרק בא לו ביומא פירש הרב רבינו ש"י פי' אחר ואינו נראה דפי' תפלין מן הצד שריין ולא חיישינן שמא יפיח בהן דשמא יפיח בהן לא שייך אלא בשעה שהוא לבוש בהם ותדע מדקא פריך נהי דניתנו ליהנות בהו ותיפוק ליה משום איסורא דכלאים היה לו להקשות נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום שמא יפיח הואיל ואיסור שמא יפיח הוי אם הם כנגד ראשו ובסוף יומא אין כתוב בספרים ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפיל עלייהו לכך פירשו הרב משום איסור שמא יפיח בהם והשתא לפי פירוש מורי אתיא שמעתא שפיר דהכי פירושו ש"מ מדקא שרינן איסור דאורייתא כלומר דבר שיוכל לבא לידי איסורא דאורייתא כ"ש דאית למישרי דבר שאינו יכול לבא אלא לידי איסורא דרבנן דאם באו תפלין כנגד ראשו אין כאן אלא משום בזיון וביומא שם מוכיחים מברייתא אחת שמביא הש"ס לשם דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן:

45 במחילה ההולכת מסייע ליה לר' יוחנן דא״ר יוחנן מחילות לא נתקדשו - מש״ה תיקנו לו מחילות לצאת דרך שם ובפסחים בפרק כיצד צולין פסחים דף פו. בסופו מוכיח דהא דא״ר יוחנן מחילות לא נתקדשו ה״מ במחילות שתחת הר הבית אבל מחילות שתחת עזרה אם הם פתוחין לעזרה נתקדשו בקדושת עזרה ואם הם פתוחין להר הבית לא נתקדשו כלום אפילו בקדושת הר הבית ומותר לזב ולבעל קרי ליכנס לשם הילכך עשו הכא מחילה ופתוחה להר הבית לחצר בית המוקד הבנוי בהר הבית לצאת לו לבעל קרי דרך שם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדפרישית במתני':

46 ובעל קרי משתלח - הני תרי מילי שמעינהו מרביה כי הדדי אמרינהו:

47 חוץ לשתי מחנות - גרס וכן מוכח באלו דברים פסחים סז: דאמר התם זב וכל זב לרבות בעל קרי וזב משתלח חוץ לשתי מחנות מצורע חוץ לג' ואמרינן התם מסייע ליה לר' יוחנן דאמר רבי יוחנן כו':

48 רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא - ולא הוה ביה בפתח דלת אלא זה היה מנהגו אדם שרוצה ליכנס שם היה נוחר ואם היה שם אדם היה נותר כנגדו וזה חוזר לאחוריו ורב ספרא לא עשה כן אלא רבי אבא נחר ואמר לו רב ספרא ליעול מר והיה לו לנחור כנגדו לכך השיב לו רבי אבא לאחר שיצא משם:

49 ע"כ לא סליקת לשעיר וגמרת מילי דשעיר - כלומר עדיין לא עלית לשם ואתה מתנהג במעשיהם שאינך צנוע כמותם אבל פרסיים צנועים הם כדאמרינן בברכות בפ"ק דף ח: בג' דברים אני אוהב את הפרסיים שצנועים בבית הכסא וכו':

50 למימרא דלא איבעי ליה למיעל - ולא היה לו לומר בא אדוני אלא היה לו לנחור כנגדו:

51 עמוד החוזר - כשאדם צריך לפנות ומשהא את נקביו ומחזירם בבטנו:

52 סילון החוזר - אדם הצריך להטיל מים ומשהא את עצמו גבי הטלת מים שייך לומר סילון:

53 חשיך ותקין נפשך קדום תקין נפשך כי היכי דלא תרחק - כלומר למד עצמך שאפילו אינך צריך לנקביך חזק עצמך ליפנות בב' פרקים ולא תצטרך ליפנות ביום שבני אדם מצויים אלא ביציאת היום בתחלת הלילה וגם קודם שתצא הלילה שבני אדם מצויין בבית ותוכל ליפנות סמוך לבית ומתוך שתלמוד את עצמך בשני פרקים אלו לא תצטרך ליפנות ביום בשעה שבני אדם מצויין בדרכים ולא תצטרך להתרחק מביתך שבתי כסאות שלהם היו בשדות ואם תצטרך ליפנות ביום פעמים שתצטרך להתרחק ותשהא נקביך ותסתכן:

54 תוב וגלי כסי וקום - וכשאתה נפנה שב תחלה ואח"כ גלי ותעשה צרכך ואל תגלה מעומד וזהו צניעות שלא יראוך:

55 כסי וקום - קודם שתעמוד עצמך כסה לאחר שעשית צרכך:

56 שטוף ושתי שטוף ואחית - ואע"ג דאין אדם שותה אלא א"כ שוטף את הכוס כדאמר שטוף ושתי אפ"ה לאחר שתשתה שטוף ואחית דלמא איקרי ושתי בלא שטיפה ונמצא בולע רוקו:

57 וה"ג וכשאתה שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך - כלומר הא דבעינן שטיפה לאחר שתיה ה"מ ביין שאינך יכול לשפוך ממנו ותעביר הרוק בשפיכה משום בזיון אוכלין אבל במים שאין כאן בזיון שפוך מהן וטוב לעשות יותר:

58 ואחר כך תן לתלמידך - שפוך מהן תחלה קא סלקא דעתך הואיל ותלמידו הוא לא אנינא דעתיה קמ"ל:

59 כל מידי לא תפלוט קמי רבך בר מקרא דכפתילה של אבר דמי - כל מידי דבר שאכלת ובא רוק בפיך לא תרוק בפני רבך דאמרינן עירובין דף צט. הרק בפני רבו חייב מיתה בר אם אכלת קרא ודייסא שאם בא רוק בפיך אל תחזירהו לאחוריו דסכנה היא:

60 דכפתילה של אבר דמי - ששורפין את הגוף כפתילה של אבר:

61 תנן התם - במסכת מדות:

62 איש הר הבית - שר כמו משלי ח אליכם אישים אקרא כל לילה ולילה היה מחזר על כל משמר ומשמר והיו לו מפתחות הר הבית ואבוקות דולקות לפניו:

63 וכל משמר - בשעה שהיה בא אצל המשמר כל משמר שאינו עומד כנגדו ואומר לו שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו מלקהו: