משכיל לדוד, במדבר כ״ז:ט״ז

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 יפקוד ה׳ כיון ששמע וכו׳ הוכרח רבינו לדרשה זו אע״ג דלכאורה לא היה צריך לזה דאיכא למימר כפשטיה דכששמע משה שנגזרה מיתתו השגיח על צרכי צבור ואמר יפקוד וכו׳ וכמ״ש רש״י גופיה לעיל בסמוך מ״מ מל׳ הכתוב מוכרח לדרוש כן מדלא כתיב יַפְקֵד ה׳ מבנין הפעול דהכי אורחתיה דקרא דכל מקום שהוא לשון מינוי כמו ויפקד פקידים על הארץ ויפקידהו על ביתו ויהי מאז הפקיד וכו׳ ויפקד המלך פקידים ואמאי כתיב הכא יפקוד מהקל לכך הוצרך לפ׳ שר״ל שיפקוד עליו מעשיו ויעלה זכרונו לטובה להוריש כבודו לבניו:
2 אלהי הרוחות למה נאמר וכו׳ יש עוד מבחוץ הרגש אחר דהוה סגי לומר אלהי כל בשר א״נ אלהי עולם דהכל במשמע ועוד כי היכי דהזכיר כל בש׳ בל׳ יחיד ה״נ הול״ל ברוחות ולכתוב אלהי רוח כל בשר: