1אלעזר מצותה בסגן. דיוקא מדכתיב ונתתם אותה אל אלעזר דאי לא כתיב ונתתם אלא ונתת הוה אפשר למשמע דלהכשיר אלעזר הוא דאתא וכ״ש דכשרה ע״י אהרן. אבל כיון דכתיב ונתתם דקאי נמי על אהרן ש״מ דר״ל דוקא מצותה באלעזר והיינו דוקא פרה של מדבר מדכתיב אותה אל אלעזר ומשמע ולא אחרת. והטעם מבואר מתוך מ״ש רש״י לקמן בשם ר״מ הדרשן אבל לדורות איכא מ״ד בכ״ג ואיכא מ״ד בכהן הדיוט ומתוך דברי רש״י לקמן משמע דנקט כמ״ד בכהן גדול:2ושחט וכו׳ זר וכו׳ דק״ל לפניו ל״ל לכך פי׳ זר וכו׳ והיינו אליבא דשמואל ביומא פ׳ טרף בקלפי ואע״ג דרב פליג וסבר דאלעזר גופיה שוחט והא דכתיב לפניו לומר שלא יסיח דעתו. מ״מ נקיט רש״י אליביה דשמואל דפשטיה דקרא הכי משמע מדכתיב בתר הכי ולקח אלעזר הכהן מכלל דשחיטה לאו אאלעזר קאי וכיון דאפקיה קרא מאלעזר פשיטא דמדלא פירש מי ישחוט ש״מ דאזר קאי דומיא דקדשים דשחיטה כשירה בזר. ואע״ג דהתם בגמ׳ דריש האי ולקח אלעזר הכהן אליבא דרב נמי. מ״מ פשט הכתוב משמע טפי כוותיה דשמואל הילכך נקט אליביה. ועוד דבספרי שנינו להדיא כוותיה דשמואל ומיהו בספרי א׳ הכי נמי לקמן בשריפתה דכתי׳ ושרף את הפרה לעיניו אחר שורף ואלעזר רואה. ואמנם רש״י ז״ל לא נקטה משום דבש״ס לא אתמר הכי אפי׳ לשמואל אלא דוקא בשחיטתה אבל קרא דשריפה דרשי׳ ליה ההוא לעיניו לומר שלא יסיח דעתו ממנה ולעולם אלעזר עצמו השורף וכן לדורות הכהן גדול עצמו או הכ״ה למר כדאית ליה ולמכ״ל:
