1פירש״י ז״ל זאת וכו׳ לפי שהשטן וכו׳ אע״ג דבכמה דוכתי כתיב חקה ולא פירש״י בהם כך כמו זאת חקת הפסח. מ״מ שאני הכא דבעלמא דרשי׳ כל מקום דכתיב חקה הוא לעכב אבל הכא הא כתיב בסוף הפ׳ והיתה להם לחקת עולם ומההוא ילפי׳ עיכובא דההוא משמע טפי לישנא דעכובא וחקה דהכא מאי דרשת ביה. ע״כ לדרשה זו. וכן בכל דוכתא דחקה יתירה הוא פירש״י הכי כגון בפ׳ בשלח והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו ובפ׳ אחרי מות את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו. והא דלא דרשי׳ הכי גבי אם בחקתי תלכו אלא שתהיו עמלים בתורה כדפירש״י שם ה״ט משום דבכל דוכתא כתיב ל׳ שמירה אצל חקים א״נ ל׳ עשייה אבל בל׳ הליכ׳ לא מצינו והתם כתיב תלכו ושינה מהאחרים. ומ״ש רש״י מה המצוה הזאת ומה טעם וכו׳ היינו שהשטן בא בטענה חזקה לומר מה המצוה הזאת כלומר מה זאת שיש להק׳ עליה קושיא חזקה שכל העוסקים בה טמאים והיא גופה מטהרת אבל א״ה שאינם יודעים דינה אין אומרים אלא מה טעם יש בה דהיכי מיטהרים בהזאת אפרה:2אדומה וכו׳ תמימה באדמימות וכו׳ דאי ממום הא כתיב אשר אין בה מום. וליכא למימר דכלהו במום ולעבור עליה בעשה ולא תעשה דלשון אשר אין בה לא משמע ל׳ לאו מדלא כתיב לא יהיה בה מום. ותו דכל היכא דאיכא למדרש דרשי׳ ולא מוקמו׳ ללאוי יתירי. ומ״ש רש״י ב׳ שערות ה״ט דפחות מב׳ שערות בשום דוכתא לאו כלום הוא דגבי שער לבן דטומאה נמי אע״ג דכתיב שער דרשי׳ שנים. ומאי דנקט שחורות דבר פשוט דלרבותא נקטיה. דאף על גב דאמרי׳ האי שחור אדום הוא אלא שלקה. אפ״ה אמרי׳ דפסולה וכ״ש לבנות. וא״צ למ״ש הרא״ם ז״ל דשחורות לאו דוקא דה״ה לבנות אלא דכל שאינם אדומות שחורות קרי להו. ולעד״ן ברור כדכתיבנא. ומיהו ק׳ הוא גופה מנ״ל דילמא אה״נ דלא מיעוט הכתוב אלא לבנות. וי״ל דא״כ לכתוב קרא אדומה כולה. מאי תמימה שיהא האדמומית שבה תמים ולא לקוי ואפשר שלזה כיוון רש״י במ״ש תמימה שתהא תמימה באדמומית דאל״כ לישנא יתורא הוא והוה סגי לומר תמימה באדמימות:
