1אדם למה נאמר וכו׳. ההרגש שמבחוץ הוא דהול״ל אדם מכם כי יקריב ולכך תירץ דאדם לא קאי על מכם. והא דהפך רש״י הסדר ופי׳ כי יקריב קודם שיפרש מלת אדם היינו משום דבת״כ דריש אדם דהכא לרבות הגרים ומעתה היה מקום להקשות על רש״י אמאי שביק להך דרשה דת״כ דקרובה טפי לפשט הכתוב והביא דרשה זו דויקרא רבא שרחוקה מהפשט אך נר׳ דרש״י ז״ל טעמא דידיה משום דקשי׳ ליה על הדרשה דת״כ דכיון דהכא בקרבנות נדבה מיירי כמו שהקדים רש״י ז״ל לעיל וקי״ל בהו שאף הגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל מדכתיב איש איש מעתה אמאי אצטריך אדם לרבות הגרים והלא אפילו בגיות׳ הותרו להקריב נדבות כ״ש אחר שנתגיירו וכבר הרגיש הר״ב ק״א קושיא זו על הת״כ ונדחק בתירוצה ע״ש ורש״י ז״ל מחמת קושיא זו בחר טפי בדרשה דויקרא רבא ולכך אחר שביאר דבקרבנות נדבה דיבר הענין פי׳ אדם מה אדם הראשון וכו׳:2הבהמה יכול חיה וכולי דק״ל דמאחר דאית ליה לקרא למכתב בקר וצאן בהמה למה לי אטו לא ידעינן דבקר וצאן בהמה נינהו ולכך תירץ דאצטריך למדרש בכלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט דאי לא כתיב אלא פרט לבד לא סגי בהכי כמ״ש תו׳ בנזיר דאי לאו כללא הוה מוספי׳ על הפרט איזה דבר אחר או בק״ו או במה הצד או באיזו מהמדו׳ מש״ה אהני כללא דלא תדרוש מידי אלא הני אין מידי אחרינא לא והכא נמי אילו לא כתיב אלא בקר וצאן הוה גמרי׳ מצאן ובקר דסיני מה להלן כל בהמה וחיה בכלל ה״נ כן משו״ה אצטריך כללא דבהמה למדרש בכלל ופרט:3מן הבהמה וכו׳ את הרובע וכולי ממיעוטא קמא דרשי רובע ונרבע דגריע טפי מכלהו שהרי נעשה בו מעשה האסור על גופו ממש משא״כ נעבד דאע״ג דהשתחוה לבהמה מ״מ לא עשה מעשה בגופה והמיעוט הג׳ מוקמי׳ למקצה דליכא אלא הזמנה בעלמא לתקרובת והמיעוט הד׳ לנוגח שיש בו ג״כ קצת פשיעה בבעליה שלא שמרוה ומיעוט האחרון דרשי׳ לטריפה לפי שהוא עדיף מכלהו שאין בה שום עבירה וחטא כלל אבל בתמורה אמרי׳ דבהמה מוקמי׳ לרובע לפי שלשון בהמה נמצא בו כדכתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה ול׳ בקר נמצא גבי ע״א כדכתיב בתבנית שור אוכל עשב אבל לא מצאתי לפי״ז באידך לשון הכתוב בהם:
