18לא תקום וכו׳ השאילני מגלך וכו׳. כן הלשון בת״כ ואיכא למידק אמאי בנקימה התחיל במגל ובנטירה הפך והתחיל בקרדום. ונלע״ד משום דסתם מגל הוא לקצור התבואה שהוא דבר רך ואינו מתקלקל אבל קרדום סתמו לבקוע עצים ודברים קשים והוא מתקלקל ונפגם ובזה מובן דבנקימה נקט הכי לרבותא כלומר אמר ליה השאילני מגלך שהוא דבר שאינו מתקלקל וא״ל לאו למחר אמר לי׳ השאילני קרדומך שהוא דבר המתקלקל אפ״ה אינו יכול ליפטר מלהשאילן ולומר בשלמא אם היה שואלני המגל הייתי נותן לו אע״פ שהוא לא נתנו לפי שאינו מתקלקל אבל מאחר שהוא לא רצה להשאילני אפי׳ דבר שאינו מתקלקל היאך אני נותן לו דבר המתקלקל קמ״ל קרא דאפ״ה אם אינו משאילו עובר על לא תקום ובסיפא דנטירה הפך הסדר לרבותא כלומר אף על גב דכשאומר לו איני כמותך שלא השאלתני אינו מביישו בדבריו אלו שיכול הלה להשיבו תשובה ניצחת ולומר לו אני לא השאלתיך לפי ששאלתני הקרדום שהוא דבר המתקלקל אבל אם היית שואלני המגל כמו שאני שואלך גם הייתי משאילך קמ״ל קרא דאפ״ה לא מצי למימר ליה ולא מידי ואם אומר עובר על לא תטור. ובזה אני מבין דקדוק ל׳ הת״כ דתניא עד היכן כחה של נקימה אמר לי׳ השאילני מגלך וכו׳ ובתר הכי תניא עד היכן כחה של נטירה אמר ליה השאילני קרדומך וכו׳ והר״ב ק״א נדחק שם בפירוש דברים עד היכן כחה ולפי האמור ניחא:19ואהבת לרעך כמוך אמר ר״ע וכו׳. פירש״י בפרק במה מדליקין שכל המצות הנאמרות בתורה נכללו בזה דרעך זה הקדוש ברוך הוא דכתיב רעך ורע אביך אל תעזוב ואל תעבור על דבריו שהרי שנאוי לך שיעברו על דבריך ע״ש ולפי״ז מובן למה הוצרך רש״י להביא הדבר בשם בעליו לפי שבא לפרש דלרעך זה הקב״ה ואי לאו דאמרוה רז״ל לא הוה מפר׳ הכי מדידיה דלאו אורח ארעא אלא שרז״ל ברוח קדשם קבלו שזו כוונת הכתוב והיינו דאמר מר אמר רבי עקיבא זה כלל וכו׳ כלומר ואי לאו דאמרה ר״ע לא הוה אמינא לה:
