1עצבונך וכו׳ והרנך וכו׳ וכסדרא דקרא אפ׳ לומר דהקדים הגידול שהוא נמשך לזמן מרוב׳ אחר כך העיבור שאינו אלא ט׳ חדשי׳ ואח״ז הליד׳ שהוא לשעה א״נ מוסיף והולך בענין הצער שצער העיבור גדול מהגידול וחבלי יולדה קשים מכלם:2ואל אישך תשוקתך לתשמיש ואעפ״כ וכו׳ אכולה מלתא קמהדר אעפ״י שכל הצער שליך אעפ״כ תשוקתך בו לתשמיש ואפ״ה אין לך מצח לתובעו ואע״ג דמדינא היה ראוי שיהי׳ להיפך שהאיש לא יהי׳ לו מצח לתובע׳ הואיל וכל צערא דידה הוי אפ״ה הכל ממנו ולא ממך והיינו שהאריך רש״י בדבריו:
