משכיל לדוד, בראשית י״ח:א׳

1 וירא אליו פרש״י ז״ל לבקר את החולה א״ר חמא וכו׳ דלא חזינן דא״ל ולא מידי עד אח״כ וא״כ אמאי כתי׳ הכא מרא׳ זו בלי שום דיבור ולכך פי׳ לבקר וכו׳ ומה שלא כתב לבקרו. כוונתו לומר דבאמת גבי ב״ו שייך ביקור שכל זמן שאינו מבקרו אינו רואה צערו ולא חש לבקש עליו רחמים. אבל לגבי הקדוש ברוך הוא לא שייך זה ולכך קאמר דאה״נ דלא היה צריך אלא ללמד לעולם לבקר את החולה והיינו דקאמר החולה כלו׳ חולה דעלמא דמהכא שמעינן מה הקב״ה מבקר חולים וכו׳. ומה שהביא רש״י אח״כ מימרא דר״ח היינו לפי שהוא ז״ל כתב לבקר את החולה כלו׳ דמהכא שמעי׳ שיש חיוב לבקר אפי׳ גדול אצל קטן שהרי גם הקב״ה הלך אצל אברהם. דהכי איכא מאן דמפרש בפ׳ אין בין המודר דהיינו דתנן כגון ביקור חולים אין לו שיעור. מאי אין לו שיעור אפי׳ קטן אצל גדול מיהו איכא התם מאן דמפרש אין לו שיעור באנסא אחרינא דר״ל אפי׳ כמה פעמים בכל יום. והשתא איכא למימר דהנך אמוראי פליגי ומאן דמפר׳ כמה פעמים ביום לימא דלעולם דוקא גדול אצל גדול וקטן אצל קטן. ואנן בעינן למילף איפכא דאפילו גדול אצל קטן מש״ה מייתי רש״י הא דאר״ח יום ג׳ למילתו היה וכו׳ הרי דליכא חובה אפילו כמה פעמים ביום. אלא ע״כ לפרש אפי׳ גדול אצל קטן. ואין להק׳ דלעולם אימא שהעיקר כמאן דאמר אפי׳ כמה פעמים ביום ומיהו היינו דוקא מיום ג׳ ואילך דעד יום ג׳ אין נכנס לבקר וכדפ׳ בש״ע י״ד סי׳ של״ה. אין זה כלום דהא נתבאר שם דהקרובים נכנסים מיד והקב״ה קרא לו לאברהם. אברהם אוהבי וכתיב כי ידעתיו וכולי ואין לך קרוב גדול מזה אם כן הרי היה יכול ליכנס מיד אלא ע״כ לכך לא נכנס עד יום ג׳ ללמד דדינא הכי׳ אפילו גדול אצל קטן וזהו אין לו שיעור דתנינן. ומה שהזכיר רש״י המימרא בשם אומרו ואין כך דרכו בפירושו שמביא דברי המאמרים בסתם היינו משום דלא תקשי מנ״ל שהיה זה ביום ג׳ דלמא יומא קמא הוה שיש סכנה טפי מיום ג׳ ולכך קאמר אה״נ דליכא שום ראיה לזה אלא מיהא הכי א״ר חמא ב״ח וצ״ל דהכי קים ליה וקבלה היתה בידו:

2 באלוני ממרא הוא שנתן לו עצה וכו׳ דק״ל וכי עדין לא שמענו שבאלוני ממרא היה יושב והא כבר כתיב פסוק דלעיל ויבא וישב באלוני ממרא אלא קמ״ל שהקב״ה נתן בלבו של אברהם לדור באלוני ממרא כדי שיזכ׳ ממרא שהקב״ה יגלה בחלקו. ואפ׳ עוד שדרשו כן מדסמך קרא ה׳ לאלוני ממרא דהול״ל וירא ה׳ אליו באלוני ממרא והא דהלך אברהם ליטול עצה על המילה דזה דבר זר כמו שהק׳ כל המפרשים נלע״ד לפי שידוע שכל עוד שהאדם כופה יצרו לעשות איזו מצוה יגדל יותר שכרו ואאע״ה היה לבו חלל שביטל ממנו היצה״ר לכך שאל להם כדי שיעשו הם אומנותו של יצה״ר להסיתו שלא יעשה כדי שיגדל שכרו והקרוב אלי שהם הבינו כוונתו ולכך היו מיעצין אותו שלא ימול דמסתמא גם הם כיון שהיו בעלי ברית אברהם לא היו רשעים ח״ו אבל ממרא לא רצה לתפוס אומנתו של יצה״ר אע״ג שכוונתם היתה לטובה הוא לא רצה דאטו אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ולכך זכה וכו׳ ובדרושים שלי ביארתי כל זה המאמר בדרך אחר ע״פ דרש:

3 יושב ישב כתיב פי׳ דק״ל וכי אורח הכי דליכא למימר שלא היה יכול לעמוד דהא חזינן בסמוך דמיד שראה האורחים רץ לקראתם וכ״ש שהו״ל לעשות לכבוד שכינה ולכך מתרץ שהוא ביקש לעמוד ואלא א״ל הקדוש ברוך הוא שב וכו׳ ונלמד זה מדכתיב ישב חסר דקרי ביה ישב בצירי כלו׳ שנתן לו רשות לישב כן נראה לע״ד אע״ג שהמפרשי׳ לא פרשו כן ומה שהאריך באומרו שב ואני אעמו׳ והוה סגי דלימא שב לבד אלא נ״ל משום דקי״ל לכל אומרים שב חוץ מאבל וחולה דמשמע שב בחולי שלך וכ״פ בי״ד ה׳ אבלות ואם כן היכי קאמר לאברהם שב שהיה חולה אלא לכך האריך באומרו שב ואני אעמוד להורות שלא אמר ליה שב אלא כלפי העמידה כלו׳ שב ממש שהוא יעמוד לאפוקי דלא לשתמע שב בחולי שלך:

4 כחום היום הוצי׳ וכו׳ דאל״כ מאי קמ״ל שהיה כחום היום דר״ל בקרוב כשיעור חום היום קרוב סמוך לו או מלפניו או מלאחריו שזו משמעות כף השיעור כמו כחצות הלילה. ומאי נ״מ להודיע מזה שלא היה בזמן חום היום בכיוון דמש״ה קפיד קרא למכתב כחום בכף ולא בחום מש״ה פירשו דלאו היינו דקמ״ל קרא ואין זו כף השיעור המורה על קירוב הזמן אלא כף הדמיון ורצה לומר כדמיון חום היום דכתיב כי הנה היום בא בוער וכו׳ ואין לומר דהכריחו ז״ל מדכתי׳ היום ולא השמש. דהא כבר פירשוהו בברכות פ״ד דהיינו בשעה ו׳ שהשמש חם והצל חם: