1והנה וכו׳ ורפאל שריפא וכולי אע״ג דבפ׳ הפועלים אמרי׳ דמיכאל שבישר את שרה אזל לשזביה ללוט נקט רש״י הסברא דבב״ר שיותר קרובה לפשטות הדבר דאילו לפי הש״ס צריך לדחות כמ״ש התו׳ שם:2נצבים וכו׳ ל׳ נקיה וכו׳ כלו׳ דלא תקשי דהא לשנא דעליו לא שייך אלא היכא דסמוך לו ממש כמו ועליו מטה מנשה דר״ל דסמיכין עלוהי כדמתרגם אנקלוס התם אבל הכא לפי הפשט לא היו סמוכין אצלו שהרי כתיב אח״כ וירץ לקראתם לכך קאמר אבל ל׳ נקיה הוא וכו׳ והיינו דהכא לא תרגם אונקלוס סמיכין כמו התם אלא עלוהי. ומיהו ק׳ דמאי קאמר ל׳ נקייה הוא כלפי המלאכים דמשמע דר״ל משום חשיבותם כלו׳ שהם חשובים ממנו והא אדרבא קי״ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ואע״ג די״ל שזהו דוקא לעה״ב אבל כל זמן שהם בחומר הגוף מלאכים עדיפי טפי מכל מקום תקשי דהא רש״י גופיה פירש לקמן דגבי אברהם שהיה כחו גדול קרי להו אנשים ולגבי לוט מלאכים א״כ מאי ל׳ נקיה ונ״ל דהיא גופיה תרוצא דמשום שהוצרך הכתוב לקרותם אנשים משום כבודו של אברהם הודיע בל׳ נקייה דעליו שאנשים הללו מלאכים היו:3וירא מהו וירא וכו׳ ההרגש שמבחוץ הוא דק׳ בלישנא דקרא דלא כתיב מהו ראייה זו דבשלמא בוירא ראשון ל״ק דה״ק וירא והנה ג׳ אנשים אבל וירא תניינא ק׳ מה ראה הול״ל ויראם מש״ה קאמר רש״י אדרב׳ אם הכוונה כפשוטה טפי תקשי מהו וירא וירא ב׳ פעמי׳ א״ו דוירא תניינ׳ אינו כפשוטו אלא ר״ל שנסתכל והבין דבר אחר ומ״ש רש״י ואף על פי שיודעין היו וכולי כלומר דמסתמא היו אומדים דעתו דוודאי יצא לקראתם שהרי כל עצמו לזה היה מבקש ולא על חנם היה יושב בפתח האוהל אלא להכניס האורחים דאל״כ מנא ידעי הרי המלאכים אינם יודעים מה שבלבו של אדם דכתיב בוחן לבות ה׳ ואין עוד מלבדו ושוב ראיתי לרבותינו בעלי התו׳ בפ״ק דשבת דכתבו בפשיטות דמלאכי השרת יודעים מחשבה שבלב האדם ע״ש ואברא דקשה מכמה קראי דמוכח דלאו הכי כדאמרן מיהא מצאתי בס׳ משנת חכמים למהר״מ חאגיז ז״ל שחילק שם שבעוד שהמחשבה בכליות אין יודע בה אלא הקב״ה אבל כשהיא נתונה בלב הרי היא כאילו יצאה לחוץ ויודעים אותה מלה״ש ע״ש ולפי׳ זה א״צ למה שכתבנו הן אמת שק׳ הדבר דקרא כתיב בוחן לבות וכליות אלהים צדיק ומקרא אחד אומר בוחן לבות ה׳ הרי בהדיא דאפילו המחשבה בלב אין יודעה אלא השי״ת וצ״ע:
