20וכי יכה וכו׳ והוציאו מן הכלל להיות נדון וכו׳ פי׳ שיצא לידון בדבר חדש כלו׳ דבר שהוא סותר לגמרי לכלל דבכלל מכה איש ומת אפי׳ מת אחר שנה כל שמת מחמת המכה חייב וזה יצא לידון בדבר חדש ואין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב והילכך לא גמרי׳ לישראל מן העבד להיות נדון בדין יום או יומים דאפי׳ למ״ד בריש איזהו מקומן נהי דאיהו לא גמיר מכלליה אבל כלליה יליף מיניה היינו דוקא בשאר מילי אבל בחדושו לא יליף כלליה מניה וכמ״ש כל זה הרא״ם ז״ל. אמנם הק׳ הרב למ״ד לא הוא גמיר מכלליה ולא כלליה גמיר מיניה היכי יליף רוצח מעבד דמיתתו בסייף מקרא דנקום ינקם כדלקמן. ותירץ דאה״נ דלאו מעבד יליף אלא מדכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך דשפיכת דמים אינו אלא בסייף. אבל הרמב״ם והסמ״ג כתבו דילפי׳ מנקום ינקם וצ״ע עכ״ד. ואחרי נשיקת הרצפה תלמוד ערוך הוא בפ״ד מיתות דף נ״ב בתר דיליף מקרא דנקום ינקם קאמר תלמודא אשכחן דקטיל עבדא בר חורין מנא לן ופירש״י בר חורין דלא כתיב ביה אלא מיתה סתם וכל מיתה סתם חנק הוא ולאו ק״ו קטיל עבדא בסייף בר חורין בחנק ע״כ. ומאי דאמרן בפ׳ איזהו מקומן דאף כלליה לא יליף מניה היינו במה מצינו אלא היכא דאיכא למדרש ק״ו דרשינן וילפינן. וקרא דשופך דם האדם דכתב הרב ההוא דבני נח כתיב דכל מיתה בסייף וליכא למגמר מניה לישראל כלל אלא כדאמרן ודברי הרמב״ם והסמ״ג ברורים ונכונים. ואין להקשות דאין עונשין מן הדין דגילוי מלתא בעלמא היא לפרש דמות יומת דכתיב גבי רוצח מיירי בסייף:21נקום ינקם מיתת סייף וכו׳ וא״ת ומנ״ל דמן הצואר דילמא דעביד ליה גסטרא קורעו מגבו כבר תירצו בש״ס דלעיל אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה:
