1אז ישיר וכו׳ אמר לו לבו וכו׳ ורבותינו דרשו וכו׳ אע״ג דכמה זימני מצינו במקרא דכתיב עבר במקום עתיד ועתיד במקום עבר וכמו שטען ע״ז הרמ״בן ז״ל וז״ל ומה יאמר הרב בפ׳ יעשו עגל בחורב כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון וכל המזמור כן עכ״ד ואני תמה על הרב למה הוצרך להרחיק את עדיו עד אותו המזמור שכל המקרא מלא מזה וגם בכאן בשורה עצמה איכא כמה קראי דכתיבי הכי תהומות יכסיומו ביו״ד האי״תן ימינך ה׳ תרעץ אויב יאכלמו כקש תבלעמו ארץ אע״ג דרש״י פירשם כלם למה באו בל׳ עתיד כדלקמן מ״מ מלבד אלה הרי מצינו רבים במקרא. ותו דהכא חזי׳ דרז״ל הרגישו בל׳ ישיר ודרשו מכאן לתחיית המתים ובכלהו אידך לא דרשו מידי אלא נר׳ דהן אמת דאיכא טובא הכי מ״מ לכי תידוק בכל מקום שנמצא כן אינו אלא אחר שכבר קדם בתחלה ל׳ דמשמע בפירוש שאותו הענין מיירי על העבר אז לא קפיד קרא בתר הכי לכתוב לשונות דעתיד ויהיה עניינם עבר כמו הקודם וכן הענין בהפכו. אבל שבתחלת ענין יבא לשון עתיד בענין שמדבר על מה שעבר זה לא מצינו וכשנכתב כן צריך לבאר טעם למה בא כן ולכך הוצרך רבינו לבקש הכא טעמא ולו׳ דקאי על המחשבה. וליכא למימר דהכא נמי מאחר שכבר קדם תיבת אז שפיר מצי למכתב בתר הכי ישיר שכבר קדם המלה המורה על העבר דהא ליתא שהרי מלת אז שייכא נמי על העתיד כמו אז ידלג כאיל פסח אז ימלא שחוק פינו. והטעם דאיכפל קרא להודיע מחשבתו שלא היה מן הצורך דהו״לל אז שר ולישמועי׳ מאי דעביד דממילא מחשבתו היתה נכרת מתוך מעשיו אלא נר׳ דק״מל שלא הוצרך לעיין כדי לחבר השירה אלא תכף סמוך לנס חשב בדעתו מה שיאמר וכן עשה מיד:2כי גאה וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ קמא לחוד ק׳ דא״כ אין זה דבר המכריח לשורר טפי משאר שבחים הנזכרים בשירה ולא הול״ל כי גאה וכו׳ דמשמע שזה נתינת טעם ולתרגום אונקלוס לא כי אלא היינו תחלת השבח דלר״א ניחא לישנא דכי שהוא נתינת טעם אבל לההוא פירושא לא ניחא הכפל דגאה גאה:3סוס וכו׳ קשורים וכו׳ דאל״כ למאי נ״מ הזכיר בשירה הסוסים ועוד דבכל המכות וגם במיתת הבכורות חזי׳ לעיל שמזכיר האדם ברישא ואחר כך הבהמות ומ״ש הכא דכתיב סוס ברישא ולכך משני דשפיר אצטריך למכתב הכי לאשמועינן הא דקשורים וכו׳ וטעם היות כן דהא אין הק״בה עושה נס על מגן אפ׳ לומר שרצה לרמוז בזה דטעם השחתת הסוסים היה לפי שבא תקלה לאדם ע״י וכדרך שאמרו גבי ואת הבהמה תהרוגו דא״לה תיקשי אם אדם חטא בהמה מה חטאה. ועוד אפ׳ לרמוז מ״ש במכילתא הקב״ה מביא סוס ורכבו ומעמידן בדין ואו׳ לסוס למה רצת אחר בני והוא או׳ מצרי הריצני בעל כרחי או׳ למצרי למה רצת וכו׳ והוא או׳ הסוס הריצני בע״כ מה עשה הקב״ה מרכיב וכו׳ ע״ש:
