1והיה לכם וכו׳ ומפני מה הקדים וכו׳ הא דלא כתב כן לעיל מיד כשאמר הזה מקחו בעשור ולא פסח דורות ה״ט משום דהתם ה״א דהקדים לקיחתו משום חומרא דפסח מצרים כדי שיבקרוהו ד׳ ימים אבל השתא דחזי׳ מהכא דפסח דורות נמי בעי ביקור ד׳ ימים וא״פה אין לקיחתו בעשור מעתה צריכין לחקור ומפני מה הקדים שם לקיחתו ד׳ ימים ומאי דמשני ר״מ בן חרש אין ספק דצריך ביאור דאכתי ק׳ ד׳ ימים קודם למה לא פחות ולא יותר והיכי רצה רש״י לתרץ בזה מה ששאל. ואפ׳ לומר שהיה כן ד׳ ימים כנגד ד׳ מאות שנה שנגזר עליהם השעבוד לחשוב באלו הד׳ ימים שהיו עוסקים במצוה כאילו היו עוסקים כל הד׳ מאות שנה ושוב יהיו ראוים לשחוט את הפסח ולצאת מעבדות לחירות. אמנם אין זה אלא דרך דרש ורחוק הוא ומדברי ר״מ בן חרש משמע שבזה רוצה לתרץ תירוץ גמור מפני מה הקדי׳ לקיחתו ארבעה ימים קוד׳ והרי לא שמענו מידי דאכתי הקו׳ במקומה מ״מ הקדים ד׳ ימים כ״ש שהשחיטה לא היתה אלא בי״ד והיא עיקר המצוה והמילה לפי מ״ש רש״י לא היתה אלא בליל ט״ו וא״כ קו׳ קדימת הלקיחה באתרה קימ׳ ותו איכא למידק למה הוצרך להזכיר ר״מ בן חרש מצות המילה דמה ענין המילה שהיתה באותו לילה עם קדימת לקיחת הפסח ותו יש להקשות על זה שכתב רש״י שמלו באותו לילה כמה קושיות חדא דמילה זמנה ביום ולא בלילה ועוד דבלילה הזה י״ט ומילה שלא בזמנ׳ אינה דוחה י״ט ותו דמאי מהניא להו אותה המילה לאכול בפסח הרי בשעת שחיטה וזריקה עדיין ערלים היו וממ״נ אם שחטו עליהם הרי הקרבן פסול כדתנן שחטו לערלים פסול. ואם לא שחטו עליהם היכי אכלו הלא אין הפסח נאכל אלא למנוייו כדתנן בס״פ איזהו מקומן ועם היות דלכל זה יש לתרץ הוראת שעה היתה וכך ראיתי שתי׳ הר״ב יפ״ת בש״ר פי״ט מ״מ דחיקא מלתא טובא ולא עוד אלא דאעיקרא דמלתא איכא לאקשויי למה זה לא ציוה הקב״ה שימולו קודם לכן ויעשו המצוה כתקונה ומי מעכב בדבר. ולע״דן ליישב הכל ותחלה אומר דבמכילתא בדברי ר״מ בן חרש לא איתמר אלא נתן להם ב׳ מצות דם פסח ודם מילה ולא נזכר מה שסיים רש״י שמלו באותו הלילה איברא שדברי רש״י הנם כתובים בש״ר פ׳ הנז׳ מיהו הכי אי׳ התם כיון שיצאו יש׳ ממצרים אמר הב״ה למשה הזהר לישר׳ על מצות הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכו׳ כיון שראו יש׳ שפסל לערלים לאכול הפסח עמדו לשעה קלה ומלו וכו׳ ולבתר הכי אי׳ והרב׳ מהן לא היו מקבלים למול אמר הקב״ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב״ה לד׳ רוחות העולם ונושבות בג״ע ומן הרוחות שבג״ע נדבקו באותו פסח וכו׳ נתכנסו כל ישר׳ אצל משה וא״ל בבקשה ממך האכילנו מפסחך וכו׳ אמ׳ הקב״ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלים וכו׳ מיד נתנו עצמן למול ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב״ה עובר ונוטל כל א׳ ונושקו וכו׳ עכ״ל אתה הראית לדעת מל׳ המד׳ הזה דלא כל יש׳ מלו באותו לילה אלא קצתם כמ״ש והרבה מהן לא היו מקבלים וכו׳ ובזה אני מבין הכל דהקב״ה רצה לזכות את יש׳ במצות מילה שהיא מצוה חמורה ואית בה צערא דגופא כדי שיזכו בה לגאולה שהיו ערומים לפי שמצות הפסח אין בה כדאי שהיא מצוה שאין בה שום צער אדרבה הנאה וטעמא. ולפי שחש דלא יקבלו עליהם צערא דגופא בכדי לכך ציום כל בן נכר וכו׳ כמ״ש במ׳ ורצה הקב״ה לצוותם שימולו בעשור לחדש לפי שכאב המילה היא ג׳ ימים כדכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כדי שביום י״ד שהוא זמן שחיטת הפסח יהיו בריאים ועוד דאחר המילה צריך טבילה לגר דמל ולא טבל כאילו לא מל וקי״ל שאינו טובל עד שיתרפא מן המילה כמ״ש הרמב״ם בה׳ א״ב ולכן הוצרכה המילה להיות בעשור לחדש כדי שיוכלו לטבול ביום י״ד ויכלו לשחוט את הפסח אחר שנכנסו לברית. ואפ׳ לומר שרמוז כל זה בכתוב דברו אל כל עדת ב״י לאמ׳ בעשור לחודש הזה וכו׳ וידוע דמצות מילה ניתנה באמירה ועליה דרשו שש אנכי על אמרתך והיינו דכתי׳ לאמר דהיינו מצות מילה יהיה בעשור לחדש וכדי שיתרצו למול א״ל ויקחו להם בו ביום שה לבית אבות להזכיר׳ שהם צריכים לעשות הפסח וכל בן נכר לא יאכל בו ובזה יכנס בלבם חשק למול ולכך הקדים לקיחתו בו ביום והנה לקצת מבני ישראל הועילה לקיחת הפסח ומלו מיד אבל קצתם לא מלו עדיין כמ״ש במ׳ עד שהוצרך הקב״ה לגזור לד׳ רוחות וכו׳ כדלעיל. והואיל והיו ישר׳ מקצתם מולים ומקצתם ערלים בשעת שחיטת הפסח נאמר שציוה משה לשחוט כל פסח על חבורה שיהיה בה מקצת ערלים ומקצת מולים ותנן שחטו למולים ולערלי׳ כשר ואפי׳ זריקה למולי׳ ולערלים כשר לדעת הראב״ד בפ״ב דפ׳ כרב אשי דקאמר כתב רחמנ׳ זאת עד דאיכא כולה ערל׳ לא פסלה ל״ש בשחיטה ול״ש בזריקה ע״ש. ובזה שפיר יכלו לאכול הפסח אף אותן שנימולו בלילה אחר שחיטה ואפי׳ לדעת הרמב״ם שם דסבר דלא מכשירי׳ במקצתן ערלים אלא דוקא בשחיטה ולא בשאר עבודות איכא לתרוצי בענין אחר ונימא דלעולם לא שחטו אלא על המולים והשאר שנימולו אח״כ אכלו אע״פ שלא נמנו. דהא הך מילתא דאינו נאכל אלא למנוייו לית ביה אלא עשה דלפי אכלו תכוסו וכדפי״רשי בס״פ איזהו מקומן וי״ל דדוקא בפסח דורות צריך לשמור עשה זה לפי שיש תקנה לאלו שנאנסו ולא נמנו בראשון לעשות פסח שני ואפי׳ הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני וכ״פ הר״מ בפ״ה אבל בפסח מצרים שלא נצטוו עדיין על פסח שני איכא למימר אתי עשה דפסח שהוא עשה חמור שיש בו כרת והוא עשה דרבים ג״כ ודחי ההוא עשה קיל דלפי אכלו תכוסו וכדאמרי׳ בש״ס גבי מחוסר כפורים דאתי עשה דפסח ודאי עשה דהשלמה ומה שהקשינו שאין מלין בלילה וכו׳ נ״ל שהיה קודם צאת הכוכבי׳ ולאו דוקא בלילה קאמר רש״י אלא בערב סמוך ללילה קוד׳ שקידש היום מלו ונתרפאו מיד דרך נס כמ״ש במד׳ וטבלו מיד ואכלו את פסחיהן ואע״ג דקי״ל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר זהו דווקא בגוי שנתגייר אבל יש׳ מל ביום י״ד ואוכל את פסחו בליל׳ וכ״פ הר״מ בפ״ו ע״ש ובזה הכל הולך על נכון בס״ד:2ושחטו וכו׳ אלא מכאן וכו׳ דבשלמא אי הוה כתיב הך קרא בפסח דורות דגלי קרא לקמן כל עדת ישראל יעשו אותו מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד וכדפי״רשי לקמן א״כ לא היה מים ראיה לו׳ ששלוחו של אדם כמותו די״ל שאני הכא דכל חד מישראל אית ליה שותפות בגויה. ומיהו השתא דכתיב בפסח מצרים דגלי ביה קרא שה לבית אבות ואפ״ה כתיב הכא ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל לומר שכל ישראל ראויים לשחיטת פסח א׳ ובודאי לית ביה שותפות אלא למי משפחה אחד ותו לא ואפ״ה יכולים לשחוט א״כ מוכרח ששלוחו ש״א כמותו. אבל במכילתא למדו מכאן מנין אתה אומר שאם אין להם ליש׳ אלא פסח אחד שכולן יוצאים בו י״ח ת״ל ושחטו אותו וכו׳ ובודאי צ״ל דהנך תרתי פליגי אהדדי דאם איתא להא תו ליכא למילף לההיא דשלוחו ש״א כמותו:3קהל עדת וכו׳ בג׳ כתות וכו׳ והא דכתיב קהל הקו״ף בשב״א שהוא סמוך וה״נ עדת סמוך לישראל אפשר שהוא לרמוז דאי ליכא כ״כ ליחלק שיהיו עשרה בכל כת עושים כלם בבת אחת ולפי דרשת המכילתא דכתיב בסמוך א״ש דקמ״ל נמי שכל יש׳ יוצאים בפסח א׳ והילכך כתבינהו הכי:
