1אל תאכלו וכו׳ שאינו צלוי וכו׳ אע״ג דבמכילתא אמרו אין נא אלא חי וה״נ תרגם אונקלוס כד חי מ״מ רש״י ז״ל נמשך אחר תלמודא דידן בפסחים דף מ״א דאי׳ התם היכי דמי נא כדאמרי אינשי איברנים. ומ״מ אף לש״ס דידן חי נמי אסיר אלא דאין לוקין עליו דנ״פל מדכתיב ואכלו וכו׳ צלי אש לאפוקי כל שאינו צלי אש ואינו אלא עשה ואין בו מלקות ואע״ג דאיכא נמי לאו כדפיר״שי לקמן על כ״א צלי אש כאן הוסיף עליו ל״ת מ״מ אין בו מלקות דה״ול לאו שבכללות וכ״פ הרמ״בם בפ״ח. וא״ת בלאו צלי אש. תיפוק לי דאסור חי מק״ו דנא. ויש לומר דדילמא בשיל ולא בשיל גרע טפי מחי לגמרי והילכך צרכינן למילפיה מצלי אש:2במים מנין וכו׳ ק׳ דא״כ לשתוק קרא ולא נימא אלא ובשל מבושל דממילא משמע בין במים בין בשאר משקין. וי״ל דא״כ ה״א אדרבא דברה תורה כל׳ בני אדם ולעולם לא אסר הכתוב אלא סתם בישול שהוא במים השתא מכח יתורא הוא דמרבינן לשאר משקין. ועי״ל דאצטריך במים לאסור מים אפי׳ בצלי כגון שהשפוד מוציא מים דמ״הט צולין אותו בשפוד של רימון:3ראשו וכו׳ נותן לתוכו וכו׳ הקו׳ מבוארת שזה כדברי ר״י הגלילי ור״ע פליג ואמר כמין בישול הוא זה אלא תולין חוצה לו וקי״ל הלכה כר״ע מחבירו וכ״פ הרמב״ם בפ״ח וכבר הק׳ כן הרא״ם ז״ל והניחו חלק וראיתי בש״ח שתי׳ בשם הנ״חי אך מגומגם והס׳ אינו מצוי בידי ע״ע דהנראה מלשונו דר״ל דע״כ לא פליג ר״ע אלא בכרעים אבל בני מעיים מודה דנותן לתוכו ולכך רש״י לא נקט אלא ב״מ. ואם זו כוונתו יש להק׳ עליו מל׳ רש״י גופיה דפי׳ בר״פ כ״צ כמין בישול הוא זה כמו שמבשל בני מעיו בתוכו כבתוך הקדרה ע״כ. ואין לנו לומר אלא דרש״י משמע ליה דלשון על כרעיו ועל קרבו מוכח טפי כרי״הג דעל ר״ל כך כמות שהוא כלו׳ בתוכו ורש״י בפירושו כך דרכו לפ׳ אליביה דמאן דפשטיה דקרא מוכח טפי כוותיה אפי׳ אין הלכה כמותו. א״נ דאפ׳ דסבר רש״י ז״ל דאף על גב דרי״הג ור״ע חברים היו מדחזי׳ בכל דוכתא שמקדים דברי ריה״ג צ״ל דקשיש מיניה הוה ועיין בס׳ שער יוסף שנדפס מחדש להרב המו׳ ידיד נפשי כמוה״רי אזולאי נר״ו דף פ״ח מ״ש בשם י״ש והו״ל כמו רביה וקי״ל כר״ע מחבירו ולא מרבו:
