17לא תכירו וכו׳ זה הממונה וכו׳. הכי אית׳ בספרי ולא ניחא להו לפרשו כפשוטו על הדיינים עצמן וע״ד דכתב רש״י בריש פ׳ שופטים לא תכיר פנים אף בשעת הטענות וכו׳ דא״כ במשפט למה לי הא פשיטא דכוליה עניינא במשפט כתיב ולא הו״לל אלא לא תכירו פנים ותו לא וכדכתב נמי התם בפרשת שופטים ומדכתיב הכא במשפט ש״מ דמלתא באפי נפשה היא ועל דבר המשפט קאמר על הממונה להושיב הדיינין. ומתורץ בזה קו׳ הרא״ם ז״ל. וא״צ למה שנדחק ע״ש וה״ט נמי דבחר רש״י בדרשה דספרי ולא נקט לה אליבא דש״ס דידן ברפ״ק דסנהדרין דפירשוהו על הדיינים עצמן דמלת במשפט יתירא מוכח טפי הכי והוא הקרוב למשמעות:18כקטון כגדול וכולי ד״א וכולי. דאילו לפי׳ קמא דחיקא מלתא לפרושי לישנא דקטון וגדול על דין של פרוטה ושל מאה מנה דטפי הו״לל כמעט כהרבה. ולפירוש שני ק׳ שזה נכלל בושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. ולשני אלה הפירושים יש להק׳ דה״ולל הגדול תחלה ואח״כ הקטן דהכי אורחא דמלתא בכל כה״ג וכדכתיב כמוני כמוך וכו׳ ופירשו בגמ׳ רפ״ק דחולין מאי דתיהוי עלי וכו׳ תיהוי עלך וכו׳ ה״נ הו״לל כגדול כקטון ואז הוה מפרשי׳ שפיר מה שאתה עושה בגדול יש לך לעשות ג״כ בקטון אבל השתא הוי פירו׳ איפכא. לכך מייתי פי׳ ג׳. ולפי׳ זה נמי יש להקשות דלא שייך בפי׳ זה מלת תשמעון:19לא תגורו וכו׳ ד״א וכו׳. הוצרך לזה דאי לפי׳ א׳ אין כאן שום חידוש בלאו זה על כל הכתוב לעיל. לכך פי׳ ד״א דלאו אדיין גופיה קאי אלא על תלמיד היושב לפני רבו וראה רבו טועה שלא ישתוק כדדרשו ברפ״ק דסנהדרין. ולפי׳ זה נמי לא באה המלה על משפטה דמלבד חסרון הא״לף גם לא נכתבה על מתכונתה דלהיות שרשה אגר הול״ל תֹאגרוּ על משקל תאמרו:20כי המשפט וכולי מה שאתה נוטל וכו׳. דאילו כמשמעו שהמשפט ניתן מאת ה׳ כל דין ודין. הול״ל המשפט מאלהים הוא מאי לאלהים:21תקריבון אלי ע״ד זה וכולי. דק״ל למאי נ״מ מזכיר משה דבר זה כאן לישראל. ומשני דלפי שהיה מוכיח את ישראל כאן במשנה תורה על כל מה שעשו הזכיר ג״כ חטאו להוכיח את עצמו להסיר מעליו עקשות פה:
