16ואצוה וכו׳ הוו מתונים וכו׳. נר׳ שטעם המקר׳ הכריחם לדרוש כן ולא הניחו הדבר כפשוטו לומר שהוא נמשך עם הכתוב אחריו ואצוה וכו׳ שמע וכו׳ ושפטתם צדק דא״כ אמאי פסיק טעמא במלת שופטיכם באתנחתא אם אית׳ שהוא דבור נמשך למה שאחריו א״ו מלתא באפי נפשה הוא ודרשוהו כמו כל לשון צו בעלמא שהוא זירוז מיד ולדורות ה״נ בא לזרזם לאותה שעה ולעתיד שבכל פעם יעיינו בדין ואם הוא דין מחודש פשיט׳ דצריך עיון אלא לישן הוא דאתא. והרא״ם ז״ל כתב דמשמוע בין אחיכם אפש׳ שדרשו כן ע״ש. וק׳ דשמוע בין אחיכם אצטריך לכדדרשי׳ בפ״ק דסנהד׳ אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו:17בעת ההיא וגו׳ הייתם ברשות עצמיכם וכו׳. כלומ׳ אם היו באין איזה בע״ד לדון לפניכם בזב״לא וזב״לא הייתם ברשות עצמיכ׳ אם ליזקק להם או לא עכשיו שנתמניתם דיינים הרי אתם משועבדים לצבור. ובש״ח פירש בשם הרב הנ״חי הייתם ברשות עצמיכם אם ללמוד ולירד לעומקה של הלכה או לישב בטל משא״כ עכשיו ע״כ. וק״ל דעד השתא מי פטרם מללמוד ולרדת לעומקה של הלכה אטו ציווי לעסוק בתורה לדיינים בלבד נאמר זה דבר השוה לכל נפש וכ״ש לישב בטל מי התירו להם:18ובין גרו וכו׳ על חלוקת וכולי. פירש״י בפ״ק דסנהדרין אל תאמר טול אתה בית ואחיך עלייה אתה תנור ואחיך כירה שהרי התנור עודף על הכירה וצריך להעלות בדמים ולהשוותן וגרו לשון מגור תשמישי דירה ע״ש. והוצרך לב׳ פירושים דלפי׳ קמא ק׳ דהיינו בין אחיו. ולפי׳ ב׳ ק׳ דהו״לל גרתו דגרו לא משתמע שם דבר של דירה אלא שם תואר דגברא:
