מקור תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ו׳
6 משנה: אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוֹנְדִּיּוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָּה. שָׁבַת נוֹתְנִין לוֹ מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַתַּמְחוּי. מָזוֹן אַרְבַע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַקּוּפָּה. וְהַקּוּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה.
7 הלכה: תַּמְחוּי בְּכָל יוֹם קוּפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. תַּמְחוּי לְכָל אָדָם. קוּפָּה אֵינָהּ אֶלָּא לְאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבָד.
8 רִבִּי חוּנָא אָמַר תַּמְחוּי בִשְׁלֹשָׁה שֶׁהוּא עַל אָתָר. רִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָסִין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִיתָא חָמֵי דִּינֵי מְמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה דִּינֵי נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. עַד דְּהוּא מַצְמִית לוֹן הוּא מִסְכֵּן.
9 רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין מַעֲמִידִין שְׁנֵי אַחִים פַּרְנָסִין. רִבִּי יוֹסֵי עֲבַר חַד מִן תְּרִין אַחִין. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן לֹא נִמְצָא לְאִישׁ פְּלוֹנִי דְּבַר עֲבֵירָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַעֲמִידִין שְׁנֵי אַחִים פַּרְנָסִין.
10 רִבִּי יוֹסֵי עָאַל לְכֻפְרָא בְּעָא מוּקְמָא לוֹן פַּרְנָסִין וְלָא קַבְּלִין עֲלֵיהוֹן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן בֶּן בָּבָי עַל הַפְּקִיעַ. וּמַה אִם זֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַפְּתִילָה זָכָה לְהִימָּנוֹת עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. אַתֶּם שֶׁאַתֶּם מִתְמַנִּין עַל חַיֵּי נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי חַגַּיי כַּד הֲוָה מֵקִים פַּרְנָסִין הֲוָה מַטְעִין לוֹן אוֹרָיְתָא לוֹמַר שֶׁכָּל שְׂרָרָה שֶׁנִּיתְּנָה מִתּוֹרָה נִיתְּנָה. בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ. בִּי שָׂרִים יְשׂוּרוּ. רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא מֵקִים אַרְכוֹנִין.
11 רִבִי לִיעֶזֶר הֲוָה פַּרְנָס. חַד זְמָן נְחִית לְבֵיתֵיהּ אֲמַר לוֹן מַאי עֲבִידְתּוּן אֲמַר לֵיהּ אֲתַא חַד סִיעָא וְאָכְלוּן וְשָׁתוּן וּצְלוּן עֲלָךְ. אֲמַר לוֹן לֵיכָּא אֲגָר טָב. נְחַת זְמָן תִּינְיָין אֲמַר לוֹן מַאי עֲבִידְתּוּן אָמְרוּ לֵיהּ אֲתַא חַד סִיעָא חוֹרִי וְאָכְלוּן וְשָׁתוּן וְאַקְלוּנָךְ. אֲמַר לוֹן כְּדוֹן אִיכָּא אֲגָר טָב.
12 רִבִי עֲקִיבָה בְּעוּן מִמְנִיתֵיהּ פַּרְנָס. אֲמַר לוֹן נִמְלָךְ גַּו בֵּייתֵיהּ הָלְכוּן בַּתְרֵיהּ שָׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּיֵימַר עַל מְנָת מִתְקַּל עַל מְנָת מִבְזָיָיה.
13 רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נְפָשׁוֹת. וְחָרָנָה אָמַר אַף בִּכְסוּת אֵין מְדַקְדְּקִין מִפְּנֵי בְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר אַף בִּכְסוּת אֵין מְדַקְדְּקִין פָּתַר לֵיהּ לְפִי כְבוֹדוֹ. וְתַנִּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ. אֶבָל בִּזְמָן שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ אַף מְכַסִּין אוֹתוֹ וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. וְהָתַנִּי לִמְזוֹנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. פָּתַר לָהּ לִיתֵּן. וְהָתַנִּי לִמְזוֹנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפִסִּין וְלִצְדָּקוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הָא קַדְמִיָיתָא לִיטּוֹל. עוֹד הִיא לִיתֵּן. מַהוּ לְפִסִּין וְלִצְדָּקוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ו׳
6 תמחוי בכל יום. האי תוספתא הובאה בבבלי פ"ק דב"ב דף ח וקאמר התם טעמא דתמחוי נגבה בשלשה ומתחלק בשלשה שגבויה וחילוקה שוים ופירש"י ז"ל שהוא בכל יום לפיכך אין גיבויו בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק וכפירושו נראה מדקאמר הכא שהוא על אתר והרי"ף והרא"ש ז"ל פירשו מפני שאינו דבר קצוב וכחילוקו כך גיבויו וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט ממ"ע בהלכה ה' ע"ש. אין מעמידין שני אחין פרנסין. הא לא פליגא אהא דאמר התם מעשה ומינה רבי ב' אחין על הקופה דהתם לאו בגבייה מיירי אלא לעשותן גזברים ולענין נאמנות דאף דחשיבי כחד הימוני מהימני כדקאמר התם דלשררה אין עושין בממון פחות משנים והא דקאמר הכא אין מעמידין פרנסין בפחות מג' היינו לפקח על כל עסקי צבור דיש כמה ענינים הדומין לדיני נפשות כדמסיק טעמא וזהו דמדייק הרמב"ם שם שאין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים ואף דהתם סתמא אמרו אין עושין וכו' נלמד הא מדהכא.
7 הוה מטעין לון אורייתא. האי מטעין כמו מטעים הוא כדפרישית בפנים ומלשון מטעים דבריו וכך הובא הגי' בתשובת מיימוני השייכים לספר שופטים סי' א' וכתוב שם מטעים:
8 והתני למזונות שלשים יום וכו' והיינו לקופה כדקתני בהדיא בתוספתא אם שהא שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה ולכסוי ו' חדשים והרמב"ם ז"ל פסק כן שם בהלכה י"ב ולתמחוי ג' חדשים ואף דהגי' בש"ס דילן שם איפכא היא בין תמחוי לקופה דגרים לתמחוי ל' יום ולקופה ג' חדשים כבר כתב המהרי"ק בשורש י"ז דיש שינוי נוסחאות וגי' הרמב"ם בגמ' דילן כגי' הירושלמי והובא דבריו בב"י יו"ד סי' רנ"ו וסברתו ז"ל לדעת הרמב"ם כמו שהבאתי בחיבורי על סדר נזיקין בפ"ק דב"ב דמייתי התוספתא התם ובארתי שם די"ל עוד דה"ט דהרמב"ם דתמחוי הואיל ונגבה בכל יום וזהו לעול ולמשא להבעה"ב ולפיכך אין מחייבין אותו עד אחר ג' חדשים אבל קופה מכיון שאינה נגבית אלא מע"ש לע"ש מחייבין אותו מיד אחר ל' יום ועיין עוד שם כמה דמסיק בב"ב לחיטי הפסח וכו' ובתוספתא מסיים בזה ולעניי העיר י"ב חודש ומ"ש שם בענין זה: