מקור תלמוד ירושלמי פאה ב׳:ג׳
3 משנה: הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים וְאֵינוֹ מַפְסִיק לְאִילָן אֶלָּא גֶּדֶר. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּל. וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל נוֹהֲגִין הָיוּ בְּבֵית אַבָּא נוֹתְנִין פֵּיאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶן בְּכָל הָרוּחַ וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר.
4 הלכה: הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים. מַה כּוֹתֵשׁ וְעוֹלֶה בְּמַכְתֵּשׁ אוֹ כּוֹתֵשׁ עַל גַּבֵּי גֶדֶר. מִן מַה סְעָר כּוֹתֵשׁ אֵין הַגֶּדֶר כּוֹתֵשׁ. הָדָא אָמְרָה כוֹתֵשׁ עַל גַּבֵּי גֶדֶר.
5 רִבִּי מָנָא אָמַר זִמְנִין דַּהֲוֵי בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְזִמְנִין דַּהֲוֵי בָהּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ וְהוּא שֶׁיְּהוּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְגֶדֶר וְהֵן שֶׁיְּהוּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין נוֹף לְנוֹף בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה.
6 וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין. מִי מְכַוֵּין לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת. הָעִיר מְכַוֶונֶת לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן שֶׁל בֵּית רִבִּי הָיוּ לָהֶן אַרְבָּעָה בַדִּים לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעִיר וְהֵן נוֹתְנִין לְכָל בַּד וּבַד לְפִי רוּחוֹ.
7 הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת הָרִאשׁוֹנִים רוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיִים וְהָאֶמְצָעִיִים רוֹאִין אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים רוֹאִין זֶה אֶת זֶה מַפְרִישׁ מִן הָרָאשִׁים עַל הָאֶמְצָעִיִים וּמִן הָאֶמְצָעִיִים עַל הָרָאשִׁים וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָרָאשִׁים עַל הָרָאשִׁים.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ב׳:ג׳
3 ולחרובין כל הרואין זה את זה. כדפירש הר"ב כך הוא פי' הרמב"ם במשנה וכ"פ הראב"ד בהשגות והרמב"ם בחבורו שם הל' כ"א כתב כל שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואין זה את זה ואפשר משום דהאי פירושא שייך ביותר להא דקאמר בגמ' הראשונים רואין את האמצעים וכו' והביא הוא ז"ל שם ולכך חזר בו מפירושו במשנה:
4 הדא אמרה כותש ע"ג גדר. וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ט והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו דאז כשדה אחת חשיבא ומה שלא הזכיר כלום מהא דר' מנא דמחלק לדינא בין אילנות לנטיעות בענין ההרחק מן הגדר נראה דהוא ז"ל היה מפרש דדברי ר' מנא לאו אליבא דמסקנא הן דהא מכיון דמסיק הש"ס דבעינן שיהא כותש ע"ג גדר תו לא איכפת לן אם האילנות הן רחוקין או קרובין להגדר דהרי מיהת הענפים מעורבין ונוגעין בגדר עצמו ולא ניכר הבדל הגדר ביניהן ולפי הס"ד דעולה במכתש הוא דענפי האילנות הן כשער מלמעלה ואינן נוגעין בגדר עצמו יש סברא לחלק בענין הריחוק מהאילנות להגדר או הקירוב וצ"ל דר' מנא לא דייק ליה הך דאם היה שער כותש כדדייק הש"ס כמבואר בפנים והלכך היה מפרש עולה במכתש ומחלק בריחוק וקירוב האילנות כדאמרן. ולפי' הב' שפירשתי להבעיא ולהפשיטות צ"ל נמי כעין זה דכיון דמיהת בעינן שיהא הכותש נוגע בגדר תו לא חיישינן להא דמחל' ר' מנא:
5 ארבעה בדים. הר"ש ז"ל מפרש מלשון בית הבד שעוצרין שם הזיתים. ולישנא דהן נותנין לכל בד ובד וכו' משמע דבדים שורות שורות האילנות הן מל' הבדים והפארות: