מקור תלמוד ירושלמי כלאים א׳:ו׳
6 משנה: הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב כֶּלֶב הַכּוּפְרִי וְהַשּׁוּעַל וְהָעִזִּים וְהַצְּבָאִים הַיְּעֵילִים וְהָרְחֵלִים הַסּוּס וְהַפֶּרֶד הַפֶּרֶד וְהַחֲמוֹר הַחֲמוֹר וְהָעֲרוֹד אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לְזֶה כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה.
7 הלכה: הָא כֶּלֶב עִם כֶּלֶב כּוּפְרִין אֵינָן כִלְאַיִם. וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כִּלְאַיִם. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר כֶּלֶב מִין בְּהֵמָה מוֹדֶה בְּכֶלֶב כּוּפְרִי שֶׁהוּא מִין חַיָּה. הָא כֶּלֶב עִם כֶּלֶב כּוּפְרִי עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר כִּלְאַיִם.
8 עוֹף לֹא תַנִּיתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַיְיתִיתֵיהּ מִן דְּבַר דְּלָיָה תַּרְנְגוֹל עִם הַפִּיסְּיוֹנִי תַּרְנְגוֹל עִם הַטַּוָוס אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לְזֶה כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מִשְׁנָה שְׁלֵימָה שָׁנָה לָנוּ רִבִּי וְכֵן חַיָּה וְעוֹף כְּיוֹצֵא בָהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה צֻרְכָא לְהָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן תַּנִּינָן הָכָא חַיָּה וּפֵרַשְׁתָּנָהּ תַּמָּן. תַּנִּינָן בְּהֵמָה הָכָא וּפִרְשַׁנְתָּהּ תַּמָּן. עוֹף תַּנִּיתָהּ תַּמָּן אָתָא וּפִרְשַׁנְתָּהּ הָכָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְיֵאוּת. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָעוֹף אָסוּר בְּכִלְאַיִם.
9 רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר כַּהֲנָא שָׁאַל לְרֵישׁ לָקִישׁ הַמַּרְבִּיעַ בְּחַיּוֹת הַיָּם מַהוּ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הֵן כְּתִיב בָּהֶן לְמִינֵיהֶן. רִבִּי אָחָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא הֲוָה אָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ כָּל שֶׁכָּתוּב בּוֹ לְמִינֵהוּ כִּלְאַיִם נוֹהֵג בּוֹ. הָתִיב כַּהֲנָא הֲרֵי חַייֹת הַיָּם הֲרֵי כְתִיב בָּהֶן לְמִינֵהֶן מֵעַתָּה כִּלְאַיִם בָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוֹן הָכָא פָרַס כַּהֲנָא מְצוּדָתֵיהּ עַל רֵישׁ לָקִישׁ וְצַדֵייהּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה יָכִול אֲנָא פָּתַר לָהּ מִשּׁוּם מַנְהִיג. מַיְיתִי חוּט וְקָטַר בְּאוּדְנֵיהּ דְּלָכִיסָא וּבְאוּדְנֵיהּ דִּירִיקָא וְאִינּוּן שַׁיְיפִין דֵּין עִם דֵּין וּמַזְרִעִין.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים א׳:ו׳
6 אמר ר"י אייתיתיה מן דבית לוי תרנגול עם הפסיוני וכו'. מבואר הוא למאי דפרישית דל"פ ר"י ור"ל אלא אם צריך היה רבי לשנות האי דינא בהדיא גם בעופות כמו ששוה כאן בבהמה וחיה ולר"ל לא היה צריך דכבר נכלל הכל במה ששנה לנו שם וכן חיה ועוף כיוצא בהן וכדקאמר ר' יוסי ויאות בא להודיעך וכו' וכדפרישית והיינו כר"ל וה"נ אמר ר"ל בבבלי סוף פ"ה דב"ק כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה ופריך התם פשיטא מהו דתימא משום דרבו בהדדי מין חד הוא קמ"ל ומפני כך לא היה צריך הרמב"ם להזכיר זה בפירוש בפ"ט מהל' כלאים דכיון דכתב שם בראש הפרק בין בבהמה בין בחיה ובעופות הכל בכלל ואפי' בהדומין משני מינין כלאים זה בזה כמו שכתב שם בהל"ד בבהמה וחיה וא"כ ה"ה בעופות:
7 המרביע בחיות הים מהו. בבבלי שם גריס בפשטות אמר ר"ל המרביע שני מינין שבים לוקה אתיא למינהו למינהו מיבשה וכ"פ הרמב"ם שם והתוספות שם בתחלה רצו להגיה המנהיג שני מינין דהא משמע הכא דא"א להרביע דגים ושוב כתבו דא"צ להגיה אלא דבחית הים משכחת שפיר הרבעה כ"א בדגים דלא שייכא בהו הרבעה אלא הנהגה והביאו ראיה מהמ"ר בפ' בראשית דהכי מסיק התם וז"ל הב"ר בפסוק ישרצו המים כהנא שאיל לרשב"ל המרביע בחית הים מהו א"ל אף הן כתיב בהן למיניהם איתיב כהנא והלא אף דגים כתיב בהן למיניהן בהא פרס בהיא מצודתיה על רשב"ל והיך עבידא א"ר יונה יכול אני מקיים לה משום מנהיג מביא שני דגים חד מיירן וחד אספרון וקושרן בגמי וממשיכן בנהר או בים ואסור לעשות כן משום כלאים ע"כ ולפי גי' זו משמע דמסיק דאין בהן אלא משום הנהגה ומשום דלא שייכא הרבעה בדגים ואלו לגי' דהכא דמסיים ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין משמע דהיינו הרבעה דידהו והוא גרם להן שע"י שקשר שניהם יחד שייפין דין עם דין וא"כ היה חייב על הנהגה ועל הרבעה כדפרישית בפנים דאל"ה למה ליה דמסיים הכי ואפי' נפרש דה"ק דאנא פתר לה משום מנהיג היינו שנתכוין ע"י הנהגה זו שיהיו מזרעין ואינו חייב אלא משום הרבעה משמע מיהת דהרבעה איכא בכה"ג אלא דלפ"ז היינו צריכין לומר דפליג אהא דמסיק בבבלי פ"ז דב"מ דף צא דאינו חייב בכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת ואין לומר דהא מיהת אסורא איכא אפי' להכניס לדיר מין בשאינו מינו כדקאמר התם לדבי רב פפא בר אבא דהא הכא משמע דבחיובא מיירי דקרא דלמיניהם דכתיב גבי דגים מתרץ לה בהכי ואם באנו להשוות הסוגיות לפי המסקנא דאינו חייב אלא על הרבעה ממש וכדמייתי נמי בהאי ש"ס לקמן פ"ח בהלכה ב' להברייתא דקתני בהדיא מותר להעמיד זכרים אצל נקיבות ואינו אסור אלא מלהרביע וזה ודאי לא שייכא בדגים היינו מוכרחין לפרש להאי גי' דהכא בההיא דר' יונה דג"כ אין החיוב אלא משום מנהיג לחוד קאמר וכגי' הב"ר והא דמסיים הכא ואינון שייפין וכו' היינו דהאי ש"ס לטעמיה הוא דאזיל דאין חיוב בהנהגה כ"א בשעושים איזה דבר ע"י שמנהיגם כדקאמר בפ"ט שנושאין את החבל וכיוצא בזה והכי משמע נמי גבי בעיא דרחבה בסוף פ"ה דב"ק המנהיג בעיזא ושיבוטא ופירש"י ז"ל קשר קרון לעז ודג צף על המים וזה מושך עמו על שפת הים והכי משמע נמי בסנהדרין דף נט ודגים בני מלאכה נינהו אין כהאי דבעי רחבה אלמא דצריך איזה מלאכה בהנהגה ועיקרא דהאי מילתא והיוצא עוד מזה יתבאר לקמן בפ"ח בס"ד: