מקור תלמוד ירושלמי חלה ד׳:ד׳
4 משנה: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אָרִיסִין לְגוֹיִם בְּסוּרִיָּא רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַיֵיב בְּפֵירוֹתֵיהֶן בְּמַעְשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרִיָּא. וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר חַלָּה אַחַת אָחֲזוּ קוּלּוֹ שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקוּלּוֹ שֶׁלְרִבִּי לִיעֶזֶר. חָזְרוּ לִנְהוֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחַלָּה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד גְּזִיב חַלָּה אַחַת. מִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנֹס שְׁתֵּי חַלּוֹת אָחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. שֶׁלְאוּר יֵשׁ לָהּ שִׁיעוּר וְשֶׁלְכֹּהֵן אֵין לָהּ שִׁיעוּר. מֵהַנָּהָר וּמֵאֲמָנֹס וְלִפְנִים שְׁתֵּי חַלּוֹת אָחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. שֶׁלְאוּר אֵין לָהּ שִׁיעוּר וְשֶׁלְכֹּהֵן יֵשׁ לָהּ שִׁיעוּר. וּטְבוּל יוֹם אוֹכְלָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וַאֲסוּרָה לְזָבִין וּלְזָבוֹת לְנִידּוֹת וּלְיוֹלְדוֹת וְנֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשּׁוּלְחָן וְנִיתֶּנֶת לְכָל כֹּהֵן. אֵילּוּ נוֹתְנִין לְכָל כֹּהֵן הַחֲרָמִים וְהַבְּכוֹרוֹת וּפִדְיוֹן הַבֶּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וְהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה וְרֵאשִׁית הַגֵּז וְשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ וְהַבִּיכּוּרִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּבִיכּוּרִים. כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה רִבִּי עֲקִיבָה מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
5 הלכה: רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא חִיֵיב רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּא בַּחֲכִירֵי אָבוֹת כְּגוֹן מֵהִלֵּל דְּבֵית רִבִּי. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל קְנָס קְנָסוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר. מָה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן אָרִיס לְשָׁעָה. מָאן דְּאָמַר קְנָס חַיָיב. מָאן דְּאָמַר בַּחֲכִירֵי בָּתֵּי אָבוֹת פָּטוּר.
6 הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם בְּסוּרִיָּא צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלַּת דְּמַיי דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִיש חַלַּת דְּמַיי. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְיֵאוּת אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַה טַעֲמְהוֹן דְּרַבָּנִין. אָמַר לֵיהּ כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּרוּמָה בָאָרֶץ כָּךְ לֹא נֶחְשְׁדוּ עַל חַלָּה בְסוּרִיָּא.
7 רִבִּי אָבוּן בַּר חִיָּה בָּעֵי כְּמַה דְאִתְאֲמָרַת שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרִיָּא וְדִכְוָותָהּ שְׁתֵּי תְרוּמוֹת בְּסוּרִיָּא. אָמַר רִבִּי חַגַּיי חַלָּה אֵין אֲחַרֶיהָ כְּלוּם תְּרוּמָה יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת אוֹתָהּ הַתְּרוּמָה שֶׁהוּא מַפְרִישׁ טְבוּלָה לְמַעְשְׂרוֹת.
8 בִּיקֵּשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל בֶּן רִבִּי לְהַנְהִיג אֶת הַדְּמַיי בְּסוּרִיָּא וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אָמַר לֵיהּ מֵעַתָּה יְחוּשׁוּ הַכֹּהֲנִים עַל חַלָּתָן. מִחְלְפָה שִיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תַּמָּן אָמַר אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לַכֹּהֵן דָּבַר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן וָכָא הוּא אוֹמֵר הָכֵן. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה אֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ שֶׁלְאוּר נָתַן לוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא לֹא תַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא מֵעַתָּה יְחוּשׁוּ הַכֹּהֲנִים עַל חַלָּתָן. הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם וּמִן הַאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר לַשּׁוּק צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלַּת דְּמַיי. מִבַּעַל הַבַּיִת וְהַמִּתְאָרֵחַ אֶצלוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלַּת דְּמַיי. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בְּמִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ לְעִיסָּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְהֵן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מְגַבֵּל אֶצֶל אַחֵר. חֶזְקַת בַּעֲלֵי בָּתִּים בְּסוּרִיָּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלַּת דְּמַיי. אִם יוֹדֵעַ שֶׁרוֹב מִכְנָסוֹ מִשֶּׁלּוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלַּת דְּמַיי. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּאן בָּאָרֶץ כָּאן בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
9 רִבִּי חוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא מִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר מִגְּזִיב וְעַד אֲמָנֹס. תַּנֵּי אֵי זוּ הִיא הָאָרֶץ וְאֵי זוּ חוּץ לָאָרֶץ. כָּל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ מִטַּוְורוֹס אֲמָנֹס וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִטַּוְורוֹס אֲמָנֹס וּלְחוּץ חוּצָה לָאָרֶץ. הַנֵּיסִין שֶׁבְּיָם אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִטַּוְורוֹס אֲמָנֹס וְעַד נַחַל מִצְרַיִם. מֵהַחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם. שֶׁבַּצְּדָדִין מֵהֶן אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִקֶּפַלָּרִיָּא וְעַד אוֹקֵיָינוֹס מִנַּחַל מִצְרַיִם וְעַד אוֹקֶיָינוֹס מֵהַחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ.
10 אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלִיּוֹת לְטַוְורוֹס אֲמָנֹס הֵן עֲתִידוֹת לוֹמַר שִׁירָה. מַה טַעַם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה.
11 אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי הַיַּרְדֵּן מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִית תַּנֵּי הַיַּרְדֵּן מֵחוּצָה לָאָרֶץ. אִית תַּנֵּי הַיַּרְדֵּן גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מָאן דְּאָמַר הַיַּרְדֵּן מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבוּל. מָאן דְּאָמַר הַיַּרְדֵּן מֵחוּץ לָאָרֶץ וְהַיַּרְדֵּן יִגְבּוֹל אוֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה. וּמָאן דְּאָמַר הַיַּרְדֵּן גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד. עָשָׂה יַרְדֵּן שֶׁנָּטַל מִזֶּה וְנָתַן לְזֶה מַה שֶׁנָּטַל נָטַל וּמַה שֶׁנָּתַן נָתַן. וּמַה נָן קַיָימִין אִם בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֶׂה בְסוּרִיָּא חֶזְקָתוֹ לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְחַזָקוֹת וּלְבִיעוּרִין וּלְמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוּא שֶׁמָּשַׁךְ עָפָר.
12 שֶׁלְאוּר יֵש לָהּ שִׁיעוּר שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה. שֶׁלְכֹּהֵן אֵין לָהּ שִׁיעוּר שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. וְיַפְרִישׁ לָאוּר וְלֹא יַפְרִישׁ לַכֹּהֵן. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה טְהוֹרָה נִשְׂרֶפֶת. וְיַפְרִישׁ לַכֹּהֵן וְלֹא יַפְרִישׁ לָאוּר. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה טְמֵיאָה נֶאֱכֶלֶת. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מַפְרִישׁ שְׁתֵּיהֶן לִכְשֶׂהוּא בָא לְכָאן הוּא נִשְׁאָל.
13 וְזוֹ וְזוֹ מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. מוּטָּב לְרַבּוֹת בְּנֶאֱכֶלֶת וְלֹא לְרַבּוֹת בְּנִשְׂרֶפֶת.
14 אוּף רִבִּי יוֹסֵה מוֹדֶה בָהּ חוֹמֶר הוּא בְּדָבָר שֶׁהַטּוּמְאָה יוֹצְאָה מִגּוּפוֹ.
15 הוֹרֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְּבוֹצְרָה שֶׁהִיא צְרִיכָה רוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מְלַמֵּד שֶׁהִיא עוֹלָה בְּפָחוֹת מִמֵּאָה וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת בְּאֶחָד וּמֵאָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מַתְנִיתָא אָמְרָה אֲפִילוּ בְּאֶחָד וְאֶחָד. דְּתַנִּינָן וְנֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשּׁוּלְחָן.
16 אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה הָיוּ מַפְרִישִׁין תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת עַד שֶׁבָּאוּ הָרוֹבִין וּבִטְּלוּ אוֹתָן. מָאן אִינּוּן הָרוֹבִין תַּרְגְּמוֹנִיָּא. רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל חַלַּת חוּץ לָאָרֶץ וּתְרוּמָת חוּץ לָאָרֶץ אוֹכֵל וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל לֹא חָשׁוּ אֶלָּא לִתְרוּמַת דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל לֹא חָשׁוּ אֶלָּא לִתְרוּמָה בִּלְבָד. אֲבָל לִירָקוֹת אוֹ אֲפִילוּ לִתְרוּמָה גְדוֹלָה לֹא חָשׁוּ. כְּהָדָא דְתַנִּי אִיסִּי בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר מַעְשְׂרוֹת לִירָקוֹת מִדִּבְרֵיהֶן.
17 תַּנִּי חַלַּת הַגּוֹי בָּאָרֶץ וּתְרוּמַת הַגּוֹי בְּחוּץ לָאָרֶץ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ וְאוֹכֵל וְנִיתֶּנֶּת לְכָל כֹּהֵן בֵּין לְכֹהֵן חָבֵר בֵּין לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ.
18 יֵשׁ מֵהֶן נוֹתְנִין לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְיֵשׁ מֵהֶן נוֹתְנִין לְכָל כֹּהֵן. הַבְּכוֹרוֹת וְהַבִּיכּוּרִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וּשְׁאָר כּוּלְּהֹן לְכָל כֹּהֵן. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מְנַיִין שֶׁחוֹרָמִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. אָמַר לֵיהּ כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָתוֹ. אֲחוּזָה עַצְמָהּ מַהוּ שֶׁתְּהֵא לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר בְּגִין דִּכְתִיב לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָתוֹ. אֲחוּזָה עַצְמָהּ מַהוּ שֶׁתְּהֵא לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. וְהָכְתִיב וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה. מֵעַתָּה לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיי. מַה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אַף חֲרָמִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר.
19 מֵעַתָּה אַף הַמְּיטַלְטְלִין. דְּתַנֵּי מַה בֵּין הַקַּרְקָעוֹת לַמְּטַלְטְלִין. אֶלָּא שֶׁהַקַּרְקָעוֹת לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהַמְּטַלְטְלִין לְכָל כֹּהֵן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת אִשֵּׁי יי וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. מַה אִישִׁים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אַף נַחֲלָה לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר.
20 עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַתָּנוֹת נִיתְּנוּ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ. אַרְבַּע בִּירוּשָׁלֵם. עֶשֶׂר בִּגְבוּלִין. אֵילּוּ הֵן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר וְחַטָּאת הָעוֹף וְאָשָׁם תָּלוּי וְלוֹג שֶׁמֶן שֶׁלְמְצוֹרָע שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁיֵרֵי מְנָחוֹת וְהָעוֹמֶר. וְאֵילּוּ הֵן שֶׁבִּירוּשָׁלֵם הַבְּכוֹרוֹת וְהַבִּיכּוּרִים וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה וּמֵאֵיל נָזִיר וְעוֹרוֹת הַמּוּקְדָּשִׁין. אֵילּוּ הֵן שֶׁבִּגְבוּלִין הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה וְהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה וְרֵאשִׁית הַגֵּז וְגֶזֶל הַגֵּר וּפִדְיוֹן הַבֶּן. וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וַחֲרָמִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָה.
21 רִבִּי יוּדָה אוֹסֵר בְּבִיכּוּרִים. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דּוּ רִבִּי יוּדָה אָמַר אֵין נוֹתְנִין אוֹתָן אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה.
22 אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי עֲקִיבָה כְדַעְתֵּיהּ דּוּ רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימָא מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ שַׁנְיָיה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לְטַמֵּא אוֹכְלֵי בְהֶמְתּוֹ.
23 מִפְּנֵי מַה לֹא גָזְרוּ עַל הַבִקִיָיה. בְּמִנְעֲלֵיהֶן יָצָאת עִמָּהֶן מֵאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה. אֵימָתַי גָּזְרוּ עַל הַכַּרְשִׁינִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּימֵי רְעָבוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי בִּימֵי דָּוִד. אָמְרִין הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה ד׳:ד׳
4 הלוקח מן הנחתום בסוריא וכו'. כבר נתבאר ענין הלכה זו לעיל בהלכה ה' ד"ה שחלת דמאי ועיין שם:
5 אמר ר' מנא כאן בארץ כאן בח"ל. וכדפרישית ובזה תמצא מבואר בענין השגת הראב"ד בענין זה בסוף פ"ח מהל' בכורים ובמה שהעיר הכ"מ דלאחר האי אוקימתא דר' מנא שוב אין לחלק בין אוכל מעיסת בעה"ב או לא ומבואר הוא להמעיין ואין להאריך:
6 לחזקה ולביעורין ולמעשר בהמה. כדפרישית והאי למעשר בהמה הוא כהאי דאמר ר' אמי גופיה בפ"ט דבכורות דף נה ע"ש וכמבואר בפנים:
7 ואסורה לזבין ולזבות וכו'. כדפרישית דר' יוסי קאמר לה כדאמר בגמרא דמודה בה דבשלא טבלו אסורה להן וכן פירשו התוס' והרא"ש בריש פ' כל הבשר דף ק"ד וגרסי' להא דאמר בגמרא עלה לר' יוסי נצרכה והיינו הך לפי אשר לפנינו וגרסי' אוף ר' יוסי מודה בה ולפ"ז ע"כ לומר דלא פליג ר' יוסי אלא בבעלי קריין דס"ל דהואיל דאין טומאתו חמורה כמו טומאת זיבה ונדה א"צ לטבילה והשתא להת"ק דקאמר וטבול יום אוכלה היינו נמי אבעל קרי קאי דס"ל דהואיל והטומאה יוצאת מגופו צריך טבילה כמו בטומאת זיבה דא"א לפרש כמגע טומאת שרץ דהא לטומאת מגע א"צ אפי' טבילה כדאמר שמואל בפ"ד דבכורות דף כ"ז ולא פליג אמתני' וכמגע טומאת מת בלא"ה א"א לפרש כדכתבו התוס' והרא"ש שם דכי הזאה יש לנו ומה מהני טביל' וע"כ אין לנו לפרש המתני' אלא בבעל קרי הוא דפליגי דלהת"ק צריך טבילה ולר' יוסי א"צ ומודה ר' יוסי בטומאת זיבה ונדה וכך הוא דעת הרמב"ם לפרש כן ולפיכך כתב בפ"ז מהל' תרומות בהל' ח' דאין תרומת ח"ל אסורה אלא בטומאה שיוצא מגופו והן בעלי קריין וזבין וכו' וכולן שטבלו מותרין לאכילה אע"פ שלא העריב שמשן וזהו כהת"ק דהכא דאף בעלי קריין צריכין טבילה וכשטבלו כולן מותרין. ובמה שהשיג הראב"ד שם מר"ל דאפי' טבילה לא מהני בהו כבר השיבו כל המפרשים עליו ואין דעת הרי"ף בפ' ואלו עוברין כמה שרצה הראב"ד לפרש דבריו כמו שהביא הכ"מ שם. ולדידי קשיא לי טובא על הראב"ד דהיאך מפרש הוא להמתני' דהכא דאם אלו שטומאתן חמורה לא מהני בהו טבילה א"כ באיזה טומאה קאמר הת"ק דטבול יום אוכלה במגע טומאת מת א"א דכי הזאה יש לנו ובמגע טומאת שרץ נמי א"א דקשיא א"כ היאך פליג שמואל אמתני' וזה ודאי הוא דאין לנו לאוקמי מילתיה דשמואל כר' יוסי ולא כרבנן ולא מסתברא נמי לומר דרבינא דקאמר התם הלכך נדה קוצה לה חלה ואוכלה כהן קטן ולפירושו דהראב"ד דדוקא הוא אוכלה אבל היא עצמה אפי' אחר טבילה לא דרבינא פליג אדשמואל ומפרש להמתני' דרישא בדברי הת"ק וטבול יום אוכלה היינו בטומאת מגע שרץ. דהא נמי ליתא דהא רבינא אדברי שמואל קאי דקאמר הלכך וכו' וסוף דבר אין לנו ליישב לדעת הראב"ד כ"א בדוחק וזה דהת"ק אמגע טומאת מת קאמר דצריך טבילה ודקשיא וכי הזאה יש לנו אפשר דס"ל כהאי דכתב הרא"ש שם לענין התירוץ במה שאין אנו נוהגין להפריש כ"א חלה אחד לאור די"ל דבימי האמוראים היו אוכלין תרומה טהורה בא"י שהיה להן אפר פרה כדאמרי' בפ"ק דנדה חברייא מדכן בגלילא ולכך הצריכו אף בח"ל להפריש חלת כהן שלא תשתכח תורת חלה אבל האידנא שבטלה אפר פרה ואין חלה נאכלת בא"י אף בח"ל אין צריך להפריש חלת כהן וא"כ להראב"ד אפשר דלהת"ק מיירי בזמן שהי' להן אפר פרה ומיהו כ"ז דוחק ואין להאריך. נשאר לנו לבאר דלכאורה דברי הרמב"ם סותרין זא"ז בהא דסיים בהל' תרומות שם וכתב אבל טמאי מגע טומאה בין שנגע במת שא"א לנו היום לטהר ממנו בין שנגע בשרץ א"צ לטבול לתרומת ח"ל ולפ"ז הא דקאמר לעיל דאסורה לבעלי קריין ולזבין וכו' נמי בזמן הזה איירי וכאן בהל' בכורים בהל' ח' שכתב לדינא דמתני' ג' ארצות לחלה וכו' כתב דבחלה השני' של סוריא והדומה לה שהיא של אכילה מותרת לזבין ולזבות ואצ"ל לשאר טמאין בזמן הזה וכו' וכמדומה שמחמת זה רצה הראב"ד לומר כהנוסחא אחרינא בדברי הרמב"ם אסורה לזבין וכו' וכלומר שהרי הוא בעצמו כתב כן בתרומת ח"ל אבל אחר שנדקדק בדבריו הנוסחא אשר לפנינו היא הנוסחא האמיתית וכך הי' בגי' הדפוס הישן שהרי נשמר עצמו וסיים וכתב בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה ור"ל בזה דשאני תרומת ח"ל דמשכחת לה שלא הוכשרה ואף בזמן הזה טהורה היא וא"כ אסורה לאלו שהטומאה יוצאת מגופן עד שיטבלו אבל חלה לא משכחת לה שלא הוכשרה שהרי חיוב חלה אחר גלגול עיסה במים היא וא"כ אין כאן עיסה טהורה דהכל טמאין בטומאת מגע ומותרת אף לאלו שטומאה יוצאה מגופן ובענין הזאה שאין לנו בזמן הזה ביאר לזה בהא דאבתרה מפני טומאת מת וכו' חלת ח"ל וכו' וכשמפריש א' שהיא לאכילה א"צ להפריש שנייה בח"ל שכך הוא הדין לפי מה שהיו נוהגין וכמה שהזכרתי בשם הרא"ש שכתב שם מענין זה וע"ש וע' בדבור דלקמן:
8 שהיא צריכה רוב. ומיהת בטלה ברוב וכדשמואל בבכורות שם בתרומת ח"ל ורבה מבטל לכתחלה ברובו ואוכלה בימי טומאתו וכ"פ הרמב"ם בפ' י"ג מהל' תרומות בהל' י"א ובענין שהשיג הראב"ד על הא דכתב ולא עוד וכו' מהאי דגריס שם ברב הונא בריה דרבי יהושע כי מתרמי ליה חמרא דתרומה וכו' כבר מוזכר מזה לעיל בתרומו' ומיהו הא קשיא דכאן בפ"ה מהל' בכורים פסק דא"צ רוב וכהאי דר' זעירא דמתני' אמרה אפי' אחד באחד וכו' שכך כתב בהל' י"ב ה"ז מותר לאוכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת אפי' נתערבה שוה בשוה ולמאי שבארתי בדבור דלעיל ניחא דשאני בזמן הזה בין תרומת ח"ל ובין חלת ח"ל דלא משכחת לה עיסה טהורה וא"כ התם בתרומה טהורה מיירי ובזמן שהי' להן אפר פרה ומבטלה ברוב לאכלה בימי טומאתו ומדבריו בעצמו מוכח כן דאי בזמן הזה מאי האי דאוכלה בימי טומאתו דקאמר הא מיהת לעולם נטמאת כשנוגע בה מחמת טומאת מת והיאך אוכלה אח"כ וההיא דרב הונא ברי' דרב יהושע דקאמר מתרמי לי' חמרא אפשר נמי כהאי דעולא בחגיגה ובפ"ק דנדה דקאמר חברייא מדכן בגלילא ולא נטמאה בתחלה מכח מגע טומאת מת ואוכלה אח"כ בימי טומאתו בטומאה היוצאה מהגוף דכבר נתבטלה ברוב:
9 כהדא דתני איסי וכו'. מבואר לעיל בריש מס' מעשרות ע"ש:
10 תני חלת גוי כו'. הך תוספתא הובאה במנחות דף ס"ז ע"א וכבר מבואר מזה לעיל וע"ש בתוס' ד"ה ותרומתו וכו' מ"ש מהמסקנא דהכא:
11 אלו נותנין לכל כהן וכו'. כדפרישית וזהו דעת הרמב"ם דאף לכהן ע"ה הן ניתנין וכדפרישית בשמן שרפה וכ"כ בפ"ו מהל' תרומות הל' ב' שנותן תרומה טמאה לכל כהן שירצה ודעת הראב"ד בהשגה שם לפרש כפי' הר"ש ועיי' במה שהניח הכ"מ שם בצ"ע דהא איכא למיחש שמא יאכלנה וכו' ולא דמי כלל למה שקדם דתרומה טהורה אינה ניתנת לכהן ע"ה לפי שאינו יודע ליזהר בטהרה ושמא תיטמא וע"ה זה כסבור שאינה טמאה לפי שהוא אינו מחזיק עצמו בחזקת טומאה ויאכלנה אבל בתרומה שכבר נטמאה ונותן לו הבעה"ב בחזקת טמאה ולהשתמש בה להסקה ודאי לא יאכלנה שלא מצינו שיהא ע"ה חשוד לאכול תרומה שהיא ודאי טמאה אלא שהוא מחזיק עצמו בטהור:
12 הבכורות והבכורים וכו'. היינו בבכור תמים שהוא ככל קדשי המקדש כדלקמן וניתן לאנשי המשמר אבל בכור בכל מום נותנו לכל כהן שירצה:
13 עשרים וארבעה מתנות וכו'. האי ברייתא הובאה בהגוזל קמא בבבלי דף ק"י ובפ' הזרוע דף קל"ג וכדפרישית: