מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ז׳:ג׳
3 משנה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶן וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים כֶּפֶל וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ הָאַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְהֵם מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָיה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם בָּטְלָה כָל הָעֵדוּת שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
4 הלכה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם כוּל׳. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָמְרָה. עָד זוֹמֵם אֵין נִפְסָל בְּבֵית דִּין אֶלָּא מֵעַצְמוֹ נִפְסָל. פָּתַר לָהּ בְּהַתְרָיָיה. וְתַנֵּי כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת וּבִשְׁתֵּי הַתְרָיוֹת. אֲבָל בְּעֵדוּת אַחַת וּבְהַתְרָיָיה אַחַת כָּל עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. מָהוּ שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. הָיוּ עוֹמְדִין וּמֵעִידִין עָלָיו בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן שֶׁגָּנַב שׁוֹר בְּאֶחָד בְּנִיסָן. טָבַח וּמָכַר בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן. הוּזְּמוּ בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כָּל עֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ מֵעֲשָׂרָה בְנִיסָן עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן לְמַפְרֵיעָהּ הֲרֵי אֵילּוּ פְסוּלוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בְּמֵעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְתַנֵּי כֵן. הֵן הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָיוּ הָאַחֲרוֹנִים. הוּזְמוּ בָרִאשׁוֹנָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. בַּשְּׁנִיָיה הֲרֵי אֵילּוּ עֵדוּת אֶחָד. שְׁלִישִית הֲרֵי אֵילּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. וְהֵיכִי דָמֵי. אִם בְּמֵעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד. לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. לָא אַתְיָיא דָא אֶלָּא עַל יְדֵי עֵדוּת סַגְיָא.
5 עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְעֵדֵי טְבִיחָה כְּאַחַת. בָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְלֹא קִיבְּלוּם וְאַחַר כָּךְ בָּעוּ עֵידֵי טְבִיחָה. אָמְרִין לָהֶן. הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁכְּבָר בָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְלֹא קִיבַּלְנוּם וְעַל יְדֵיכֶם אָנוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן. נִמְצְאוּ עֵידֵי טְבִיחָה זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין עַל יְדֵי עֵידֵי גְנֵיבָה. רִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מַר כֵּן אֶלָּא. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְעֵידֵי טְבִיחָה כְּאַחַת. בָּאוּ עֵידֵי טְבִיחָה וְלֹא קִיבְּלוּ אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ בָּעוּ עֵידֵי גְנֵיבָה. אוֹמְרִין לוֹהֶן. הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁכְּבָר בָּאוּ עֵידֵי טְבִיחָה וְלֹא קִיבַּלְנוּם וְעַל יְדֵיכֶם אָנוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין עֵידֵי גְנֵיבָה. מְשַׁלְּמִין עַל יְדֵי עֵידֵי טְבִיחָה.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא ז׳:ג׳
3 פתר לה בהתרייה. כדפרישית דאעדות קאי וכלומר שעיקר הדבר בענין שלא נחשוב אותן כפסולין בשעת עדות הטביח' משום שחזרו והוזמו על הגניבה ואגלאי מילתא למפרע בעדותן הוא תלוי שאם העידו על הגניבה היום ועל הטביחה ביום שלאחריו או אפילו באותו היום אלא שלא היה במעמד אחד ובתוך כדי דיבור א' בהא הוא דשייך למימר הכי אבל אם עדותן על שתיהן בתוך כדי דיבור היה אפילו הוזמו על הטביחה וחזרו והוזמו על הגניבה לא אמרינן דהוו כפסולין למפרע בשעת עדות הטביחה מחמת הזמת הגניבה אח"כ דלא שייך הכא לומר למפרע כיון שבתוך כדי דיבור א' העידו כל העדות ובהזמה לא איכפת לן אם הוזמו כאחת על שתיהן או אפילו בזא"ז כדפי' רש"י ז"ל ומטעמא דהזמה אריכתא היא וכדבעינן למימר לקמן. ועיקר פי' התרייה מבואר להדיא הכא לקמן דקאמר הש"ס בפי' דברי ר' יוסי בתוספתא דהא דקתני שתי עדות על שתי התריות מיתפרשא ועדות אחת על התרייה אחת וזה ממש כפי' הבבלי בענין דברי ר' יוסי וכאוקמתא דפלוגתייהו התם לפי המסקנא וכדפרישית שם. אלא דהתם לא נחית לחלק בענין שרצה לחלק ר' בא בר ממל הכא לפי סלקא דעתין בענין כרך אחד וזהו במעשה גניבה והטביחה אם כא' היו או לא וכבר דחה לה גם הש"ס דהכא ולא קיימא המסקנא הכי ולא כדבעי לאתויי סייעתא מהתוספתא דב"ב. ואם יש באיזה ענין לומר ולחלק כסברת ר' בא בר ממל בכרך אחד או לא ובאיזה אופן יתבאר לקמן ועיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיית והשיטות בסי' ט':
4 באו עדי גניבה ולא קיבלום. כבר מפורש היטב בפנים ובהי גוונא משכחת לה דאין עדי גניבה לבד מועילים כלום. והתם דף ע' ע"ב בענין דבר ולא חצי דבר שאינו ענין כלל לזה אבל בפשיטות קאמר הש"ס שם דאין עדי גניבה צריכין לעדי הטביחה ועל סתמא דמילתא קאמר אבל לפעמים משכחת לה דצריכין ומיהו אינו מתבאר מהגמרא דילן האי דינא ולא כדר' חזקיה דלקמן. ובדין חצי דבר ובפסקא דהרי"ף ופירושו יתבאר במקומו בפ' זה בורר אי"ה בהגיעי לשם ברחמי דשמיא: