1הלוך וקנית בקבק, אחר שהורידו בית היוצר והראה לו שבעוד ישראל ביד ה' וברשותו הם דומים כחומר ביד היוצר שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, הראה לו עתה משל אחר, שבעת שישראל יצאו מיד ה' ומרשותו ע"י עבודת נכר הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר שאז אם נשבר אין לו תקנה, וצוהו לקחת בקבוק הוא כלי שנותנים לתוכו דבש ופיו צר, ואחר שנקפא הדבש בתוכו א"א להוציאו רק ע"י שבירת הכלי, וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שא"א להוציאם מהם ע"י תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם כתות לא יחמול, להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת ומזקני העם תקח אתך מזקני העם:2אל גיא בן הנום ששם שרפו את בניהם לאש כנ"ל ז' ל"א, אשר פתח שער החרסית שער המזרח, כי עבודת המולך היה מיוחדת לשמש כנודע, וקראו את השער שער השמש:3וינכרו, יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, עז"א אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי בנו במות התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג"כ עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה ז' ל':4ובקתי, על זה מורה שם בקבוק שעשוי להריק הדבר מתוכו כן אריק עצת יהודה:5ושמתי את העיר זה עונש על שנכרו את המקום הזה:6והאכלתים בשר בניהם, זה מדה כנגד מדה על שהעלו את בניהם עולות לבעל:7ושברת, שהבקבוק בעת ירצו להריק מה שבתוכו ישברוהו:8ככה אשבר, ולא כשבירת החומר ביד היוצר לעשותו כלי אחר, רק כאשר ישבר את כלי היוצר הכלי הנגמר, שזה לא יכול להרפא:9כן אעשה למקום הזה, הוא טעם מה שיקברו בתופת כדי לטמא את המקום כמו שטימאוהו, ומה שישבר אותם כדי לעשות כן ליושביו ולתת ולא לבד שהתופת ימלא פגרי אדם כי גם כלל העיר תהיה כתופת לקברות מתים:10והיו בתי ירושלם, וכל הבתים יהיו כמקום התופת, מפני שהבתים הם טמאים, ובאר מפני מה הם טמאים מפני שהבתים קטרו על גגותיהם ודינם כבמות ע"א שצריכים ניתוץ והירוס:11ויבא ירמיהו מהתופת אשר שלחו ה' שם להנבא, ר"ל ה' שלחו רק שינבא בהתופת ושם היה שלוח מה', אבל מה שהלך ונבא זאת שנית בחצר בית ה' זה עשה מדעתו, וזה הוצעה למ"ש אח"ז שפשחור הכהו, שעל הנבואה שנבא במקום התופת לא היה יכול לשלוט בו כי היה שליח מה', רק ע"מ שדבר מעצמו בלא ציוי לא היה שליח ה' והיה יכול לשלוט בו:12כה אמר ה' הנני מביא, כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו, כמ"ש הרמב"ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועז"א הנני מביא את כל הרעה לא כמ"ש בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמ"ש לקמן כ"א י' כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה:
